החכמה היא לא לחשוב על זה

מעפר באנו לנשום אוויר עולם

אבל את האוויר הזה נשמו הרבה לפני אדם

קדמוני הזוחלים הענקים רבי ההוד הנסתרים

רק שאת הפיוטים שלהם

הם לא נהגו להעלות בכתבים

וכך נשככה לה היסטוריית היקומים

עולמות שלמים נאבדים

וכעת כל אחד בחייו חושב ,תוהה ויודע

שאת שלו הוא יעשה ,כי הוא לא סתם רואה ושומע

הוא שונה ,הוא מיוחד ,

ולחייו משמעות בעלת ערך גדול מאחד

ועדיין הוא גמד

כולנו דורכים בצעדי אבות כבנים ואין חדש תחת השמש

בסלע הכחול הפצפון שבו אנו חיים

ובו אנו מתים

כל הנחלים זורמים אל הים

והכחול אינו מלא מטיפות הזמן

כי אנו חיים בהווה של הזכרון -זוכרים רגשות

ולאו דווקא את שהיה ואינו כאן עוד ,

מרגישים את העתיד זורם חומק לו בין האצבעות,

משתהה לרגע מוחשי בהווה...ואז חדל לנצח מלהיות

מתמחמק הוא הזמן לנבכי חשכת הזכרון

כמו בלון סופי ומתכווץ,

זהו הבסיס, זהו ההמנון

תחושות פנימיות שלא באות לידי ביטוי פיזי

מחוץ לגולגולות והעיניות

מנסות לשווא לצעוק את קיומן,

אך גם הן חולפתו ואינן עוד

עכברים בכלוב דו מימדי שלא יודעים שהם מצויירים,

שלא יודעים שיש להם זנבות,

שלא מכירים במגבלות היכולות שלהם להיות ולחוות

כאחד העם פה כולנו נמצאים,

רובנו בלי שם העט השונה שימסך

מהמהות בה אנו חיים

חיים קטנים ,חיים פשוטים

חיים חולפים ושאינם שווים

לעולם. לעפר נשוב כאבק אדם.