מי אני?
אין אני.
כבר ראיתי ושמעתי
ודיינתי ופלפלתי
וקראתי והגיתי ,
בכל אשר ניתן
אדם קטן ומגלומן
שברא עצמו בצלם,
השטן המקורנן
ושללתי וביטלתי
והגדרתי חלופות ,
ושמחתי בחלקי על זיכוך חיים שכלי
וחסר קונפורמות ,
או תמיהות קיומיות
מוצק איתן בנאורותי
כיביתי את פנס החיפושים
עד שבא לו אור חיצוני והביא עימו מימדים
מפחידים וחדשים
ערב כיפור אביבי אתאיסטי ונחמד
בא לו מלאך ה' לקחת נשמתי
והקטין אף יותר את שהתברר
להיות גמד
וכך בוטל החושך
שהסתיר את שפעם לא ידעתי לשאול
ובמקומו התגלתה במלוא כעירותה
המפלצת הכאוטית של נוירוני השאול
ישבתי ועישנתי
וזוכחה לה מחשבה
העמקתי וחקרתי ,
והנה אסון אקזיסטנציאליסטי עלי בא
כשהתנתקה התודעה מחברייה התאים
גילתה לחרדתה שהמפעל עובד נהדר גם בלי
מנהלים ומתאמים
הנה גוף ,נפש ורוח אלוקים חיים
פועלות מדברות וצוחקות
כסך כל החלקים המתואמים
מודעות מנותקת מהמתרחש ,כאותם יוגים נאורים
נכנסת לפעולה ומתערבת
רק שממש צריך לצור קשרים סינפטיים חדשים
והנה לו גוף רֵיק
אוכל ,מזיין ,צוחק נוהג
ואף עושה שיעורים,
משתמש וממנף את כל הקיים והנצבר בו ורוחש לבד
באוטמצייה של החיים
רק הגרעין הטהור של עצמך - יושב מביט ומפוחד
איך הפך להיות כה בודד ומנותק מהמתרחש
לא קשור פתאום לאף אחד
אנו לא באמת פה
לא באמת חושבים
תחושת הזמן הסוביקטיבית היא הבסיס
למיסתורין שאנו קוראים
חיים
הקסם המטפיזי של הנשמה
כמו רוח בלי אוויר
באה ויוצאת מקיום עצמי
ומי שמצליח להבין את זה
יחוויר
באמצעים כימיים אסורים ,
במערומייה התגלתה לה הנשמה ,
אותם 2 נוירונים רוטטים
שיודעים רק לאכול ולפחד ממוות
ולשאול את השכל 'למה' ו'כמה'.
השכל אינו אתה, וכל שנלמד אינו שלך
סך זכרונותייך הדועכים באפילה
גם הם אינם מגדירים - אותך.
קטן ,אמיתי והכי אתה שיש ,
טמון בחושך קיומי מוחלט
תחושה של שום דבר
לא רוגש ,לא מתרחש
אתה עצמך -לבד.
בצד. גמד.
דיסאינטגרציה של קוגניציה, זו ההרגשה.
שמי מרגיש? האם הוא קיים..?
זו באמת שאלה קשה
באג פסיכיאטרי במח שאסורה עליו גישה
כמו החלומות בהכרה שמעירים אותך
לשיתוק טוטאלי של תחושה
אם לוקחים פחות לריאות ,אפשר לרחף לעננים
ולחייך במלוא שיניים - אין שכל אין דאגות.
כך הם לפחות אומרים.
זה כל כך מפחיד אותי , שאני מסרב במודע להיות מודע לזה.
לכן לא אפרט, הכותרת של הבלוג שוב מצדיקה עצמה. 
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
