החכמה היא לא לחשוב על זה

טוף ,נו ,כמעט...

אז ששכבתי איתה כשהיא קודחת מחום ,מתלוננת שהיא לא יודע איפה היא ומה היא עושה פה -לא חליתי.
במקום זאת לקחתי את המחלה איתי הבייתה ,לפנק את השותפתה שלי קצת.

היא מייד נדבקה(ממני? מי יודע איזה ניסויים חולניים באשכי חגבים היא עשתה הפעם) ,התחילה להזות ולכלכה את כל הקירות בקיאים ספונטניים של דם וחגבים חצי מעוכלים.
ועדיין לא חליתי.
כך אט אט כל אשר סביבי החלו לבלוע רק גרבר מרוסק,ללבוש סוודרים על המעיל ולהמיר אוטומטית כל כוס מים

לכוס תה.
ואז זה קרה. הבלתי ישוער ,המערכת החיסונית המהוללת שלי ,שעמדה ללא רבב במשך שנים במשימה ,החליטה לקחת את פרס העובד המצטיין שלה ולצאת לחופשה ,כך והלכה לטייל ביחד עם הגרון שלי לארץ הכאב,והגרבר המרוסק.
למען האמת ,זו חוויה כמעט מעניינת ,מכיוון שמחלה אצלי היא דבר נדיר מאוד(אחרי בלונדינית אמיתית שיודעת איך קוראים לי)

ככה בכל פעם אני שוכח מחדש איך זה להיות חולה . דבר שגרם להרבה בעיות סימפטייה ממני לאנשים שמתאוננים על חוסר יכולת לתפקד('אייה ,אני חולה ,הצילו...אני רוצה תה ,אה ,וגם תעשה לי את הש.ב) -תמיד חשבתי שהם מגזימים ,מקצינים,מתפנקים ובעיקר מנצלים. לא שהן לא כמובן ,אבל לפתע בטלה גמורה נראתה אף יותר קוסמת מבד"כ ,כך מצאתי ידיד אמת בטלוויזיה ותחביב חדש ברביצה מולה.
מוזר שהמח לא עובד כשחולים ,אולי כל המשאבים יורדים לאיברים הפנימיים ,כמו בשעת זיון לוהט או ריצה ארוכה  ,כשאין מספיק דם וחמצן במח.(נראה אתכם מחשבים כמה רצתם מיידית בתום קיצת 6 ק"מ).

טוב נו ,ככה לפחות קראתי שקורה בזיון לוהט.
מיידית נהפכתי לצינור זיקוק לסוכרים ותיונים מומסים ,צרכתי כמויות תה שלא יביישו את הקטע הצהוב הרדוד בבריכת הילדים הקטנים ,רק בשביל להוציא אותו מצינור הפליטה הקדמי. הוא שומר על צבעו היחודי ,אגב ,מעניין,צהוב,פשוט טוב.
כואב לי הגב ,הפרקים ,הגרון ובחיים באופן כללי. אני רוצה שיפנקו אותי.
אגב ,נכנסתי לאתר של 'קל גרון' ותרופת הקסם להקלת הכאבים ,אחרי שנים רבות של מחקר פארמאקולוגי מתקדם הוא פשוט אלחוש מקומי ,זה מה שהכדור הקטן עושה. שוטף את הגרון ככה שלא מרגישים אותו.
אולי סבתא צדקה,תמיד יש מישהו שיותר שונא תה לימון עם דבש ממני ,בתקווה זה החיידקים בגרון שלי.