החכמה היא לא לחשוב על זה

ישבתי איתו ,הבטתי בו בעניין רב.
בשיתוק חושים של ממש ,בגוף מאובן ,

הוא היה מרכז עולמי כעת,שום דבר אחר לא יכל להפריע לי כרגע.
לטלפונים לא עניתי ,וממטלות היום התעלמתי

ובשעת הצהריים כשהרעב כבר התחיל להציק דחיתי.
היו רגע התפכחות קלים כשהשרותים צעקו להתפקע ודחפו אותי לאסלה.
כבר כאב לי מרוב שימוש ,הייתי חייב הפסקה לגוף ,אם לא לנפש.
הצצתי רגע מהחלון על עושר העולם והחיים שבותוכו ,ומייד איבדתי עניין בשבחוץ
סגרתי את החלון וחזרתי חזרה פנימה,לעולם האחר
השמש כבר שקעה לפני איזה שעתיים ,מתחיל להיות קר.
אדליק את התנור מתישהו.
אוף כבר לילה ,יותר קר עכשיו
טוף ,אקום להדליק.
רק ברגעי ההתפכחות ,בהפסקות באמת הצלחתי לראות את הבנאליות
לאבא שלי יש את זה
לאבא שלו היה גם משהו דומה
תמיד הצקתי להם בנושא ,תמיד ראיתי את העניין כמבזה,כמפפיין מגוחך כמעט
והנה אני כאן ,2 וחצי בלילה ,אחרי 6 שעות של רעב שפשוט לא הציק לי מספיק.
אני להצמית את הדבר הזה ,להשמידו מהיסוד ,

אחרת תמיד אתפתה מחדש תחת הנסיבות המתאימות

ןהרי זה אף פעם לא נגמר ,
הוא לא יכול להגמר ,ככה הוא מתוכנן.