החכמה היא לא לחשוב על זה

(יגאל זייפמן- בספרו תסביך סיזיפוס)

התוספת האחרונה באבולוציה של המח- הנאו-קורטקס הוא שאחראי על בניית מודלי מציאות מורכבים, צפיית העתיד ע"פ זכרון העבר ובגדול מניעת נזק לגוף דרך הבנת העולם שסביבנו.

לדוגמא, (נכוות מסיגריה? סיגריה זה אש? כל דבר מתפתל גזי כתום וחם זה מסוכן. לא צריך לגעת בו שוב כדי להווכח

נראה שהאדם הוא כנראה היצור היחיד בממלכת הטבע שהנאו-קורטקס שלו מפותח דיו כדי לבנות מודלים מספיק מורכבים למציאות, שדרכם הוא יכול לנבא תהליכים מספיק רחוק לעתיד.

בכדי למנוע מעצמו נזקים בעוד מספר חודשים או שנים עושים תוכניות בהווה. כך נחסך ממנו הצורך המכאיב בלימוד דרך טעויות. די יעיל.

תכונה יוצאת מעניינת של יכולת אנליזה ראציונאלית וניבוי זה היא ההבנה שכל החיות בטבע מתות, ושהאדם, כמו הורי הורי הוריו כנראה ימות גם הוא. מוות הוא תכונה מורשת.

ההבנה הפתאומית של סופיות עצמך היא כל כך משתקת, כל כך מכאיבה וכה בלתי מתפשרת במוחלטות שלה שנראה שאין שום דרך החוצה ממנה. המשבר האקזיסטנציאליסטי הזה, של מודעות לסופיות החושב עצמו, ההבנה שהדבר היחיד בחיים שבטוח באמת הוא המוות משתקת לחלוטין את האופי. השיתוק הזה הוא דבר שלילי מאוד לשרידת האורגניזם. לנפש יש 2 מנגנוני הגנה פסיכולוגים עיקריים משיתוק זה -הכחשה והדחקה.

הדחקה של המוות - הדרך בה רוב החברה החילונית דובקת. לא מדברים על זה, לא שומעים על זה, לא מרמזים על זה. זה הטאבו החברתי העליון ביותר.

מותר לשחק במשחקי מחשב אלימים במיוחד, מותר אף להפיק ולצפות בסרטים רצחניים. הכל באיצטלה של קידוש הכח, הכבוד ,הכסף או התרגשות דרך סימפטייה לסבל של הדמויות. העלילה משתנה, אבל הדרמה עדיין נסובה סביב נושא אחד, בלי לגעת בו ממש.

איך זה מרגיש למות? האם באמת הכל נגמר? מה קורה אח"כ?

איך אתה כחווה סוביקטיבי בכלל באמת עובר את החוויה של סוף עצמך?

כל אדם סקרן שחקר את מסתורי העולם הגיע בסופו של דבר לשאלת השאלות- למה אני כאן? אם הכל באמת זמני, וכסף, בחורות ,תהילה, ואף חכמתי ילכו איתי לאובדני בעת סופי, אז מה המטרה בעצם?  באת ותעזוב את העולם ערום לגמרי.

לכל הדתות בכל ההיסטוריה ובכל התרבויות יש אלמנט משותף - הכחשה.

אתה פשוט מאוד לא מת!

התחושה הסוביקטיבית של ישות המודעת לעצמה, אינה תכונה של החומר. היא תכונה של דבר מה מופשט לגמרי הנקרא "רוח" ,ה-"נשמה".

הנשמה היא מטפיסית מהגדרתה, אין לה טעם, צבע או ריח. אי אפשר להחזיק או לגעת בה. אך היא שם. בלתי ניתנת להוכחה מהגדרה, אלמנטי מטפיסי שהוא עצמך האמיתי באמת הכלוא בחומר. במות הגוף והרקבו באדמה, נפש אלמותית זו עוברת הלאה.לאן? זה כבר פחות משנה.. לגן עדן, גיהנום ,גלגול נשמות, מתאחדת עם הקוסמוס או אפילו חוזרת לבורא. ההסבר הוא תלוי תרבות, דת ומעשיו הטובים/רעים של המאמין כפי שהם נתפסים בדוקטרינת האמונה אלייה גדל.

הבסיס נשאר זהה, הטרנסדנטיות של התודעה האנושית.

מטרנסדנטיות זו נבע שהאדם בהכרח מיוחד, נזר הבריאה, מרכזה המוחלט. הדתות המונותאיסטיות המרכזיות בנו מסביב לאתוס המשותף של בריאת האדם ישירות על הבורא הכל יכול. כל הקוסמוס כולו בשבילנו. אנו מיוחדים. הוא ברא אותנו בצלמו ודמותו, אנו מטרת הבריאה, כל היתר הבלים וחיות שנועדו לשרתנו.

הדתות המזרחיות היו יותר נאורות, ומצאו דרך סימפטייה רגשית חזקה הזדהות עם תחושת המודעות העצמית של בעלי חיים. גם לחתולים, כלבים ופרות יש נשמה טרנסידנטלית, וגם היא עוברת הלאה במות גופם לעולם אחר, או מתגלגלת לגוף חדש. ברגע שנפתר המשבר הקיומי המרכזי של נפש האדם כמודעת בלעדית לסופה שלה, נפתח הפתח לכל יתר הפילסופיה.

המוסר האנושי מוטמע בנו גנטית מלידה. אלתרואיזם עוזר לשרידת הקבוצה, והקבוצה בתורה יכולה להעזר בפרט, כך שהיא עוזרת לו ולגנים המשותפים שלהם לשרוד. אבל זהו הסבר מדעי מאוחר של המאה ה21.

ברמה האישית המוסר האנושי אינו ראציונאלי, וכי למה שאעזור לאחר הזר לי ולא אקח את כספו, רכושו, אשתו, חייו ואיבר מינו? (לאו דווקא בסדר הזה)

המוסר קיבל חיזוק ראצינואלי דרך האלוהות, אם אנו מיוחדים, ונבראו במטרה ע"י ישות-על כלשהי. ישות שהיא קצת כמו אדם, עם מחשבות-רגשות כמו קנאה ואהבה. בטח כמונו היה לה גם מוסר של טוב ורע. את המוסר הזה היא הורידה לנו דרך 10 הדיברות, או דרך קודי התנהגות בין אישית כאלו או אחרים, ומוסר זה מכיוון שניתן ע"י הבורא בעצמו בצורה ישירה גם הוא טרנסדנטלי בצורה מוחלטת. ואין ויכוח, ואין דיון.

נפתרה הבעייה.

אחרי שנפתרו הבעיות המיוחדות של האדם ברמה האישית-פנימית וברמה של הסתדרות קבוצתית נותרו רק מאבקי הכח החוץ ופנים קבוצתיים.

מי ישלוט? למי יהיה הכי הרבה כח, נשים ורכוש?

כדרכן של כל הדתות, חלק מחוקי האלוהים היו שריון מעמד הכהנים. כהני הדת שהיו אמונים על פרשנות או כתיבת חוקי האל תמיד טרחו לציין את מקור סמכותם כהוראה ישירה מפי בורא עולם.

בנוסף היה חשוב לתרום להם בשר, כסף ,מעשר שנתי, מעשר עונתי וכד'. בקונטקסט החוץ קבוצתי, מנגנון ההנצחה העצמי של הדוקטרינה להנצחה עצמית הכיל 2 חוקים בסיסיים:

1.לא תהייה לך דוקטרינה אחרת מלבד זו, היא דוקטרינת האמת המוחלטת.

2.הנחל דוקטרינה זו לצאצאייך כן ירבו, לאנשי עירך ולאוייבך.

מכאן ניתן להמשיך ולפרט כאוות נפשכם על דיני השריפה השונים, תאריכים מומלצים למסעות הצלב, צורות חישוב המעשר השנתי, דיני ענישה וכד'. וקיבלנו מ-ם קלאסי להנצחת המעמד השליט והמ-ם עצמו.

זהו הבסיס לכל הדתות, מכל הסוגים וכל המינים. יהודים, הינדיים, מוסלמים נוצרים ועדי יהווה הם תתי מקרים פרטיים של  מה שתיארתי כאן.

אולי באמת הגיע הזמן שאכתוב איזה משהו ארוך, מייגע ומקיף נורא על הנושא... נראה שזו הדרך היחידה להפסיק להתפלש בו..:)

עדכון: הנה, טרחתי.

נ.ב: מי מסוגל לנחש כמה זמן יצאתי עם המכוערת שבתמונה,בת כמה היא ומאיזה מוצא היא?