החכמה היא לא לחשוב על זה

מודעה מודפסת מתפרסמת בעיתון:

"בחור רגיש מחפש אהבה".     (חחחח....בטח הוא ממהזזה מסכן, תראי איזה כתב יד נוראי!)

אוקי, אז בוא ננסה שוב.

"גבר כריזמתי משכיל ואמיד, מחפש אישה לסט פינוקים והרעפות כספים".  (יו!! הוא בטח גם חתיך, תראי איזה פיסוק מרשים!)

לאחר מספר ניסויים הגעתי למסקנה האמפירית שבחיפה זיון עולה 2-3 בירות, בתל אביב לעומת זאת רק 1.

כנראה שמעו על הניסויים שלי בכיכר רבין שחגגו השבוע את ההמצאה האחרונה, "ערב חיבוקים". מעין זיוף אורגזמתי המוני של הרווית יצר הקרבה האנושית. כמו כל יתר החוויה התל אביבית, שהיא הרי - זיוף אורגזמתי המוני של הרווית כל יתר היצרים.

פעם שעברה שהייתי בכיכר היתה מלחמת כריות המונית, דווקא כיף, במיוחד אם אתה מזדמן במקרה, אין לך כרית, ובמקום זה יש לך 3 שנות נסיון באמנויות לחימה.

כל בחורה שאני פוגש רוצה אותו הדבר.

תקנה לי פה, תעזור לי שם, ספר לי כמה שאני מדהימה. ואז...ספר לי שוב פעם, רק הפעם....מול חברות שלי!

(גוררת אותי ביד לסלון, בפעם השנייה שאנו נפגשים)

והן עושות את זה -

אפילו אם זו הפגישה הראשונה והיא ביוזמתה המלאה, כך שמעולם לא לא יצא לי להראות עניין מיוחד בה.

אפילו אם אני יושב שם מפוהק ומדבר בסלפון,תוך כדי ספירת מספר החריצים בשולחן.

בוא תחמיא לי בפומבי כדי שהחברות יקנאו.

בוא תחמיא לי בפרטי כדי שיהיה לי מה לספר להן אחר כך. לספר סיפורים לא מצחיקים על הזולת, ולהרגיש קצת חזקה יותר בעצמך. לצחקק בקול רם ומזוייף, להריץ מנטרות שיחתיות צפויות.

לפייס את החרדה החברתית המופנמת שלך, בצחקוק היסטרי. להיות מישהי אחרת. להגזים, לנפח, להרשים. לשקר. אף פעם לא באמת.

מרוב מסיכות כבר לא נשאר בן אדם.

אפילו עם אובססיות, קומפלוסיות, כדורים פסיכאטרים, פסיכותרפייה של 5 שנים, ויותר שונאים מחברים בחורה יכולה להיות בטוחה שהיא מקסימה, היא גם תתווכח איתך כדי להוכיח את זה. גם בצעקות. (הנה)

לא בשלות לקשר. ילדות קטנות. אופי שמורכב מחוט שדרה של אגואיזם, ופחד.

וזה לא משנה אם החוסר יכולת לאהוב נובעת מגידול בבית הרוס בו מעולם היא לא ראתה חיבוק מהורייה הלא קיימים, או ממינזתרופיה כללית שהובילה לבידוד שהרגיל אותה באותו אגואיזם.

כל שהיא רוצה זה מפרנס חזק.

כל המודעות האלו בעיתון לא נופלות על אזניים ערלות.

מישהו שיהיה כל מה שהיא לא יכולה ולא רוצה להיות.

לעיתים, נתקלים בבחורה שחושבת שההשגיות שלה תזכה אותה בהגדרה עצמית, אך כשמתסכלים לעומק רואים שהיא רוצה את אותו הדבר בדיוק. פשוט הרף שלה יותר גבוה.

נשים.

מסוחררת מהבושם של עצמה, מנפנפת בחמצון טרי מאתמול, הולכת ומתחילה עם כולם בפאב.

סופר את הדקות עד שהאגו טריפ והשדיים הוולגריים שלה יגיעו גם אלי..

מתיישבת לידי ספק נמרחת ספק נוגעת, רק כדי שאח"כ תוכל לשבת שם ולומר לי שאני לא רציני ורוצה רק זיון.

היא לא רוצה אהבה, היא רק רוצה לדעת שהיא יכולה להאהב.

לקבל ולא להעניק. תשומת לב.

לבגוד מנטלית בחבר דמיוני, בקשר שאין לה.

לדמיין יצירת קנאה אצל הבן זוג שלא נתן לה לנצח את הויכוח האחרון.

העצמה נשית. שקרים.

נמיכות קומה רוחנית. זוועה.

סרטים של בנות.

הבלונדה הייתה כנראה הבחורה היחידה שאהבתי, וגם הבחורה היחידה שממנה נפגעתי. נפתחתי אלייה, והיא כנראה נפתחה אלי. אבל ככל שהכרתי אותה, כך אהבתי אותה פחות. ראיתי את הרקב הפנימי האפל שהיא קראה לו נשמה, את הזיוף המוחלט שאפף אותה בחברה שהיא קראה לו אופי.

הייתי שוקע בכיסופי געגוע בסופי שבוע בלעדייה, וכשנפגשנו היא הייתה מצליחה כמעט מייד דרך צעקות, שקרים וריבים להפוך לי את המצב רוח ב-פאי ראדיאנים.

מאוהב באהבה, בפנטזיה.

כשהכרתי, מה שראיתי מבפנים פשוט הפחיד אותי, באיזשהו שלב כבר לא היה לי רלוונטי להבין מאיפה הגיע תפיסת עולם מלאת הרשע שלה.

איך בני אדם בוגרים יכולים לגדול ולהתייצב בפאזה שכזו..?

חוסר מודעות קיצוני.

אולי לזו הכוונה בכל אותם סרטים שמדסקסים על ההבדלים הסמנטים הלא ברורים האלו בין "אתה אוהב אותי" לבין "אתה רק מאוהב בי?".

הייתי מאוהב. וזה היה בה. אבל היה לי מאוד קשה לאהוב אותה.

מאסתי בלנסות לשנות את כולם, להתאכזב מהעולם זה פשוט הרבה יותר קל.

היא לימדה אותי לא לסמוך על נשים.

על מניפולציות ,על שקרים פתולוגיים אינסופיים,

על הכחשת מעשים בזמן ביצועם,

על נצלנות כאקסיומה בקשר, על אי הענקה.

אולי בגלל שהיא הייתה אישה כל כך סטריאוטיפית, שהכרתי כל כך טוב, הכללתי את האכזבה ממנה לכלל הנשים. אני רוצה לטעות, באמת.  אבל אני פשוט לא מצליח למצוא ראיות נגדיות.

רק השבוע השותף שלי לקח את החברה מזה 4 חודשים לצניחה חופשית כמתנה ליומלדת.

3200 שקל. עליו. מתנה. הפתעה.  הקשר הכי ארוך שלו בשנתיים האחרונות, מנסה לדלות ממנה קמצוץ של משהו ש...פשוט אין לה להציע.

עוד באותו הערב כשהם חזרו, היא שכבה במיטה ורטנה.

קיטרה על שטויות בשביל לקטר, דרשה "צומי", עקצה את כולם ולא עזרה בכלום.

למה שתשתדל? הרי מגיע לה. הרי הוא העניק מטוב ליבו, ולכן הוא כבר שלה.

היא לא צריכה להתאמץ, להפך. בוחנת את גבולות הביצ'יות שלה. יומיים אח"כ הוא מספר לי שהוא לא אוהב אותה.

שהוא רוצה רוצה להפרד ממנה. אני לא הבנתי איך הוא בכלל סבל אותה עד עכשיו.

אני מקווה שלי זה לא היה קורה, שלמדתי לזהות בחורות שכאלו בשלב הראשוני.

כמו אינספור הבנות שמגיעות לפוסט הזה דרך גוגל. מחפשות תומך.

בעעע. אולי תגדלו עמוד שדרה? אולי תפתחו אופי?

"נשים הן עם רע." ולצערי הרב, הרבה מאוד נשים מסכימות בנושא !! לא רק האלו עם המלא חברים, גם האלו עם המלא חברות. תתוכחו איתי לעזעזל! אל תפרטו לי עוד סיבות! אני שונא שונא להיות צודק.

כמעט כל בחורה שעברה קורס קצינות, או סביבה חברתית חסרת גברים דומה, חוזרת מזועזעת מהמין הנשי.

מהבי'ציות, חוסר ההדדיות, חוסר היכולת לתפקד כקבוצה תומכת ללא גברים.

לגברים בד"כ אין חוויות כאלו, מהצבא או מסביבה אחרת. יש אחווה.

נראה שנשים הן הרבה פחות רוחניות מגברים.  כל עוד לא מטעים קלות דעת ,בחירות אסתטיות סטריאוטיפיות והסחפות חברתית לבחירה של גברים, פשוט לא מוצאים נשים עמוקות. אני, בכל אופן, לא מצאתי.

אבל אני כל כך אוהב נשים, הן המפתח לאושר.

הן מקסימות, אני רוצה לחבק ולנשק ולאהוב אותן. הן פשוט לא אוהבות את עצמן. חלשות מדי, זקוקות להגדרה חיצונית. קטנות מדי, מכדי שיהיה להן מה לתת מעצמן. חלשות מלגדול ולהתפתח, מהסטטוס הילדותי שהן יכולות להמצא בו גם בגיל 24. אני מחפש ומחפש, ולא מוצא מישהי ראוייה. אינטליגנצייה אני כבר מזמן שלא טורח בכלל לחפש.   (ואני כמעט גר בטכניון לעזעזל..)

מכל האהבות ללילה אחד אני פשוט רואה עוד של אותו הדבר. ועל זה תוסיפו שאני כמעט ולא נמשך למראה של בחורה ישראלית ממוצעת. ועל זה תוסיפו שאני כמעט ולא נמשך לבחורות מעל גיל 25.   (טוב, חוץ מאחת בת 35...) אין לי זין לכל המשחקים האלו.

אני יותר מדי טוב בהם, נמאס לי לנצח. אבל נראה שמשחקים זו הדרך היחידה לבצע הכרות דרך אפיקי תקשורת סטנדרטיים.

הן רוצות ,שתשחק. כדי שהן תוכלנה להרגיש מנצחות.

הדדיות היא כנראה לא תכונה אנושית רווחת. צריך שיהיה שם משהו כדי להיות מסוגלת לתת אותו. עצוב.

אלך לקבל חיבוק מהכרית.

הערב, אגב, יש לי עוד פאק-דייט עם אורגניזם נקבי חומרני. פעם התלהבתי מזה, עכשיו אני סתם מבועס.

:-(

עדכון:

אמש, מרחוק ומזווית ראיתי את מה שיכל היה להיות הבלונדה. בחורה גבוהה, עם השיער הגדול והמצחיק שיחודי לה, עם הצחקוק ההיסטרי האופייני. רק המחשבה שאולי זו היא מייד חירבן לי את המצב רוח, והוריד לי את הלב לתחתונים לכמה רגעים.

מדהים. וואוו. התרגשות פסיכוסומטית שכזו היא נדירה ברמות מטורפות אצלי. שנים שלא היה לי גל אנרגיה שכזה.

אפילו החזיקה יד לאיזה ערס. בטח מרביץ/משפיל אותה, כמו שהיא רגילה, מחפשת ואוהבת.