מזל טוף!
אני בן 25. וואו.
כבר צברתי מספיק תובנות על-זמניות לגבי מי אני, מה אני, מנין באתי ולאן אני הולך. והעולם וכאלה.
(עדיין תוהה על הפורמט של הספר, כדי למנף את ההלם הציבורי לכיוונים חיוביים)
אז מה עכשיו?
עכשיו אני בעיקר מנסה למקסם את חוויה אנושית זו, שנכפתה עלי.
שזה בעיקר אומר יחסים בין אישיים. בנות. אהבה.
ארועי מפתח ב3-4 ימים האחרונים:
קבעתי פגישה עם מישהו בעל פטור מינזטרופיה מהפסיכיאטר, סוף שבוע ספונטני באילת עם חצי אסיאתית עם פירסינג בכל המקומות הנכונים, כבר שבוע שלישי שלא מצאתי דירה במרכז תל אביב, חתולות דו מיניות יפיפיות שעושות ב.ד.ס.מ ואורגיות על בסיס חודשי, טכניונית שהכרתי באותו הערב נשארת לישון אצלי.
סקסי.
שלשום, אחד הפרקים היפים במסע בין כוכבים, בו דאטה מלמד את ביתו האנדרואידית בת השבועיים על החיים, גרם לי לבהות מהורהר במשך שעה, עד שנתפס לי הצאוור.
פילוסופי.
כותב אלגוריתמים להנדסת בינה מלאכותית עד 4 בבוקר.
יצירתי.
בדיוק סיימתי לצפות ב"אהבה קולמביאנית" בפעם השנייה. סרט מדהים ומרגש.
בכיין סנטמינטלי.
חצי שבוע. אך האם זה מייצג?
אם כן, אז את מה?
עוד הוכחות אמפיריות:
חבר רשם בכרטיסו שבאתר הכרויות, "אל תפנו אלי יא מגעילות" ב3 דרכים שונות, כך שהוא מקבל הצעות מין ישירות או עקיפות לפחות פעם בשבוע. הכרטיס הרגיל והמתחשב שלי לא קיבל ולו פנייה אחת. בכמעט 3 חודשים.
אז שיניתי.
אז מי אני? (גם ככה האאוטינג של הבלוג הזה מוגזם)
אני דפוס אנרגיה בעל יכולות חישה עצמית.
די חרמן.
גופי בן 25 שנים ו9 חודשים.
גיק הארד-קור. (אמר לי אחד הגיקים הכי גדולים שאני מכיר)
סטודנט בטכניון. כמעט תואר ראשון בפיזיקה.
שיער ארוך. התמונה פה בצד היא באמת שלי.
מדען בדם. טכנולוג בנשמה.
מבריק. מהיר.
(צנוע, עניו. לא משקר.)
פיזית, לא מסוגל לתרום דם.
פריק רציני של פילוסופיה, קורא המון על הנושא, שלדעתי הוא הנושא היחיד שבאמת קיים...
זה כנראה התחביב הכי עקבי שלי במהלך כל חיי.
רוצה ללמוד לצייר.
כנה מדי לטעמם של רוב האנשים.
משתעמם מהרוב המוחלט של האנשים. ויודע להסתיר את זה.
מזלזל באקדמיה ובכל ממסד חסר ביקורת עצמית ככלל אצבע, אך מבין שהציבור הרחב שואף לאסמכתאות רשמיות.
מתנשא. משתדל להסתיר את זה.
מוזר, שונה ואינדבידואליסט מאוד. קל לי להסתיר את זה.
נוטה למאניות. נהנה מהן.
עובד בסטארטאפ צעיר ומגניב שישנה את העולם.
שומע הכל, מטרנסים וקלאסית ועד בריטני ספירס וביט סולו.
מתחלחל מהמח הנשי. כנראה שאני סוג של הומו מנטלי.
אומרים שאהייה הראשון שאצא עם אישה-סייבורג. הם כנראה צודקים.
מאמין שאהייה איש-משפחה טוב. כמו אבא.
לא מאמין בשמירת טינה.
סולד מהמשחקים המאולצים שבנות מרגישות צורך לייצר.
מאוכזב מהעולם.
מהמקום שיש לאנושות בו, מהנבערות של האנשים בתוכו, ובעיקר מהנשים שבו.
אני שונא מתעב Small talks.
מוכן להתפשר אם מדובר בסוג של דייט והסאב-טקסט המיני הוא מה שמדבר.
לדעתי:
הכי מרגיז - יומרנות.
הכי נדיר - אמפתיה מתוך כח.
הכי נפוץ - צרות אופקים וקבעון מחשבתי.
פגוע רגשית, ולכן גם פגיע.
ממהר להודות בטעויות.
אין הרבה דברים שבאמת יכולים להחמיא לי, או לפגוע בי.
מאוד קשה לי למצוא אנשים שמרשימים אותי. שלא לדבר על בנות.
שלשום נתתי לראשונה את המספר טלפון שלי כ"מרווה הפיגמנטים", ולא לבחורה.
(ילד טוב טכניון 2007)
משתדל לתת לאנשים לנסח דברים שאני כבר יודע. זה טוב לתקשורת ולאגו שלהם.
מתחשב.
שואף לצמצום האגו והבדלנות איפה שניתן.
היום בחלום נשאלתי: "אז אתה יותר ביולוגי או יותר מאושר?"
זה הניסוח הכי טוב ששמעתי, והשאלה הפתוחה הזו הזו אכן מגדירה אותי ואת הלבטים שלי היטב.
שכבתי, כנראה, עם קצת יותר מ12 בחורות.
התאהבו בי לפחות 4 נשים. אחת הציעה נישואין.
אני התאהבתי באחת. שקלתי להציע לה נישואין.
מערכת היחסים הכי ארוכה שלי נמשכה11 חודשים.
היא הייתה מאוד אינטנסיבית וטעונה. נפרדתי ממנה 4 פעמים במהלך הזמן הזה.
היא לימדה אותי שאנשים שלא חוו אהבה בילדותם, לא יודעים איך לאהוב. ולא יעזור כלום, זה קטע נוירולוגי.
זה כנראה הדבר העצוב ביותר שלמדתי על בני אדם.
אני מחזיר בשאלה סדרתי. וגם מחזיר בתשובה סדרתי.
נואם בחסד. (עם גושפנקאות רשמיות)
מאמין פאנטי של דת הסינגולריות.
מואר. במובן ההינדי של המילה.
יש לי אינספור תחומי עניין, כולם לא פופלארים בעליל.
אני "מאלו שכותבים בויקיפדיה". בתקופות מסוימות, באובססיביות אפילו.
מגניב מהממוצע.
קארחניסט-בלגנים-לפרצוף-אח-שלך טרנסים עד הבוקר.
חבר הכי טוב של ערסים.
בחיים לא עשיתי סמים קשים, למרות שבהנתן מספיק חופש לעיכול החוויה, אשמח להתנסות.
מעדיף מסז' טוב על פני סקס, מכל בחינה אפשרית, גם הרבה יותר קשה להשיג אחד.
לפעמים אני מניאק.
אין לי חברים ממש טובים, וזה חבל.
יש לי מוסר עבודה בעייתי.
צריך ללמוד להתמקד.
-צריך ללמוד לכתוב מניפסטים בצורת תסריט ודיאלוגים?
כן, בהחלט. אמר מרווה.
- גם אני מסכים.
.
נהנה להוקיר תודה.
אוהב ללמוד ולהשתנות.
יודע ומבין הרבה יותר מדי בשביל טובתי האישית.
בורות היא בהחלט סוג של אושר. חבל שכל כך קשה לבחור בה מתוך ידע.
המשפט הזה הוא המשפט הכי המפחיד שתקראו אי פעם. ואתם יודעים בדיוק למה.
אוהב לדבר על מדע, פילוסופיה ועתידנות שעות ברצף. מכיר אולי 2-3 אנשים מתאימים לכך.
לעיתים, קופץ למסקנות מהירות מדי על אנשים.
לפעמים, שוכח שהם צריכים זמן לעכל את שאני אומר, וחושף יותר מדי.
צריך ללמוד לקבל אמונות של אחרים, במיוחד כשהן שקריות לגמרי.
זה עושה אותם מאושרים, ובתגובה מושהית, גם אותי.
יזם עסקי מתלמד.
מהפכן חברתי בדם.
רוצה להקים ולהנהיג כת.
אני גם אעשה את זה, עדיין מנסה לנסח דרך בה לא ידעו כלל שזה קרה.
מתפשר על ישראליות.
מאמין שהאושר שלי מותנה בנשים, ושנשים איכותיות נפוצות יותר בחו"ל.
בקושי נמשך למראה של הבחורה הישראלית הממוצעת. אני פשוט אפתי כלפיהן.
כדי להיות מאושר באמת, סביר שעלי לעקור לסביבה עם דמוגרפיה גנטית שיותר מתאימה לטעם שלי.
באמת שמוכן למערכת יחסים. מחפש אהבה.
אוהב חיות.
מוקסם מנמלים.
מקסים ושרמנטי. רגיש ומתחשב. בוכה בסרטים.
מנסה ללמוד להיות אמפתי יותר.
מתלהב מאוד מ-Body modification, מכל סוג שהוא. כנראה עוד מגיל 10.
מתחלחל למראה דם.
זוכר לפחות חלום אחד ביום, וער בלפחות חלום אחד בשבוע.
רוצה לעוף. מאוד.
הכי מפחיד אותי - לאבד יכולות קוגניטיביות, או להשתגע.
ניהליסט אבסולוטי.
מאמין שבני אדם הם נשאים זמניים לצורת החיים היחידה שבאמת קיימת.
באכזבות הולכות וגדלות, אני כבר שנים מחפש מנטור, או מישהו שאוכל לשאוף אליו, וללמוד ממנו.
כותב המון, לא רק כאן.
חושב שהקיום האנושי הנוכחי קטן, עלוב, סופי ומאוד לא מספק.
לומד לחיות עם זה.
ככל שהזמן עובר ואני מתבגר, כך אני מוצא עצמי פחות ופחות סרברלי, ויותר רגשי.
נכסף. אולי יותר מבין את הזולת, בהנתן שנסיון החיים שלי גדל להכיל דברים דומים לשלו.
אני מקווה שזה עושה אותי בן אדם טוב יותר.
"אין דרך לגן עדן, גן עדן הוא הדרך." (בודהה)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
