RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
המליון הראשון הוא הכי קשה,
המליון הראשון הוא הכי קשה, הכבדים מהעיתון ככה הם אומרים.
אני נוסע הערב ליום הפתוח של הטכניון כדי למכור לסטודנטים לעתיד מוצר שאני פשוט לא מאמין בו. ככה מתאמנים.
אחרי 3 שנים, בעקבות לחץ לא הוגן מהמציאות, שהטיחה בי הזדמנויות ללא רחם, החלטתי לנצל את המבטיחה שבהן ולהקפיא לימודים בטכניון. יש האומרים שמי שעוזב לא חוזר לסיים את התואר, אז ככה הם אומרים.
ב4 חודשים הקרובים, לפחות, אעבוד בתל אביב 3 ימים בשבוע, לכל הפחות, במטרה לגייס הון שניוני לחברת סטארטאף כל כך מגניבה שהיא וודאי תזכה לפוסטים נפרדים, ככה אני אומר.
עוד חודש וחצי אני מקווה להיות באמסטרדם, עוד 3 חודשים אני מתכנן להיות כה רווי בהוללות תל אביבית חסרת פיגמנטים רדודה וחסרת תוכן עד שאייחל לחזור לחריץ העמוק והחשוך הזה באדמה שנקרא הטכניון, בו חברי עדיין מזדחלים בדכאונות מחזוריים.
יהיה מוי כיף, כך הבוס החדש שלי אומר.
אם הדבר הזה ממריא, אמריא איתו, ואולי עוד שנה מהיום אהיה בדרכי החוצה ממרוץ העכברים הכלכלי שכה מפחיד אותי בכלל להכנס אליו.
מאוד הייתי שמח להיות מהנדס בעבודה מעניינת כבוגר טכניון, יש כל כך הרבה דברים שמרתקים אותי, אך אפילו יותר הייתי שמח להיות דוקטורנט במדעי המחשב ולבנות זרעי בינה מלאכותית או ראייה ממוחשבת - לקרב קצת יותר את הסינגולריות הקרבה.
אבל (!)
בשום פנים ואופן לא הייתי רוצה להיות בעל שכר חסום, אחד שחסום מלתת ביטוי מלא לגחמותיו המשתנות עקב משרה מחייבת ל40 שנים הקרובות. אני רוצה חופש!
אני רואה מה קורה לאנשים מבוגרים, המח שלהם מאבד גמישות ומהירות, המחשבה נהיית שבלונית, היצירתיות נרצחת ונעלמת, והם נהיים הדבר שאני הכי חושש ממנו. אוטומטיים.
זה יותר מפחיד אותי ממוות.
הבטחתי לעצמי בגיל 18 שלי זה לא יקרה, אך נראה שאין בעולם דבר מלבד רקטה כלכלית מסוכנת ולא יציבה כדי להימנע מזה. ולעזעזל! זה הגיל, כאן ועכשיו, כשאני עדיין לא בן 25 לעשות את זה. גיל בו יש לי מספיק יכולות, אנרגיות, יצירתיות, אמביציה ומעט שורשים בצורה יחסית. עכשיו זה הזמן.
זה לא שאינני מאושר, נהפכו, כל המהפכות הרוחניות של השנתיים האחרונות בנו לי חיוך כל כך גדול שהלב שלי מתקשה להכילו.
אבל.
זה מרווה של עוד 10 שנים ממנו אני מפחד, אני לא יודע איך הוא יהיה, מה יעשה אותו מאושר, מה הוא ירצה לעשות. מי לעזעזל יודע אילו שגעונות יהיו לו. בטח לא אני, אני אפילו לא מכיר אותו.
בהנחה שאושר נובע ממימוש גחמות רגעי, וההוויה שלנו נוצרת בהווה מחדש בכל רגע...אני פשוט לא מוכן לקבל חסמים. אני מסרב להטמע בצורה זו לחברה האנושית!
אני רוצה חופש מימוש.
מימוש בעולמנו החומרי = אמצעים. ואמצעים, לצערי, נוטים להיות מיוצרים באותו הקצב בו הם נשרפים.
כשאתה מהנדס עם 25 אלף ברוטו, יש לך גם משכנתא ו3 ילדים. אתה צריך לקום בבוקר לעבודה.
צריך לשבור את המעגל.
נתינת ביטוי לגחמות(טכנאית אמריקאית חמודה) 
האם שנה מהיום אהיה במקום אחר לחלוטין? מוקף באנשים אחרים, בונה טכנולוגיות מרתקות, חי בעיר חדשה, ושועט דרכי לעבר המטרה?
האם לאחר השגתה אטרח לחזור ללימודים?
מה אם היא תושג חלקית, וכן אתקע במרוץ העכברים, רק הפעם עם אפשרות מוגבלת לחזור ולסיים את התואר, שיאפשר התקדמות
במישור זה?
לפני הרבה עבודה קשה, מאתגרת, מרתקת, ואולי אף היסטורית. אבל מה זה עבודה קשה כשהיא מתיישבת לי עם כל השאיפות האקזיסטציאליסטיות, הכלכליות, החברתיות והאינטלקטואליות?
בטכניון סלדתי, מהאוננות הקיצונית שהאקדמיה מצטיינת בה, לא לצור שום דבר חדש, לא אפילו לנסות:
הגעתי לאקדמיה במטרה לדעת. הייתי ועודני סקרן בצורה הכי קיצונית שיצא לי לראות. זו התכונה ממנה נובעות כל יתר תכונותי המנטליות, הרוחניות והאינטלקטואליות. מי שסקרן צובר ידע ומיומנויות. באתי לדעתי - והתאכזבתי.
שיעורי בית בנפחים של משרה מלאה על רעיונות שכבר הבנתי בתחילת הסמסמטר, מבחנים שמטרתם הכשלת 60% מהקורס ולא לבחון אותך על חומר שאותו גם כך אף אחד לא בעצם טרח ללמד אותך. רמת הוראה כה נמוכה עד שהיא מייתרת הגעה לשיעורים בצורה כמעט מוחלטת.. פרופסורים שמבריזים לשעות הקבלה ב7 בבוקר של עצמם, פקטורים שליליים, ממוצעי קורסים נכשלים. כל המוסד הזה בונה את היוקרה שלו מסביב למסלול מכשולים, לא לשום ערך מוסף שהוא מקנה.
אחרי 3 שנים, וכמצטיין-דיקן מזדמן, אני יכול להביע את אכזבתי הקשה מהעולם האקדמי. נראה שהאנשים שהכי מצליחים בו הם האנשים הכי סגורים מחשבתית, הכי מפוחדים חברתית, הכי לא יצירתיים, הכי מרובעים והכי קונפורמיסטים שרק אפשר למצוא.
בורות הוליסטית קיצונית. מרצים לפיזיקה שלא יכולים להחזיק שיחה על נושאים מדעיים אפילו ברמה פופלארית, דוקטורנטיות למדעי המח שמרוב דיקלומים של שמות חלבונים מעולם לא שמו לב לתובנות או טכנולגיות שניתן לגזור ממה שהם חוקרים, מסרנטים מבריקים במדעי המחשב שמגמגמים כשאני חוזר ושואל איך ואיפה מטמיעים את הרעיונות שלהם. (אצלנו בתל אביב..חיחי..). אנשים צרי אופקים ברמות קיצוניות. קונקרטיים, ולא קונספטואלים ברמות שלא ניתן לדיין איתם כלל על רעיונות, רק להתווכח על ציטוטים.
כל מיני פרופסורים שחוקרים את ההתכנות התיאורטית של דברים שגוגל כבר הוכיחה כעשתה מהם מליארדי דולרים לפני 3 שנים, פיזיקאים עם קרנות מחקר על דברים שכבר גילו, ומסרנטים שמעתיקים עבודות מחקר לפרופסורים שלהם. באקדמיה, כמו כל מערכת קומוניסטית, אין בכלל נסיון לחדש, גם לא מצד המערכת וגם לא מצד האנשים שהיא מציפה מעלה לתארים גבוהים או דרגות ניהול. כל מסדרון וכל תא שרותים נתרם ע"י אגואיסט שחיפש שלט הנצחה, ולא שם לב לכיתות המחשבים עם הטכנולוגיה הכי צולעת והכי עתיקה שאפשר למצוא בארץ.
בטכניון 2007, אם סטודנט רוצה לשלוח מייל הוא צריך למצוא עמדת "אינטרנט" (יו..איזה משוכלל) מיוחדת שמקרטעות עם חלונות 98, שמותקן בה תמיכה בעברית.
כל המודל הכלכלי הבסיסי של האקדמיה רקוב מבפנים, לכן אין שיפור, לכן לא יהיה. לכן הם שובתים.
לכן הם מתעדפים אנשים, שלא מסוגלים לשרוד בחוץ.
בתעשיה זה בחיים לא היה קורה.
עדיין, לעזוב את הטכניון בכזה שלב?
יש כאן סיכון גדול,אך ונראה שסיכונים הם הכרחיים למטרה שהצבתי לעצמי.
מתמימותי נראה שדווקא הפעם הוא יצליח.
אמנם 90% מחברות הזנק נופלות, אך ל 10% הסטטיסטיקות הכלכליות להצלחה או כשלון אינן רלוונטיות יותר לעולם.
לעיני הגדולות, נראה לכאורה, שיכול להיות שהרווח גדול מהסיכון.
במקרה הכי גרוע, עוד 5 חודשים הכל יקרוס, ואחזור לסיים את הגרסא ה5 שנתית של ה2 תארים ה3 שנתיים שלי.
בקצב הזה, אוכל להוכיח את רוב המתמטיקה הידועה לאדם מאפס בע"פ...
מה שבטוח זה שהבוס שלי, בחור מבריק עמוק אמפתי ופסיכודאלי לגמרי, שגם נראה כמו חבר ממש טוב לעתיד, צדק בהערכתו הראשונית:
זו הרפתקה, יהיה כיף!
:-)
| |
יותר מדי ממני.
4 דייטים ב10 ימים זה יותר מדי.
לצאת 4 פעמים בשבוע זה יותר מדי.
ללמוד ל2 תארים זה יותר מדי.
לעבוד תוך כדי זה יותר מדי.
להיות יותר יצירתי מהיכולת שלך לממש דברים זה יותר מדי.
להיות כה מיומן בסלסה, עד שלא נותר לך עם מי לרקוד זה יותר מדי.
ללכת להרצאות של שעתיים פעמיים בשבוע, לשבת בסוף, לא לראות , לא לשמוע ולא להבין מה אתה עושה שם זה יותר מדי.
לצפות בהרצאות מוקלטות בוידאו בפי 2.1 מהמהירות הרגילה במשך 45 דקות רצוף זה יותר מדי.
כל היום לשמוע מחמאות מאנשים שאני לא מכיר, זה לא יותר מדי.
שנשים בנות 40 עוצרות אותי בקניון כדי לתת לי את המספר של הבת שלהן, שאינה נוכחת, זה יותר מדי.
להרגיש שחווית שבוע שלם ואתה רק ביום שני זה יותר מדי.
האגו שלי, זה יותר מדי.
שינה, חלומות ופרודקטיביות:
אמש, מלבד עוד דייט מיותר, הייתה לי שיחה קצרה אך תמציתית עם ד"ר לפסיכולוגיה. היא אמרה כמה דברים נכונים ומטרידים מאוד.
אמרתי לה שאני זוכר לפחות חלום אחד בכל לילה, ושאני חווה חלומות צלולים לפחות פעמיים בשבוע. היא אמרה שזה מאוד מאוד נדיר. (לקח לי כמה שנים לפתח את היכולת, ועכשיו קשה לי לכבות אותה) שאני זקוק לכ9 שעות שינה בלילה, לפחות. אמרתי לה שאני מוצא עצמי מאריך שינה בבקרים, מתענג על ההכרה הגבולית, מנתח את החלומות דקות ארוכות בהכרה מלאה, כה מרותק עד שזה גוזל לי זמן רב מהבוקר. שאלתי איך להיות יותר פרודקטיבי, יותר מחובר לעולם. כמו נפוליאון, שמעון פרס או אהוד ברק שישנו רק 2-4 שעות בלילה. או השותף המשוגע שלי שעובד משרה מלאה לוקח סמסטר מלא וישן 5 שעות בממוצע. או ניר המשוגע שישן פעם ביומיים, ל3 שעות בלבד. (ושותה 4 ליטר קוקה-קולה ביום..)
אז ככה
1.סטטיסטית, אנשים שזקוקים למעט שינה נרדמים מהר, קמים מהר ופרודקטיבים מאוד.
2.מיעוט שינה הוא תכונה גנטית, סומטית, לא נרכשת ובלתי ניתנת לשינוי בעליל.
3.תשאל את עצמך למה זה חשוב לך לנתח את החלומות מאשר להתחבר מחדש למציאות בכל בוקר. האם אתה בורח ממשהו? האם אין לך עניין במציאות? האם יש לך עניין לא פתור, שאתה מנסה לפתור בחלום?
כן!!! מהמציאות, כי היא קטנה סופית, מובנת ולא מעניינת, מטרה.
סעעאמק ערס כושלראראבאק.
אני צריך מנטור, מישהו יותר חכם, עם תשתית מתגמלת להציע, אני רוצה להטמע לתוך פרודקטיביות. לתוך סטארטאפ.
אני צריך גורו.
אני צריך פטרון.
אני זקוק לו בטרוף.
אני מתבזבז בחיים האלו.
עמוק בפנים, לבד לי.
| |
פרדוקסים
הפרדוקס של הזוגיות
מרווה: (בצ'אט)
כל הנשים זונות, החכמות לוקחות כסף.
כלומר, מוכרות חיבה גופנית-מינית בתמורה להרעפת משאבים.
שמן לשעבר:
והשמיים כחולים, אז מה חדש?
מרווה:
המח הנשי פשוט לא בנוי לאהבה. הוא בנוי להֱאהבות.
כל מה שהן מחפשות מוגדר מהמודל הפסיכואבולציוני היסודי הזה.
רק ילדים הן יודעות לאהוב, לא גברים. זה פשוט לא חלק מהמודל.
שמן לשעבר:
זה מה יש. לא טוב לך? תיכחד.
מרווה:
אשקול את זה.
שמן לשעבר:
אל תשכח לספר לי מה החלטת.
מרווה:
אולי אני נשי בהעדפות שלי. הרי זה החלק הנשי בי מדבר, אני בעצם שואף לזוגית גברית. אולי אני הומו מנטלי מודחק.
אז הנה, אני יוצא מהערון!
ע? צבים.
הפרדוקס של בלונדיניות חסרות שליטה עצמית:
1.שבי על הספה מול חבר שלך בעודו ישן, וחלמי לעצמך סיבה ליצירת הויכוח היומי שכה הכרחי לתפיסת העולם שלך.
2.צרחי עליו את משפטייך עד שיתעורר המום מצעקות.
3.צעקי עליו שאת כועסת על שהוא לא ענה לך קודם שצעקת, כי הוא היה ישן.
4.בקשי ממנו שירֵצה אותך, יפנק אותך ויתנצל.
5.תתפלאי שהוא קם, לוקח את התיק ועוזב את החדר, את הדירה ואותך. ושחודשים אח"כ הוא עדיין מתמרמר על המין הנשי כולו בבלוג שלו.
המםם..
הפרדוקס של הדמוקרטיה
דמוקרטיה פלורליסטית ליברלית היא צורת הניהול ה"נאורה" ביותר. הרע במיעוטו. אבל.
האם מותר למדינה דמוקרטית לכונן חוק יסוד, בצורה דמוקרטית, שיפזר את הפרלמנט וינהיג משטר תיאוקרטי דיקטטורי חלופי? (היטלר עשה את זה)
מה לא, אבל העם בחר!
הרי אסור להפלות אדם לרעה ע"פ מינו, דתו או אמונתו הפוליטית.
אז האם בשם שיוויון הזכויות תתיר מדינה, דמוקרטית וליברלית, לאזרח לחנך את ילדיו לאי סובלנות ואי שיוויון? (חרדי נטורא קארטא עושים את זה)
האם נתיר לאדם להחזיק במשרה ציבורית, באם דעתו הפוליטית המוצהרת היא גזענית נאצית ואנטידמוקרטית?
הרי זו אפלייה!
הרי כל מודל שואף להנציח את עצמו, זה אחד החוקים הכי יסודים בקיום כולו. אחת האמיתות הכי מרכזיות לכל החיים.
לכן לכאורה התשובה צריכה להיות "לא, אסור לעשות את זה".
לא טוב לך? תכחד.
הפרדוקס של המטא-לוגיקה
אם לא קיימת אמת מוחלטת, אז המשפט הזה אמיתי בצורה מוחלטת.
ומכאן, שקיימת אמת מוחלטת.
הפרדוקס של הוכחת קיום האלוהים:
אילו ניתן היה להוכיח את קיומו של האלוהים, אז היינו יודעים אותו ולא בוחרים בו, ולכן הוא נכשל במשימתו לכל הבריאה, שהיא נתינת בחירה חופשית. וכבעל כשלון הוא אינו כל יכול.
מכאן שאינו האלוהים, ולכן לא הוכחנו את קיומו.
הפרדוקס של הפמיניזם:
הנחת היסוד של הפמיניזם היא שדווקא גברים, שאיכשהו לא הצליחו לייצר שושלת שלטונית רציפה בשום מקום בהיסטוריה ליותר מכמה דורות, הצליחו איכשהו לסנכרן ולארגן תוכנית סודית לדכא את המין הנשי בכל תרבות ובכל זמן. עד שלנשים המסכנות לא נותר מה לעשות אלא להטמיע את תפקידן "החדש" בחברה האנושית.
כאילו אין הבדלים ביולוגים ופסיכולוגייים מובנים מראש.
בניסוי בפסיכולוגיה קוגנטיבית משנות ה90 ניסו לצמצם ככל האפשר התניות תרבותיות אנושיות, ולכן הביאו המוני צעצועים והכניסום לחדר משחקים. לחדר הכניסו לא ילדים, אלא שימפנזות זאטוטות...והפלא ופלא, כל הנקבות הלכו לשחק בברביות וכל הזכרים הלכו לשחק במכוניות הגדולות.
אולי איזה פמיניסטית רמזה להן משהו בקופיפית.
בכלל, הניסיון לקנות כוח נקבי על ידי קורבנוּת יכול להיגמר רק בגול עצמי.
ניסיון כזה מניח מראש ומחזק בדיוק את הדבר שעליו הוא מנסה להתגבר.
אבל בשביל באמת להבין מטא-אנליזה שכזאת פשוט צריך מח של גבר.
(כי מי שחושב מהלב רק יזכור שאמרתי משהו לא טוב עליו..)
ואולי סתם אין לי מספיק כסף. כסף משמן את כל הגלגלים של המציאות הבין אישית. כשיש לי מספיק אינני מטריח עצמי בתשומת הלב לתעבורה החד כיוונית של משאבים וממון. כשיהי לי יותר ארשה לעצמי ללמוד לקבל באהבה את הגזרה משמיים לזוגיות "טבעית"שכזאת. או שאמצא ל אנומליה. (הלוואי, אם היא גם כוסית, יכול להיות מדהים..)
אחרי הכל, המנגנון הפסיכו-אבולוציוני הוא האכסיומה היחידה לחיים כולם, אז מי אני שאתמרמר על נשים.
הפרדוקס של האקדמיה
1.צור לעצמך מוניטין נכבד דרך פרסומים מחקריים במגזינים נחשבים על כלכלה ואמצעי מימון
2.כנס לאולם הרצאות והרצה בהרחבה מלאת חשיבות עצמית על
2.1 מודלים כלכלים שונים ואיך ניתן למקסם מהם רווחים.
2.2 נושא הפוסט-דוקטורט שלך ביזמות עסקית, וכמה הרבה אתה יודע על הנושא.
2.3 איך ניתן לזהות מגמות בשוק המניות, ולגזור מהם רווחים.
3.צא זחוח מהאולם, כנס בהחבא לרנו-9, מודל 88 החבוטה שלך, וחזור הבייתה לדירת ה2 חדרים השכורה שלך
התפשט והתחל בטקס היומי של אוננות מול המראה על כמה שאתה מוצלח.
מכירים עוד פרדקוסים אמיתיים,מעניינים ושאינם טריוויאלים? ספרו לי ואפרסם אותם.
| |
הפרדוקס של הפרפקציוניזם
יש אנשים שעושים החלטות
ויש כאלו המנקים רחובות
יש השואבים עצם קיומם ממעמד
כסף וחשיבות
ויש השואבים אושרם מאהבה
חיים, כיף ואי שעבוד
אלו שזקוקים לעבודה קשה כנשימה
מנצחים במרוץ בתום ה50 שנה
את כבוד השר פרופ' תא"ל במיל
כולם וודאי זוכרים
חוץ מאשתו והילדים
שמעולם לא מצא זמן להכיר או
להקים.
בשביל לצאת לחופשות סקי
הוואי ואכילת שלווים
צריך לעבוד כל יום עד 9 ולסרב לעשות חיים
הפרדוקס של הפרפקציוניסטים
קונה להם למבורגיני דיאבלו ספורט אדומה
אבל מה לעשות שעכשיו שהם כבר בני 60
הם לא יודעים לאן לסוע איתה, באיזו מהירות
עם מי וּלֲמה..
עיוור ודהוי חושים מלימוד ואדי כספית
יושב לו המג הזקן במעבדה
ומטיל סוף סוף הקסם
שמביא לו בתולה כוסית
הישר אליו למיטה
כה עייף טרוד וחולה נהייה מהשנים
עד שלא זוכר כבר מה לעשות
עם שדיים וחיוכים מזמינים
תוכלי בבקשה להיות בשקט, הוא שואל
ומנסה למרות האנחות
להמשיך לשקוד
על עבודתו, על עבדותו
עמוק, הרחק, רק עוד
ועוד ועוד...
| |
פרודקטיביות אינה ליניארית בבדידות.
עם כל היומרנות וההצגות המוחצנות אנו עדיין מגדירים עצמנו ע"פ יחס החברה החיצונית לנו ,גם אפטיות מוחצנת היא סוג של אינטראקצייה מוצהרת לסובב אותנו ,עם פידבק בעל ניחוח יחודי משל עצמו.
כשיש הרבה הפרעות להלך רוח מסויים ניתן לנתק עצמנו ממקור ההפרעה וללכת למקום אחר.
כשאין אדם בסביבה סל התרוצים האלטרואיסטים נותר ריק ,ובלית הפרעות חיצוניות מוצאים כאלו חדשות ,כאלו מבפנים. *
בדידות היא דבר נורא לפרודקטיביות,בלי אף אחד להתעלם מהטפות המוסר שלו ,בלי אף אחד להשוואה וירידה על חוסר המעש שלו. כל העולם החיצוני נעלם, ואז איזה צורך יש במעש?
אנו מוגדרים ע"י מה שאנו רואים בעולם הסובב לנו ,עם או בלי הרצון שלנו להסכים עם המשפט. 'הכל הוא יחסי ' אמר פעם איזה יהודי רטרואקטיבי צעיר. (הוא היה זקן רק הרבה אח"כ)
אני זקוק להפרעה משתנה מינימילת בשביל ריכוז אופטימלי ,אחרת ממש קשה להתחיל.
אני זוכר שפעם כשהייתי נמוך יותר הצלחתי להרדם למרות שהורי עשו מסיבה גדולה ורועשת בדירה ,ואז כשכולם הלכו הם כיבו את המוזיקה ופתאום התעוררתי..
אני צריך לצאת מקירות הרשע האלו ולעבור פאקינג דירה למקום הומה אנשים להתעלם ולהתעמר בהם.
איך אני יכול להיות אפטי כשאין אפחד בסביבה ?
[ואיך לעזעזל מר ואנונו הצליח לשמור על שפיות מספקת לתקשורת כלשהי עם הסובב אותו אחרי 15 שנים!!!!! של בדידות (היה אסור לו אפילו לדבר עם שומריו בעת ההליכה היומית בחצר שפונתה במיוחד בשבילו) אבסולוטית...? ]
בדיקת יתירות סוגריים....ok.
| |
 עמוד העשן הגדול בוער לפני המחנה
מבחני מועדי הם הגיהנום הרותח שיצרתי לעצמי בחיים הטובים ומלאי ההוללות של מועדי א' ,ועכשיו כשאני יושב מול בורא עולם וציוניו אני מבין את גודל החטא. אך הויה ,יה נתן לי הזדמנות נוספת להראות גדולתי בתורת רזי הבריאה.[מתמטיקה]
השעה גדולה ועלי לעמוד במשימה ,להתעלם מהבלי הקיום הגשמי והנאות הגוף והבשר ולהתעלות לספירת הקדושה הגבוהה של לשבת בבית ולהזיע בדכאון חולני מלע מחברות הלימוד.
אבל זיעה זה מוי כיף ,שמעתי שזה פותח את הנקבויות ונותן לגוף לנשום ,כמו הדיאורדוראנט הזה עם הבחור עם החליפה שטוען שאם שמים משחות של תרכובות מגנזיום בלתי עבירות לחמצן על העור אז הוא יותר ינשום מאשר הוא יכול בערום מלא עם 4 מליארד שנות אבולצייה לתמוך בו.[4 מילארד שנים ששקוילם כמובן ל5 ימי הבריאה ,כי מי אנו להבין ולתפוס את הזמן בו האלוקים מודד בשעון שלו יממה אחת]
אחד הדברים הכי חכמים שבחורה אי פעם אמרה לי[בהכרות של 12 שניות ומאז לא ראיתי אתה ,וגם לא אזכור אם אראה] זה לא להתהולל כשיש מטלות ,כי הרי בעוד כמה ימים-שבועיים מהיום לא תזכור את מעשייך ,אך השלכותיהם יהדהדו בחודשים והשנים שלאחר מכן.
[טוב היא ניסחה את זה קצת פחות דרמטי ,ובעיקר ביקשה ממני לאל נשום בקול רם מדי כי הפרעתי לה להיות לחוצה למבחנים ,אבל זה העיקר.]
חוצמזה ,אני ממש צריך מוזיקה בחיים בשביל להתרכז ולנמק כל פעילות של התחמקות נואשת מללמוד ,וחוסר קיומו של כלי מוזיקלי כלשהו[חלילית ב30 שקל של כיתה ג' לא נחשבת] או של יכולת לנגן בו נשמע כמו אמתלה[תירוץ] הוגן ובר קיימא.
וזה שחם מדי ,הכסא שלי לא נח ועדשות המגע שלי מוחזקות ע"י מכונות לב-ריאה של חוסר כסף כבר חצי שנה.
וזכרו ,מי שנולד הרוויח!
| |
 בלונדיניות והטכניון
רק בטכניון יש אנומליות שכאלו.
פעם כשהייתי דק רקק במרק החיים אני וחברי היינו מתצפתים ברוב עניין על סטיות סטטיסטיות מהממוצע הכלל אנושי ,מסמנים אותן עם זרחן רדיואקטיבי או מצמידים להן משדר רדיו בשביל המשך מחקר עתידי.
זה היה מעניין תקופת מה ,אך כמסתר לכל יוצא מן הכלל יש גם כלל [ או שזה ההפך...?]
עם הגיעי לטכנודרום [פי תחת גיהנום] ,יצא לי לפגוש ביותר ויותר אנומליות חברתיות ,כלומר שלא תבינו אותי כן נכון, האכולוסייה כאן מאוד איכותית, ומכילה מגוון חיובי של סטיות תקן.
לדוגמא, יש הרבה יותר ג'ינג'יות, אשכזיות, אנשים עם מוסר עבודה גבוה, ובאופן כללי בורגני בית+כלב בפוטנציאל.
אבל למה לעזעל אין פה הוליסטיות כללית ?
למה אף אחד מהטכניון לדוגמא לא מגיע לשנטיפי ? יוצא למסיבות אסיד ואורגיות בסיני ? מחזיק אופנוע ים ?
הולך לים מדי פעם כדי לדעת מה הרעיון בלהטביע את האופנוע בים ?
כל הזמן מטיחים בי שאני סובל מאובר בטחונצייה עצמית ,או לחלופין מקנאים בי על כך.
אבל יש נקודה קריטית שמעבר לה ,נוצר אפקט כדור שלג ,והעניין רק מסלים.
הבעייה בעודף בטחון עצמי היא שבגלל חוק שימור האגו יוצא הרבה פעמים שאנשים מפעפעים את הבטחון שלהם אלי, מה שיוצר תגובת שרשרת ממש בעייתית לפעמים ,בה הם מתגמדים ואני מתענק.
אנשים יוצרים תבניות חברתיות בלית מודע ,וכנגד כל מאמצי המוצהרים לשייך עצמם לקסטה[כמו בהודו יענו] זו או אחרת.
שיש מישהו שהמילה שלו חזקה יותר ,ושצריך להתקנפרם למה שהוא אומר ,וללכת אחריו.
אנשים רוצים להשלט, אבל אני לא בהכרח רוצה לשלוט. אני רוצה ביחד. אחרת אין לי עם מי לדבר.
בכל אופן ,בלונדיניות ,כן.
רק בטכניון [ מעניין אם אנשים מריצים חיפושי גוגול על טכניון ובלונדיניות יגיעו לכאן..:) ]
ניתן להתקל בבחורות כוסיות לגמרי ,ממש יפות ,ממש כשרוניות בנות 21+ ,שהן בנות 16 מכל בחינה אחרת.
תמיד התיימרתי שמאסתי ביחסים חד כיוונים ומגבלים ,שרציתי משהו איכותי יותר מזה.
ואותן בנות איכותיות הן לכאורה האוצר אשר חיפשתי ,אבל לא כל הנוצץ זהב ואשרי האיש אשר לא ישב במושב לצים.
למה הוי למה הן צריכיות להיות ילדות קטנות מפוחדות חסרות נסיון חברתי מיני או קוגנטיבי מכל בחינה אחרת ?
אם היית רוצה לצאת עם קטינה הייתי עושה זאת ,עם כל היתרונות והחסרונות שנובעים מזה. [אסור לשכב איתה ,כי זה לא חוקי ,כמו שאסור לנהוג 140 בכביש החוף].
האם קיימות אי שם בחורות שהן כפל ההסתברות האינפטיסמילי הזה ..? גם שוות ,גם שוות,וגם עשו זאת בעזרת ולמרות ההתבגרות שלהן ?
כאלו שזוחלות למיטה של אבא בלילה ברקים סוער, הצטרפתו רק עם הכלבה שלהן, אין להן רישיון והן אוטומתית בוחרות לשבת מאחורה ברכב, וזה עוד בגיל בגיל 23. ועוד מספרות לי על זה בשוויון נפש. לא רואות את הדיסוננס.
לא רוצה להתפשר. לא רוצה להמתין להבשלה מאוחרת ובטח ובטח שלא רוצה לחנך ללמד ולרצוע בחורה חדשה בכל כמה חודשים.
עשיתי את זה מספיק בכל בשנים האחרונות.
האם אני מבקש יותר מדי? האין איזה משהו קומפלקט שמגיע מוכן ..?
| |
פואמה דה לה שניצל
יושב לו בדד סטודנט מתוסכל
בוהה הוא אל-על בחושבו על חלבון
דוחף שניצל למיקרו, מעביר יד על פניו
ובזגוגית חלונו - טכניון
תוהה הסטודנט על טבעו של עולם
שוקל הסטודנט קיומו של בורא
חושב הסטודנט: הייתכן כי אדם,
לא הוא הקובע את מה שיקרה?
על דף מחברתו שירבוטי חישובים
בהם N שימפנזים (ואולי אף יותר)
במרץ ושצף אנגלית קלאסית כותבים -
את שייקספיר מאפס מטרתם לחבר.
אומר הסטודנט - לא סביר העניין.
נטולים בני דודינו כישרון ספרותי
ועל כן מסקנתי על בריאתו של עולם
אפרסם חיש-מייד בבלוג פרי עטי
וכהרף העין נשמעים תיקתוקים
הנה הועלה הרעיון על הכתב
מחייך הסטודנט, מתמלא ביראת אלוהים
והולך למקלחת, לשפוך זרע לשווא.
=>כשלא מילאתי את חובותי האקדמיות מצאתי את זה .
מאת : הרב-שגל ,בר האשך ,מפרה הבתולות,פה מפיק נאצות. -השניים והיחיד -השניצל.
| |
דפים:
|  כינוי:
בן: 42 MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
