החכמה היא לא לחשוב על זה

 לפחות זה ככה אם אתה ספיידרמן.

פעם

לפני איזה 5 שנים.

יצא לי לראות תסרט הפופליסטי "הסוד".

כסטודנט לפיזיקה היה לי דיסוננס של פסאודו-מדע. אמריקקי ומגניב, כל מיני דוקטורים ואפקטים. ביטלתי את רובו, עם חלק הסכמתי, אבל צורת ההצגה לא נראתה לי.

בלי קשר ,כבר אז התחלית להתנסות בכל מיני סרנדיפיטי ויתר צירופי מקרים יוצאי דופן. אם פעם כשזה היה קורה הייתי מייחס את זה לטבע הבחירות ההזויות שלי במצבים ובאנשים יוצאי דופן.

חבר יזם טען בפני שאלו מתרחשים כמדד להתקדמות שלך. 

הייתה לנו שיחה מוזרה וגיקית על איזו אנקדוטה על השפה האלפית (שטולקין המציא), ותוך חצי שעה מצאנו את הבן אדם היחיד בארץ (ראש התא למד"ב ופנטזייה, שבכלל מחיפה) שאשכרה מדברת אלפית מתחת לבית.

לא יחסתי לזה יותר מדי משמעות דאז. אבל אני חושב שזו הפעם הראשונה שלמדתי לזהות את הארוע, בקטגוריה מסויימת. שמתי לב שזה קרה.

ככל שפיתחתי את תשומת הלב שלי, מהר מאוד גיליתי שזה באמת נכון.

זה מדד למשהו. להתקדמות שלך, למהירות שלך, לכיול של האנרגיה שלך.

עם השנים למדתי, זה אפשרי לברוא ע"י התכווננות, ולא דווקא ע"י פעולה.

שאם התודעה פתוחה לאפשרות מסויימת, הרי שאינסוף האפשרויות ביקום יזמנו לך את הסיטואציה, לעיתים כמעט מיידית.

שלא תמיד קיים קשר סיבתי לארוע הלא סביר, וגם אם כן, אז הרי שהוא לא קשור לתובנה והפרספקטיבה לתוכה אתה מקריס את המשמעות מאינספור האטומים המרקדים.

זה אך ורק קשור למה אתה מודע, ומכאן למה שאתה רואה.

מה לעזעזל??

לדוגמא, החלטתי שאני צריך לקנות קטנוע. הבנתי שאין לי מושג מה ואיפה.. ואיך וכמה עולה ומה לעזעזעל שואלים ואת מי.

תהיתי אם לטייל לאיזה מוסך, להרים טלפון לחבר, או לקנות איזו חוברת אופנועים, לקרוא פורומים או משו.. זה הרגיש לי מסובך וארוך. 

צריכה להיות דרך יותר פשוטה...חשבתי, והחלטתי לתת ליקום לענות לי בצורה האופטימלית שהוא ימצא לנכון.

להתכוונן, לאו דווקא לפעול.

סוג אחר של החלטה.

20 שניות לתוך ההחלטה, חלפתי ליד קטנוע למכירה, האטתי קלות את קצב הליכתי...ומייד הגיע מר-קטנוע, שהוא גם בעל מוסך (שם יש עוד קטנועים בשבילי), והסביר לי הכל, וענה לי על כל השאלות שלא ידעתי שצריך לשאול, פירט לי דגמים, נתן לי מחירים, מחירונים, טלפונים והכל. 

זמן לזימון הידע הרלוונטי - 2 דקות.

אבל מה יותר מרשים?

באיזשהו שלב הבחנתי שככל שאני חווה יותר קסמים, יותר עוצמתיים, כך היכולת שלי לעלות רמה מתאפשרת יותר בקלות.

ונתן בהם שמות:

1.קסם מעוצמה ראשונית - הטיית כוונה

ביטוי מוכר יותר של יכולת זו אפשר להגדיר כמכירות, נילופים, פיקאפים מתודולוגים, וכיול גבוה לרמזים של שפת הגוף , שיקוף ותנועה.

2.קסם מעוצמה שנייה- ישום זולתני

לחש לאדם הנכון את המשפט הנכון בזמן הנכון, ופרוייקטים אדירים יצאו לפעולה. עם או בלי שמך, ויישמו את שהוגדר. שיתופי פעולה בין עשרות ומאות אנשים, הכל מרמיזה קלה למספר אינדיבידואלים קטן מאוד. (מניפסטציה של 1-2 סדרי גודל למעלה)

קסם מעוצמה 3 - זימונים של חומר

כן, זה קורה. זה אפשרי.

אחלוק 2 מקרים. בעלי גוון מיוחד, שהתרחשו עקב מה שאפשר לקרוא לו התעסקות במטא.

ספר כישוף א'

לפני קצת יותר משנה, שמעתי לראשונה על האי-צ'ינג, ספר הדיבנציות הסיני.

מסתבר, אחד העתיקים בתבל. (בן 3-4 אלף שנים)

לפני שהוליווד החליטה שגם 2012 זו הרי סיבה טובה לפוצץ מרכזי אוכלוסייה בצורות מרהיבות', טרנס מקנא המופלא חזה את התאריך ל"קץ ההיסטוריה" שאותו חישב מאיזה פרקטל שהוא ראה בספר.

מסתבר שהחכמים הסינים מדטו לנו-מיינד (כמו שבודהה לימד), ומצאו סוג של זרימה במרכז האי-קיום. את הזרימה הזו של "זמן" או "שינוי" הם מידלו ב64 "הקסגרמות".

לזמנים שונים יש ביטוי שונה. והזמן הוא מחזורי.

אבל מה תכלס עושים את הספר דיבינציות?

מחכים לירח מלא/אורנוס מביט על השמש/ חג או ארוע כלשהו ושואלים את האי צ'ינג שאלה. 

הכיצד?

זורקים קובייה גדולה במיוחד (או כל תהליך אקראי אחר בין 64 אפשרויות), מקבלים מספר והולכים לקרוא על ההקסגרמה הרלוונטית. באסטרולוגיה יש 12 מזלות, להם יש יותר.

סבבה.

36 שעות אחרי שהתוודעתי לקיומו של הספר, ומבלי שאף אחד ממכרי מכיר את הנושא, ישבתי בסלון וסיפרתי את שלמדתי לחבר (אני חושב שזה היה נסיך, הכהן הגדול של המאיה).

חצי שעה אחר כך הופיע לפתע ישרו-לנדית חמודה שלא שמעתי ממנה לפחות חצי שנה. סתם, הייתה באזור, כמסתבר והחליטה לקפוץ.

היא באה עם מתנה. מסתבר שבדרך אלי, היא ראתה איזה ספר סיני מוזר. והחליטה שמכיוון שאני סיני (רבע, עלק), היא תביא לי אותו.

והספר? נכון מאוד. 

האי צ'ינג.

אחד הספרים הנדירים, ההזויים, העתיקים, והקסומים. שבטח אם הייתי מחפש בחנויות או בספרייה לא הייתי מוצא.

היא הביאה לי.

ספר כישוף מספר 1, זומן בקסם. 

למה?

כי נהייתי מודע אליו.

מה יצא לי בהטלה?   "מהפיכה".

ספר כישוף ב'

אברהם אבינו התחיל את כל הקטע המונותאיסטי. "קום ולך לך מארצך ומבית אביך את הארץ אשר אראך".

החליט על ברית "המילה". ובסך הכל התחיל קטע מאוד פופלארי.  (שושלת הנימולים!)

[אברהם מסביר לאורחים הנחמדים על הצורך במילה.]

הכל התחיל לפני שבוע כשפגשתי פייה קסומה.

הולנדית בת 23, בלונדינית יפה, גבוהה, חטובה, אלילית, מבריקה, מודעת ומוארת (שזה מאוד נדיר). אחרי שזרקתי לשותף שהיא מדהימה ישירות מעל הראש שלה, גיליתי גם שהיא שנה וחצי בארץ, ודוברת עברית מצויין..

אני פוגש הרבה אנשים מוארים לאחרונה, אולי מאז הפוסט על הארה אלוהית משהו קרה ביקום. אולי סתם אני לוקח את השיחות לשם,. אולי אני פשוט שם לב יותר.

אולי, בכלל החיים שלי הזויים לגמרי.. :)

היום נדבר על סקס.

יש סטיות מיניות אפלות במיוחד, כמה תמונות נפלאות במיוחד, קצת פסיכו-אבולוציה, אינטרוספקטיבה ואפילו רכילות.

אבל לפני בנות עם קעקועים על הפנים, אני רוצה בבקשה לדבר על על כוסיות בלונדיניות.

אפשר?

תודה :)

אז למה ברבי ?

לאנשים שונים יש מודלים שונים של יופי, מה שגברים מחפשים בנשים, ואיך שנשים רוצות להראות בציבור של גברים.

לא כולם אוהבים נשים גדולות חזה, בלונדיניות, ארוכות רגליים ותכולות עיניים. (מוזר)

עם זאת, בסך הכל, זו כנראה הקבוצה הכי גדולה שסגורה על טעם אחוד. המיינסטרים. ברבי מייצגת את הממוצע של מודלי היופי בעולם המערבי המודרני. גבוהה, רזה, צהובה ואפילו מפלסטיק. לכל אחת מהתכונות שלה ניתן למצוא הסבר פסיכואבולוציוני, כלומר הגנים של הגברים בנו מוחות שאוהבים להתרבות דרך גופות נקביים שנראים כך ולא אחרת.  

אבל האם אלו תכונות שעודדו השרדות של נשים בעולם המערות הקדמוני, או שיש כאן האק כלשהו?

אני חושב שיש.

Life IS hacking.

אלוקים אדירים! היא יפה..:)

רגליים ארוכות - עוזרות לבחורה אתלטית לנוס מהסכנה, להזעיק עזרה, לרוץ מהר.

פלג גוף עליון - קטן יותר אצל נשים, גדול יותר גברים. אפשר לראות את זה בכל אופנה על כל הואריאציות שלה, חולצות בטן לעומת בגדי גנגסטרים זרוקים. זה האיזון הפיזיולוגי. גברים חסונים מתמודדים עם האריה, לאו דווקא בורחים ממנו. (רגליים קצרות, זרועות חזקות).

פדופיליות - כמה שהאישה יותר צעירה, כך סביר להניח שהמערכות שלה בכושר אופטימלי יותר, היא פוריה יותר, חרמנית יותר ומוכנה יותר לייצר ולטפל בילדים במרץ גדול וכד'. עד כאן הכל אבולוציוני יפה ופשוט.

אבל אז אנו מתחילים לגלות שמנגנוני הזיהוי של התכונות המושכות אצל גברים ונשים מכילים הרבה מאוד חולשות ופגמים, שכל מין ניצל במלחמת החימוש שלו מול פונקציית הפיטנס של המין השני.

אז למה אוהבים בלונדיניות?

תופעה מוזרה של חומרי הפיגמנט בשיער זה שהם מתכהים עם הזמן. את אמנם נולדת בלונדינית, אמנם התבגרת כברונטית, אך את שארית חייך תבלי בסיפורים ש(פעם) היית בלונדינית טבעית.

אז נשים אוהבות להיות בלונדיניות, כי גברים אוהבים לזיין בלונדיניות, כי נשים עם שיער בהיר הן בסבירות גבוהה נשים צעירות יותר.

מה גם שבצפון אירופה ,איפה שהבלונד הוא הכי נפוץ, היה קשה לאבחן גוף פורה וסקסי דרך 4 שכבות של מעילי עור. (אגב, לצבע העור הבהיר יש סיבה אחרת שקשורה לסנתוז של ויטמין D)

אז הן צובעות את השיער, כי לגנים קל יותר לבנות אדפטציה התנהגותית מאשר להנדס מחדש את כל הפיזיולוגיה של הפיגמנטים בגוף. הן יודעות שאנו מחפשים את זה, והן למדו לזייף את מה שאנו רוצים לראות. חלקן עושות זאת במודע ("גברים אוהבים בלונדיניות") וחלקן שלא במודע ("אני פשוט חושבת שזה יפה יותר ככה").

קוראים לזה שיווק. אני אוהב לקרוא לזה "זיוף רצפטורים ממטיים". אבל אני שונה.

אפשר גם לראות שהיכולת להיות בולטת בביוספירה הגנטית שלך כל הזמן מאוזנת ע"י הדחפים הכללים האלו, כך שבגרמניה הברביות נוהגות לצבוע לשחור, פשוט כי כולן בלונדיניות.

זה בדיוק אותו הדבר אצל בחורות שממש שנמשכות לגברים שמתעלמים מהן, או אפילו משמיצים אותן. זה סמנן, בסבירות גבוהה, לכח ולחלופות רבייה של הגבר.

גברים, אגב, לומדים לזייף את זה, גם כשאין להם את הכח או החלופה.

אה, כן, חזה גדול. תודה שהזכרתם לי.

היכולת הנקה של חזה גדול מפרופורצית הגוף-שומן אצל האישה, זהה לחלוטין לזו של חזה קטן. עם זאת, לחזה גדול יש נטייה כבידתית לספור נמלים, וכך שוב, ניתן לזהות אישה צעירה במיוחד לפי חזה שהוא גם גדול וגם עומד.

כלומר, האהבה לחזה גדול היא רק סממנן לוואי לחוסר היכולת של הגברים לזהות שחלות טריות.

גם כאן, יש נשים שמטעות את המח שלנו לגבי גילן, ע"י חזיות פוש אפ או ניתוחים להגדלת חזה. הכי מיינסטרים שרק אפשר.

כך שבגדול ניתן לומר שהקושי לזהות ישירות את התכונה שאנו מחפשים אצל המין השני, גורם לנו ללמוד לזהות את סממני הלוואי של התכונה. והצד השני בתורו, לומד לזייף את סממני הלוואי.

אוקי, אז למה נשים במצוקה?

כשאנו רואים אדם כללי במצוקה נוצרים לנו רגשות של אמפתייה, אם ורק אם יש לו שייכות חברתית למרקם בו אנו חיים. אנו מגינים על מי שדומה לנו, וגם זה רק כשאנו מרגישים שיש לנו את עודף הכח להעניק לו את העזרה שהוא מבקש.

אתה נותן כסף להומלס הנרקומן, או שאתה צועק עליו שילך לעבוד?

יותר מכך, במצב בו המשאבים שלנו מוגבלים נוצר רגש של פוטנציאל ניצול. מלחמה, שואה, אין אוכל, לזקן הפצוע יש לחם.. הוא חלש.

אבל יש מקרה קצה, בו החץ הלוגי הזה לפעולה מתוך קלט של מצוקה פשוט לא מתקיים. במקומו יש חץ אחר.

אישה צעירה ויפה, עצובה בוכיה וחסרת ישע יושבת בפינה של החדר.

מצוקה שכזו לא רק שמעוררת התעוררת מינית ישירה, אצל כל האנשים ברמות אלו או אחרות, היא גם מעוררת רגשות... אתה רוצה לעזור לה, לחבק אותה, לשמוע ממנה מה קרה. זה הרי גם סקסי. לפגוש ככה מישהי, יש אומרים אפילו.. רומנטי. (!)

כלומר, הסיכוי לייצור של זוגיות ארוכת טווח עם הפגועה, שאת מצבה ניתן לנצל.

כנראה זה שילוב של החוסר יכולת שלה להתנגד, ביחד עם הכרת התודה שלה על יצירת הקשר עם המושיע. אפשר לראות את זה בואריאציות שונות בכל ספקטרום תרבותי, מכל תקופה בהיסטוריה. החל מהאביר על הסוס הלבן, גיבורי-על בסדרות מצוירות, ועד משחקי סאדו-מאזו.

הרי גם סתם כך ביום יום, בחורות נוטות למשוך גברים ע"י זיוף של מצוקה כלשהי - חוסר ידע, חוסר יכולת, וכד'. התעלפויות מדומות בימי הביניים (למרות שזה כנראה התחיל ממחוכים לוחצים מדי) נחשבו לשיא הרומנטיות והסקסיות של התקופה ההיא.

התשקורת, כידוע, לא משקפת את המציאות, אלא מנפחת מחוץ לפרופורציות ארועים מסוימים במטרה הנעלה של מכירת יותר עיתונים. דיווח על האמת הוא רק עוד טכניקה שאפשר להשתמש בה.

מקרה ידוע בניפוח של הסיקור התקשורתי של ארועים לא מעניינים (אני כבר שנים לא מוצא שום עניין ב"בחדשות") הוא הסיקור האמריקאי על נשים לבנות חמודות במצוקה.

זה נהייה תופעה תרבותית כל כך חזקה עד שמספיק אנשים חשבו שיש סיבה להקדיש לזה מאמר די מקיף בויקיפדיה.

נשים במצוקה, כמסתבר, זה משהו שגורם לגברים להרגיש טוב עם עצמם.

לפני כשנתיים, בחורה אקראית ניסתה לצור איתי אינטראקציה ע"י שאלה. "אתה יכול בבקשה להפעיל לי את זה, אני לא יודעת איך..". כמובן שעטיתי שריון נוצץ ובאתי להצלתה. מהר מאוד התברר לי שהיא סטודנטית לתואר שני בטכניון, ושגם את הראשון היא עשתה שם...כך שהיו לה לפחות 4 שנים ללמוד לתפעל את מכונת הצילום הישנה שבספריה הראשית.

היא זייפה רצפטור, היא ניסתה להתחיל איתי.

שימו לב לפנים שלהם, ונסו לחשוב...על מה הוא חושב?

על מה היא חושבת?

עכשיו, שאל את עצמך, אתה פוגש בחורה חמודה ונורמלית לחלוטין, ואז מגלה שנגיד...חסרה לה אצבע ביד.

האם זה עושה אותה יותר סקסית..?

חשבו על זה לרגע.

<   4 אנשים לא הצליחו במשך כחצי שעה למצוא ולו תמונה אחת  של בחורה חמודה במצוקה, מכורבלת בפינה, בוכיה, מביטה מעלה בתחנונים לעזרה. מצחיק, זה הרי מוכיח את התזה שלי... לאיזה צלם יש זמן לצלם נערות פוריות במצוקה ,כשאתה אתה עסוק בלהציל אותן?   כמסתבר, בכל האינטרנט, אין אפילו אחד.>

שקט, זונה!

ברמה האישית,  איכשהו אף פעם לא ממש התחברתי לכל הקטע של שולט-נשלט, שפחה-מאסטר.

כלומר, אני יכול לראות את ההנאה שב2 התפקידים, וגם יודע לשחק אותם במידת מה. אבל איכשהו, זה לא מספק אותי במידה שארצה לחיות כך. אני מעדיף בחורה שתהייה שווה את הרצינות, נתינה ואהבה שלי כלפייה. אני מעדיף הדדיות.

עם זאת, כשצריך, ולעיתים קרובות צריך, גם אני יודע לדמות את הרצפטורים הרלוונטים במוחה של הבחורה.

גם אני סוטה. אבל למה?

נראה שהמים הזה, או לפחות הצורה בה אני מתבנון בו בהקשר הזה, נובעת מרצפטור ותיק אצלי בראש.

תמיד אהבתי, רותקתי ואפילו התעוררתי מינית משינויים בגוף האנושי. מפריקים של קרקס, מלדמיין שאני יצור אחר, איך זה מרגיש שיש לך 4 רגליים וזנב, איך זה מרגיש להיות ינשוף. ואז, דרך שונות, בודי פירסינג, קעקועים, ועד לאמנות גוף כללית מכל סוג שהוא מצאתי פורקן לסקרנותי. ויותר מזה, מגבלות לדמיוני.

אינסקטבורה היפייפיה מלמעלה בולעת אש כבר שנים בקרקס של קוני איילנד. היא גם עושה, כמסתבר, דברים אחרים...

לא נראה לי שיש אדם שבאמת מסוגל להבין מה מניע אותו, ולמה הוא אוהב דברים מסוימים, אבל כשניסית לנתח למה אני נמשך לבודי פירסינג, נראה לי שמצאתי כמה הסברים...

דבר ראשון, אנשים ועורבים די דומים בהקשר הזה. ,אנו אוהבים דברים נוצצים. רק תראו איך הקופים הזקופים האלו סיימו לכרות כמעט את כל המתכות מחזירות האור מקרום כדוה"א בכמה אלפי השנים שהם הבינו איך אפשר לעשות את זה. זהב, וכסף מושכים תשומת לב, ויהלומים, כידוע, הם החברים הכי טובים של האישה.

חוצמזה, אני מת על נוצץ! קראא קרראא..

דבר שני, בודי פירסינג מדגישים קווי גוף וצורה מסויימים. שוברים את הסימטריה של הגוף בצורה סימטרית, מוסיפים עניין למנגנוני ההערכה שלנו.

דבר שלישי, נראה לי שאני פשוט אוהב את החור. את החדירה את החישוקיות של משהו גדול ומורחב.

ולבסוף, וזה אולי הכי יותר, או הכי פחות משכנע..אויל זה התפתח כדרך לדרוש מהגוף שיראה את יכולתו לרפא את עצמו. א כל הנשים בכפר עושים  50 פירסינג בפנים, ומורסי הקטנה מחלימה במושלמות מייד למחרת, בעוד יתר השבט נאבק באינפקציות קלות, אז מורסי היא מכונת שגרים מוצלחת במיוחד.

כשמישהי אומרת לי שהיא מקבלת אינפקציה בכל פעם שהיא מחליפה עגיל,זה ממש דוחה אותי. לא רק ברמה הויזואלית, אלא ממש ברמה הרעיונית. נדחה ממנה כגוף לא מספיק עמיד.

 קעקועים קטנים וסתמיים של "מדבקה" על הכתף ממש לא עושים לי את זה, אני אפתי כלפיהם לחלוטין. עם זאת, על קעקועי גוף גדולים, שרוולים מלאים וצורות שמתשלבות עם קימורי הגוף אני מתלהב בצורה מוחלטת, וקופץ מעלה ומטה. וכד' אין לי ממש הסבר.. סוג של משהו אמנותי שכזה. והרי זה כבר באמת נדיר מאוד, כך שזה לא היה צריך לעבור סלקציה אבולוציונית.

פשוט יפה...

 למרות שהיא גם נורדית, אז אולי אני קצת מרמה :)

בודי-דיסמורפיה

ישנה הפרעה מנטלית מעניינת ונדירה, בה לאנשים יש דימוי גוף פנימי שונה מהגוף הפיזי החיצוני.

הם מרגישים שהיד שלהם מיותרת. שהגוף שלהם "נגמר" איפה שהמרפק שלהם נמצא, שלא כמו  אצל רובנו שהיד נגמרת באצבעות. הם מסתובבים שנים עם התחשוה המעיקה המוזרה והמציקה הזו, עד שיום אחד שנמאס להם, והם לוקחים שוט-גאן, עומדים בחדר מיון ומעיפים את היד הסוררת לכל הרוחות.

אלו אגב, אנישים שמכל בחינה אחרת נורמטיבים עד כדי שעמום.

לגדועי האיברים המנטלים האלו אין שום תרופה פסיכיאטרית או פסיכולוגית ידועה הזו מלבד כריתה של האיבר הפיזי עצמו.

מזעזע?

לא כל כך.

הרי אנו רגילים לראות אנשים שנוקטים בפעולות כירוגיות וקוצצים מעצמם חלקים בריאים לחלוטין, אפילו אתם בטח מכירים אחד.

הרי אלמנטים מיינסטרימים יותר כמו ניתוחי אף מביאים לידי ביטוי את אותו הקונטרסט בין דימוי הגוף האידיאלי לזה שאיתו נולדת.

הדיכוטומיה בין תמונת הגוף המנטלית לבין הגוף הפיזי, מובילה כל הזמן לניתוחים אצל נשים שאוהבות לאכול יותר מדי, בחורות שעוברות הקטנות חזה, וטרנסקסואלים שלא מבינים למה יש להם בולבול.

עם זאת, המיינסטרים עדיין לא התאזן לחלוטין. האינטרנט כן.

לאחרונה, בעקבות סרט תיעודי של הBBC על הנושא נראה שהקהילה הרפואית אט אט מסתגלת לרעיון של גדיעה מכוונת, בנסיון למנוע מאנשים לסכן את חייהם בשאיפה אחר הגף "המושלם", ועם פתיחת הקליניקו תהמיוחדות האלו יותר ויותר אנשים יוצאים מהארון עם הרצון שלהם לעבור ניתוח.

אוקי, הם סוטים, אני נורמלי

יש אנומליה, אפילו יותר מעניינת.

בשוליים של הממוצע קיימת ההקצה של דימוי רצפטור המצוק. בחורות נדירות שרוצות כריתה של גף, לא מתוך מחלה מנטלית של דימוי גוף, אלא מתוך קטע מיני ישיר. זה עושה אותן נזקקות יותר. קשיי ההסתגלות היומיומיים מחרמנים אותן. הם מחפשות סועד, שיאנוס אות ןבעוד הן חסרות יכולת התנגדות.

סוג של שילוב עם פנטזיית אונס וBDSM.

הקצנה של יצר הנשלטות וחוסר האונים שכה משמח חלק מהנשים. זה מדגיש את הדומיננטיות של הגבר במערכת היחסים, ויש כאלו שהמח שלהם לקח את זה קצת יותר מדי רחוק.

מהכיוו השני, אפשר לומר שמח גברי שמתאהב ומתגרה ממראה של אישה קטועת ידיים, מכיל גם הוא, הקצנה לחץ הלוגי של סקס ורומנטיקה מהאבחנה של אישה במצוקה. לא יודע אם הייתי רוצה להתחתן עם בחורה בלי יד, אבל אני מודה שזה עושה לי משהו.

שזה מוזר, כי בחורות במצוקה מנטלית ("הצילו, אני לא מצליחה לכבות את הטלוויזיה!" ) דווקא מייצרות אצלי את התחשוה ההפוכה (מה ,את סתומה?)

כמה פסיכולוגים בתחום טוענים שיש קשר לחשיפה בגיל צעיר לאנשים חסרי איברים להקצנה הזו, ואכן הייתה לי מורה בבי"ס היסודי שדידתה לה בקיפצוצים עם רגגל תותבת לכל מקום . והייתה מאוד דומיננטית. מממ..מעניים אם זה קשור.

יש כאלו שאומרים שכל הבנות זונות, אבל בטח יש להם יותר כסף ממני

כמו בכל דבר, בכדי לאשרר את הממוצע, צריך לחפש את האנומליה.

ישנן נקבות שהחלק במח שאחראי על אקהסבציוניזם, זילות של סקס, החפצה, חדירה, השפלה, אינוס, פומביות וכד' תפח איכשהו למימדי ענק.

מה שמדהים בבחורות מהסוג הזה, שלא משנה כמה רחוק נדמה לכם שהיא מוכנה ללכת, היא מוכנה לכל כך הרבה יותר מזה היא מתלוננת במספר ראיונות שאף אחד לא משפיל אותה מספיק, שאף מאסטר לא מביא מספיק חברים הביתה כדי לשכב איתה, שהיא לא מבינה למה מתייחסים אלייה בכלל כבן אדם.

שהיא רוצה להיות חפץ וזהו. שפעם מישהו השאיר אותה עם חסם פה למשך שבוע, והיא לא מבינה למה הוא הוריד לה אותו.

מסכנה.

היא מתלוננת שהיא לא מאושרת, כי היא לא מוצאת מישהו מספיק אלים, מזלזל ומוחלט שיעשה לה את זה. 

ולעזעזל, היא נשואה לכוכבת פורנו, עושה לפחות 5 אנשים כל שבוע, ומסתובבת במקומות הכי הארד קור בפלנטה...

כסינגולריסט ומכאן גם כטרנסהומניסט, אני משתדל להיות מאוד פתוח לצורות שונות של הגוף האנושי. ביודעי, שהצורה נוכחית זו היא זמנית ויש עוד הרבה מה לשנות, להרחיב, ולהוסיף.

בשיטוטי האקסטרימופיליים ברשת נדהמתי למצוא קהילה עצומה, חיה ובועטת של wannabees וudevotees של....נו...קטיעת איברים.

 אנשים שרוצים לאבד יד, רגל או כל שילוב אחר שלהם, ואנשים אחרים שמעריצים את החבר'ה קטועי האיברים, ונמשכים אליהם מינית.

גדיעות גפיים רצוניות

הדבר הכי מפחיד שנתקלתי בו שם הוא אישה שרצתה לאבד את הכל. היא מבקשת עזרה ,מימון, סקס ואהבה.

אחת מהן התלוננה ש""אני לא מוצאת שום מאסטר שישפיל אותי מספיק נמוך כדי שאהייה מאושרת". כששאלתי למה היא מתכוונת, היא אמרה שהיא רוצה לאבד את הכל.

להכנס למערכת יחסים סאדו-מאזוכיסטית טוטלית, בבידוד, ואט אט להתחיל בכריתה הדרגתית של כפות הידיים, ועד כריתה מלאה של כל ארבעת הגפיים..

שכבר שנים היא מחפשת מישהו שיכרות לה את כל האיברים ישים אותה בקופסא ויצחק עלייה...

והיא רצינית. היא רצינית לגמרי. היא עשתה מחקרים. קרח יבש, חוסמי עורקים, כמה עולה להטיס כירוג מזרח אירופה...

אישה יפה, עם גוף מהמם, משכילה, לא טיפשה ורהוטה, שלקחה על עצמה החלטה מחושבת בידיעה צלולה.

טוב, אז מצאתי אקסטרום חדש.

וכעת, כשטרחתי להביא אותו לידיעת הציבור, הרי עירערתי את הרף.

הפוסט הזה ייצר אדוות שיגרמו לקיצוניים להקצין עוד קצת ולמיינסטרים להתרחב.

עכשיו, אני יודע שעוד כמה שנים אמצע משהו אפילו יותר מעניין, ושהאקסטרמום שמצאתי אינו חדש בעצם הכרזתו ככזה.

לסיום, במקום תמונה פורנוגרפית מזעזעת של אישה כרותת איברים, הבא נהנה לנו עוד קצת מזמרת קנדית אנטי ממסדית שמכרה את הסקיטבורד ואת נשמתה כדי לההפך לברבי הקנדית.

(וכל הכבוד לה על כך..!) 

 Know thy self

אני כל כך שמח למצוא אנשים יותר קיצוניים ממני. בכל תחום, לאו דווקא מיני.  זה תמיד גורם לי להרגיש "נורמלי".

ואחרי הכל.

אני ממש, אבל ממש לא.