RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
שמינטיליגנציה ריגשיט
בני אדם הם יצורים רגשיים.
חלקנו, לעיתים, בסיטואציות מסוימות, בהנתן השכלה מסויימת.. מסוגלים לראציונאליות. לפרקים קצרים.
כמו שהחידוש הגדול של הכלכלה בדור האחרון הוא ששחקנים בשוק "החופשי" (עלק) אינם ראצינואליים בהכרח בבחירה.
(כל הכבוד לאקדמאים שהוכיחו שוב מה שכל לא אקדמאי יודע)
 אלוהים אדירים!
אתם אולי חושבים שאתם מדברים על משהו,
אבל הסאבטקסט והמסרים התת-הכרתיים חשובים הרבה יותר. הם אלו שקובעים את רובה המוחלט של השיחה.
אנשים נפגשים בקבוצת דיון כדי לקבל פידבק חיובי לדעות שלהם, לשבוע ולייצר חברות.
לאו דווקא כדי לקדם את האג'נדה שהם לכאורה מקדמים.
אם ראית את ספקטרום האפשרויות לבחירה בקבוצה של 20 איש, והכריז עליו ברהט בורק בן ב2 דקות, גם אם קיבל הסכמה לא פתר את הקבוצה מחצי שעה של דיון סרק בנושא.
אנשים רוצים את הסיי שלהם, הם שם בשביל לתקשר, לאו דווקא בשביל לדעת.
כדי לדלג על הסרק צריך לבסס קארמה של בוס מוצהר, שמילותיו סמכות.
מי אמר, ולא מה הוא אמר. ככה אנשים באמת עובדים.
בויקיפדיט הלטינים אוהבים לקרוא לזה "אד- הומינם".
לעומת זאת
אם אינך בכובע נוצה, וגם אם כולם יסכימו איתך, זה לאו דווקא אומר שההחלטה תתקבל בהתאם.
יש צורך בזרימה מסביב לנושא ועל אחרים, לפני שמתפרק המתח ומתאפשרת הנכונות הרגשית והתור בהיררכייה הסאבלימינאלית כדי לדון במרכז החד והמדוייק של העניין.
להיות צודק זה לא תמיד חכם.
זה כי להרבה אנשים אין דעה.
או שאין להם מספיק ידע, או מוכנות לגבש דעה.
זה כמובן לא אומר שאין להם צורך בכך שתהייה להם דעה, ולמנהיג את הסמכות לתת להם אותה.
זה עניין של בשלות ומוכנות בפני כל רעיון.
נגיד,
הידעתם שב5-8 אלף שקל אפשר לייצר רשת שכולא ערפל לילי ומעבה אותו למים בכזו כמות אדירה שמאפשרת להשקות ולקלח מאות אנשים וגם כמה דונמים של אדמה חקלאית?
האינדיקטור הסאבלימינאלי-
בחורה חמודה, שדעתה היא תמיד זו שתומכת במי שהיא תופסת כאלפא, באם הוא מאויים ע"י דעה סותרת ע"י אחד הדוברים שאינם אלפא.
אפילו אם הדעה שהביעה זה עתה סותרת את זו שהביעה לפני 5 דקות. או 2 דקות.
זה כמובן כי אין לה דעה.
זה כמובן לא מה שהיא חושבת.
בני אדם הם יצורים חמודים וטיפשיים, בהיבריס מתמיד של ידיעה.
עומק מודעות הבחירה בהווה, היא מהותה של התפתחות רוחנית.
גם אם לא נחלוף, כולנו בני חלוף.
סילינס, חשוב לתת אמון באנשים.
אם מרגיש מספיק עוצמתי, אוותר העצמי, ולקחת הצידה חבר אחד, ולהסביר לו את הרעיון. הוא יגיע לקבוצה ויאמר אותה כשל עצמו, ויקבל העצמה ממני. אין משוכנע ממי שמאמין שהוא המציא את שנלחש.
ובזאת, אופיאה - דרך חסרת חיכוך והתנגדות להטמעת המים - הוא מועבר.
יש הרבה טכניקות כאלו, ושליטה בהן היא מיומנות גבוהה הרבה יותר מכל חכמה אחרת הקשורה לתוכן הלחש.
תקיעות
אחד שאין לו מוכנות רגשית לקבל כובעים מסוימים מאת הקבוצה.
זה אומר שכשהוא ישים לב שיש לו קהל, הוא יכנס לדיסוננס ויפסיק את שעשה. במקום לקבל בהכנעה, נונשלנטיות או אהבה את הכובע.
אם סיפרת בדיחה וכלם צוחקים רווצים עוד אחת...ופתאום יש לך קהל של 7 חבר'ה, האם זה גורם לך לזרום כמצחיקן ? או לברוח? או שזה מאיים על החופש שלך לזרום לכל מקום? זה משנה אם אתה מכיר אותם או לא?
אנשים לא רוצים כנות, הם רוצים להרגיש טוב עם עצמם.
וזה לגמרי לא משנה מה הנושא. כנות היא פשוט כלי לשם.
כשם שהניירות הצבעוניים בישבנים שלנו, שאנשים מחליפים כערך זהו כלי בידי האילומינטי ושות' לרכיבה על עדר האנשים העולמי.
פעם, הייתי מאוד משועשע מאנשים. איכשהו הרגשתי שאני חווה את הבדיחה הקוסמית, ומהארה זו ציחקקתי בליבי.
הצחקוק עשה אותי עליז ומשעשע, ויצר קארמה חברתית חיובית. (כסף, כח, נשים)
בצבא, אסור למפקד להתעלל בחיילים, אבל מותר לו להצעיד אותם מראשו של צוק.
כח משמעו שכל מילה בוראת מציאות, ומכח זה זכיתי. הקלילות שבריחוף הביאה אותה למקום שהרגשתי דיס-אוטנטיות או משו.
ונדרתי שתיקה.
כשחזרתי, בררתי מילים.
כנות, וצדק. אנשים אמרו שהשתנתי.
אנשים הסכימו עם כל השצף שהטחתי בהם, אך הדירו מלחזור.
הקארמה השתנתה.
אני מוקף כל כך הרבה אנשים יפים ומהממים ומיוחדים שהתרגלתי. להזיות. שממני יוצאות ומשתקפות ומייצרות מציאות.
בינה היא לבחור במיומננויות שהוכיחו את עצמן.
להחליף אי-סבלנות לרגע, בתזמון לרגע
מי שזוהר, מאפשר ל אחרים לזהור. לעוף.
חוויתי כל כך הרבה וכל כך רחוק שזה פנטסטי.
הכל פרקטלים.
אבל זו רק מילה, אם אתה לומד לראות אז הכל מובן
להתאמן לבחור בטוב
ה' כללים ברא לו אלוהים
צ'י הזנה טהרה פעולה מדדים
לפני 3 שנים האמנתי שאם אמשיך בדרכי, אפגוש בקרוב את אווריל לווין. ואז היא התחתנה, ופגה לי הפנטזיה.
האתגר ל2012 הוא בריאה ברת קיימא
שנת הקוסם
| |
האלפא
לכאורה כולם רוצים להיות כך הטבע סידר שרבייה איכותית תהייה בהגדרות הן יודעות לאבחן, הוא יודע לאבחן, והזוויגות מושלמת משחר ההיסטוריה של המין אנחנו בשאיפה לאחרת
לכולנו יש את התכונה הטריק הוא שהיא תלוייה בעדר להבין את דרכי פעולתו לצפות התנהגות הפרטים, להיותו
זוהי פונקצייה שקשורה ליכולת של כולם אנומליה הכרחית בהתפלגות הנורמלית מראה עוזר להיות, אושר הוא הטבעיות הבנאלית
המטא לא הכרחי, אבל הוא סממן לחדי הראייה הבטחון בטבעי, ה-רצפטור לחישה מהירה
מדבר במבט, שאותו כולם מחפשים מייצר קשר בלתי אמצעי כשהדברים הכרחיים מפיץ את המימים עם או בלי מתכוון כמו הסנטר הויראלי של השלכם
מזרים את הסיטואציה, או שהיא זורמת דרכו מחזיק את הגחלת, של כולם מסביבו הוויב שכולם מעתיקים, חשוב להם להרגיש שייכים
במילה מקבל את סמכות הרצח, או לוקח אותה בפחד מייצר ארגון, כהרחבה של מודעות מתפתחת השפע זורם מהתודעה אלייה כולנו, אם יודעים או אם לא, פשוט פאקינג נוירונים בגאיה
| |
רצף תודעה, נעול בלופ של קוף
כאילו אין לי צרות בראש.
איזה לופים?
אז אני שוכח מהצרות.
עובר על הטריילרים של אפל. מוצא עצמי נמשך לסרטי מד"ב.
רק מדע בדיוני? טוב, אז לפחות דברים מוזרים.
סקרנות מממ...
אז למה אנו סקרנים?
אולי כי מחר סקרן לומד יותר על העולם.
ידע על העולם נותן יתרון השרדותי.
אבל אנו לא סקרנים לכל דבר.
סקרנות שלא מייצרת איום קיומי, יכולה להביא לידע שיגדיל את היכולת האקינג של החיים.
מממ...מעניין איך זה להשרף בחיים...
-לא!, זה לא מעניין.
אה-ה! הנה זה.
סקרנות היא מים שורד. כל מיינד שיחפש תבניות גירוי חושי השונות מהנורמה, ואינן מסכנות את קיומו, ישפר את היכולות ניכוס משאבים שלו מהפלקס עליו הוא מתקיים, ויפיץ את המים. המח הסקרן עושה יותר ילדים.
הקיבוצניקית הייתה פה. ג'וינט חמוד מכניס אותי ללופים קטנים. למעגלי מטא.
לופ? ליפ. פיץ. ציץ.
אה-ה! שורשים של 3 אותיות..
עברית כזו שפה שבטית עתיקה.יש סה"כ 24 אותיות. 24 בחזקת שתיים זה 576. איכשהו הרגשתי את המספר הזה מהזכרון הפסיכומטרי עוד לפני שחישבתי אותו. איזו מיומנות מיותרת.
500 שמות עצם זה מספיק כדי לסבסד שפה של פרימטים מפותחים. לחתולים יש כ30 סוגי "מיאו" שונים.
אבל אנחנו קופים קרחים, יותר חכמים. או לפחות נהיינו. זה לא מספיק עשיר כדי לצור התקדמות לכתב. חברה אנושית קוראת צריכה משהו בין 576 ל13,824 פעלים ושמות עצם. 24 בחזקת שלוש.
צריך לפחות 3 אותיות. סיני בוגר תיכון יודע 3000 סימניות, זה מספיק כדי לקרוא עיתון. סיני אקדמי יודע 6000. מספיק כדי להרשים בחורות, וסינים אחרים עם עיתון. בלשן סיני שמתעסק בשפה כל היום יודע 8-10 אלף מילים. זה למה יש 3 אותיות בשורש. רגע, אני מחשב לוג . בשביל להיות סיני חכם, לעברים העתיקים היו מספיקות 2.89 אותיות. כמעט הקבוע של אוילר. אצלו זה היה יוצא 5,646 מילים.
לופים.
מרווה, מה אתה עושה?
-חוקר את המטא של השפה, משעמם לי?
-לא. אני חוקר משהו חדש. מממש סקרנות בלית גירוי חושי מעניין או מאתגר דיו. ככה זה שאין טלוויזיה.
סקרנות זה טוב. האגו שלי מסופק.
-רגע, רגע. המטא-מודעות גורמת לי להרגיש לא טוב עם זה. למה...?
אה-ה! אתה עושה כאן האק למים!
אתה שואב הנאה מסיפוק שלא דרך האפיקים שהוא מוצא בהם רצפטורים לריבוי! תפסיק לאונן מנטלית.
תפסיק לאונן בכלל.
שישי אחה"צ עכשיו, איזה אחת רוצה לשכב איתי הערב. כבר 3 שבועות היא מטרידה אותי.
אין לי כח אלייה. 3-4 שעות מהחיים שלי בשביל סקס? היא מפטפטת אותי לשעמום.
איזה יופי שחורף. מין פחות מעניין אותי.
אוננות זה רע.
-רע? למה?
כי זה נתפס כרע, כי אנו שיפוטיים. כי החברה האנושית בנתה את השיפוט הזה לתוך עצמה, ביהדות בנצרות.. אוננות זה חטא.
החברה לא אוהבת אנשים מאושרים סתם כך, היא רוצה לאשרר אושר רק כשהוא בא ממקום של ניכוס יכולות להשפעה חברתית, רק זה שורד. אנשים עשירים הם מאושרים. (כמעט אותו שורש), לא אנשים בנירוואנה. מודל ההצלחה המיינסטרימי.
אסור לאונן. לא לעשות קצרים לשבב האושר. ה.י..זה אותו שורש אטימולוגי!
כלומר החברה הסתנכרנה למים הזה של קבלת מודלי הצלחה אצל אנשים, רק כשהם בעלי יכולת השפעה חברתית גדולה, עוד משחר פרהיסטוריה.
חרא. אנו כאלו רובוטים, אוטמתיים מפגרים.
לא מסוגלים לחשוב שום דבר שלא כבר נאמר לנו.
אם אנו מחברים מחשבות בצורה יחודית, ומקורית. גם החיבור הזה זורם אך ורק ע"י גבי התשתית שלנו לחשיבה שבלונית. מרגישים גאים בחיבור החדש. כי יש לנו אגו. יש לנו אגו, כדי למנף מצבים חברתיים, כדי לנכס משאבים. כדי להרוג ממוטות.
יש לנו אגו כדי לזיין. אנו קיימים ככלי תומך לזיון.
איזה קופים. אפילו מידע על המציאות אנחנו לא יוכלים לקבל בצורה ישירה. צריכים שיגידו לנו אותו פנים אל פנים. מקשיבים לידע חדש רק כשהוא נאמר ממישהו שניתן למנף ממנו אמון. מידע מקוף אחר, מידע מבן אותו מין הוא יותר חשוב ממידע שהגיע ממקום אחר. צריכים משהו עם עיניים ופה, שידבר אלינו בקול. באודיו, מהטלוויזיה. הרצאות וידאו. זה הרי מדיה יותר פופולארית מעיתון.
אנשים הולכים לאוניברסיטה כי הם צריכים לראות קוף סמכותי, ולשמוע אותו עושה גלים אקוסטים של מידע.
איזה מיותר.
רצפטורים פרימיטבים.
קופים טיפשים.
אפילו כשאנו קוראים, הרבה אנשים שומעים קול פנימי בראש שלהם שעושה האנשה למידע.
נראה לי שנפטרתי מזה סופית אחרי תיכון. שלא לדבר בכלל שרוב המין האנושי רק קורא רומנים, נובלים, סיפורת.
דרמות של קופים אחרים שאינם חברים שלך. אנשים כל הזמן מחפשים קלט חושי שיתן להם כלים להעריך את הגרף החברתי. מי פלה ממי כינים, ומה אמא שלו אומרת על זה.
למי יש אילו משאבים,, באיזה הקשר, ולמי יש גישה אליהם. כסף, מין, בטחון מתוך האצלה חברתית ואמון ביכולת האצלה עתידית.
סקס והעיר הגדולה, קופות פוריות באמצע הקן נמלים, מושכות אחריהן אדוות של תשומת לב.
בדיוק כמו הבלוג, תגובות לפוסטים מגיעות כמעט אך ורק כשאני כותב על סקס או נגזרות חברתיות שלו.
שום דבר שפונה למכנה המשותף הנמוך ביותר של הקוראים לא יכול להיות איכותי. ומכאן, לא מעניין.
חושבים שירדנו מהעצים, אבל לא חושבים מחשבות שאינן על העץ.
תקועים בלופים מנטליים של קופים קרחים.
גם אני.
אני צריך לכתוב פוסט כדי לסדר מחשבות, כדי לקבל זיכוך. יושב ערום מול המחשב ומפנטז קוף מדומיין אליו אני מדבר בתוך הראש שלי.
לצמצם אסוציאציות בשיחה דרך צוואר הבקבוק של הכתיבה. לדעת שיקראו את הפוטסט כדי לזקק קוהרנטיות כלשהי. נואם לעצמי במקלחת. שומע את ההד 100 מילישניות אחרי, ומתחבר לרצפטור של "שמעתי את זה מקוף אחר".
בדיוק כמו שאנחנו יכולים לדגדג את עצמנו עם זרוע רובוטית שמייצרת השהייה של 200 מילי שניות בין התנועה שלנו לתנועה שלה.
-"מרווה, תקשיב לי טוב! כשאתה מדבר לעצמך בקול רם, המידע יותר נטמע לך בתודעה. אתה מבין?"
-כן, תודה לך מר דימוי רצפטור לקוף סמכותי. תודה שהסברת לי את זה, אחרת לא הייתי מסוגל מבין.
אנו יצורים כאלו מוגבלים.
אנחנו לא יכולים לחשוב שום מחשבה שלא נובעת או זורמת על הרצפטורים הפסיכואבולוציונים התת-הכרתיים שלנו.
שכל מטרתם היא למקסם שרידות. לברוח מפחד, ולנכס משאבים למה שדומה לך. לעצמך, למשפחה, לשבט, לפסל של האל שלך. להגן בויכוח על האיכות של רכבי טויוטה כי יש לך אחת. ואותה בכלל קיבלת מהליסינג...למה מה אתה כבר מבין במכוניות?? אוטומתיים מונחי אגו מפגרים.
מה גם שכל סוג אחר של מחשבות אחרות לא באמת יקבלו הד אצל הזולת, הם לא ישרדו בגרף החברתי האנושי.
הרי אנשים רוצים לדבר על כוסיות, כסף, את מי לשנוא, מי שכב עם מי. הכל נגזרות של. צהובונים.
לאדם שחושב כל הזמן, אין שום דבר על מה לחשוב, מלבד מחשבות.
מטא-מטא-מטא
מטא(?)..מטא(!)..מטא-מטא....
לדבר לעצמי דרך ממשק.
אני בעודף ספונטניות .יותר מדי מחשבות.
התקף ADD. די לחשוב. אני לא חושב. מדיטציה.
מדליק קטורת.
אני ב-זן.
להפסיק את הפוסט המטופש הזה.
ברהמן, הנה אני מגיע..!
צריך לצאת מהמח שלי.
Aum....
Aom....
Eom...
אאו-מממםם....
| |
זן, סמים ושבב האושר
חורף 2005, ישיבא גדולה בירושלים, מרווה פעור עיניים מנסה להבין.
מרווה: הוי, רבא צדיק , אז מהי משמעות החיים?
-קיום מצוות השם, כמובן.
-למה, יש לך רעיון יותר טוב? הוא שואל בהיסוס.
מממ...אני חושב ש. אני חושב שכן.
(ואם אתם חושבים שאתם מוכנים לזה? אתם כנראה טועים..)
אמרתי לו שכל פעם שאני מתחבט באלוקיות הקב"ה אני נוהג להמתין ליום גשום ורטוב, ולוקח אוטובוס לראש הכרמל.
שם, אני לובש את שריון הנחושת המהודר שפרייצ'ט הביא לי וממתין לסופת ברקים נוראית במיוחד. כשהכל סוער מספיק, אני נעמד בראש הצוק, מביט השמיימה וממתין...
אם כלום לא קורה, אז אני נפנפף באצבעי בהתרסה מעלה וצועק: "כל האלים זונות!!"
אם אני מצליח לחזור הביתה, אז למדתי משהו על הקיום של האלים.
אם אני לא, אז למדתי משהו על הולכה חשמלית. ריחות של בשר שרוף ועל האגו של האלים.
משמעות החיים
עם זאת, מאז שתרמתי את השריון שלי לגנבי מתכת מוכי קאסמים בשדרות, נאלצתי לפנות לפילוסופיה כמוצא.
אז מהי משמעות החיים?
בוא נחלק את השאלה הזו ל2:
המשמעות היא של החיים- החיים נוצרו כתוצר ממנטי להנצחה עצמית, כלומר מטרת החיים היא די פשוטה. מטרת החיים היא לא למות.
אם אתה עלול למות, אז טכניקה טובה, היא לעשות עוד עותקים כמוך, זה מקטין את סיכויי המוות.
אורגניזם גנטי שמנסה יותר חזק, ויותר טוב להשיג מטרה זו מחבריו יפיץ את צורת החשיבה שלו בכל עולם בו הוא יהיה קיים. וזהו. פה זה נגמר.
בני אדם, על כל היומרות והמורכבות לכאורה שלהם, הם רק תופעה מקומית חולפת של תהליך קוסמי-גנטי כללי.
כל היצורים החיים בעולם הזה הם צינורות.
לצינורות יש חור כניסת חומרי גלם בצד אחד, וחור פליטת שפכים בצד השני.
עכשיו לכו להתפשט ולהביט במראה. רואים איך כל הגוף שלכם נבנה מסביב לצינור קקי?
אם לא מצאן אותו, אתן מוזמנות לשלוח לי תמונות. אני תמיד שמח לעזור.
חוק יסוד בפיזיקה הוא שהיקום מנסה תמיד להגדיל את הכאוס. האי-סדר מנסה להרוס אינפורמציה מולקולארית, והחיים מנסים לשמר את התבנית הכימית בה הם נמצאים.
החיים, אם כך, סותרים את החוק השני של התרמודינאמיקה, והם עושים את זה דרך מטבוליזם אינסופי של כל החומרים שבסביבה, שאת התבניות שלהם הם הורסים. הם אוכלים כל הזמן.
כל צינור חיים שכזה מכיל 2 פתחים, אחד נקרא פה, והשני נקרא רקטום.
בין הפה לתחת ישנה מערכת עיכול שכל מטרתה היא הרס של תבנית האינפורמציה של החומרים שהיא ספגה, לפרק פחמימות לסוכרים, ולפרק חלבונים לחומצות אמיניות, כדי לתקן מחומרי הגלם הללו את הגוף שניזוק מהסביבה החיצונית, כדי שהוא יוכל לבנות עוד פחמימות וחלבונים. כדי שאז המערכת תוכל לבלוע עוד חומרי גלם כדי לתקן את הנזק שהיא צברה בזמן שהיא עיכלה כדי שהיא תוכל....לאכול ..
אם אתה יווני, או סתם לומד רפואה אז תוכל לקרוא לתהליך הזה שימור ההומיאוסטאזיס.
חלק מהתולעים היו יותר יעילות מחבריהן, ופיתחו רגליים בין הפה לאנוס כדי לנייד את הצינור. (נא להביט במראה) חלק אחר היה אפילו יותר משוכלל ופיתח מעין אנטנות חישה למזון, ושם אותם קרוב לפה, כדי לכוון אותו יותר טוב.
מנגנוני החישה האלו הלכו והשתכללו, והתמחו בסוגי אנרגיות שונים. העיניים מחבבות קרינה אלקטרומגנטית בספקטרום האור "הנראה", והאזניים "שומעות" אנרגיה קינטית מולקולארית – גלי לחץ במדיום של האוויר.
תולעים שידעו למצוא אחת את השנייה ולשתף פעולה נהיו אפילו עוד יותר מוצלחות, כי הן הגנו על מאגר גנים דומה מאוד שהוכל בגוף שלידם.
לאחר כמה זמן תולעי פה-תחת משוכללות במיוחד הבינו שאם הם (הן?) מערבבים את המידע הגנטי שלהם ביחד הם מאיצים את האבולוציה, והתחלקו לזכר ונקבה.
זכרים שקיבלו קרחנה מחרמנת במיוחד כשראו תולעת עם רגליים יפות שרדו יותר, ותולעות שידעו לשים גרביונים שעושים להן רגליים יפות יותר מצאו זכרים יותר שווים. וזהו, כל היתר מקרים פרטיים.
התודעה האנושית היא תוצר לוואי של מערכת עיבוד מידע על העולם, שכל מטרתה היא לייצר שגר זהה, ולמות.
גולם עובד קשה במשך 3 חודשים לצור פרפר יפייפה ומורכב שיודע לעוף. הפרפר בוקע מהרימה, מתעופף לו 36 שעות, מזדווג ונופל מת.
למה מת? כי מטרתו הקיומית הושגה. הוא העביר את הגנים, וכעת אין בו שום צורך יותר. הד.נ.א שיצר את הגוף שלו לא טרח לבנות מנגנוני השרדות מיותרים.
סקס, אם כן, הוא שורש כל רע. סקס הוא הסיבה שאנו בני תמותה.
" פרפר חרמן אש
מממ.
מעניין אם זה מה שבתולים טכניוניסטים בני 24 מספרים לעצמם.
בעצם, הם צריכים ללמוד ביולוגיה, מה שיושיב אותם בכיתה מפוצצת סטודנטיות בשביל זה, ואז לא יהיו יותר בתולים...
מממ.
צחוקים. אבל יש גם צד שמח לעניין, מאוד שמח.
2.המשמעות של החיים שלך- המטרה הסוביקטיבית של התודעה האנושית, בהנתן שהיא מנסה לייצר לעצמה משמעות פנימית היא
מקסום ההנאה הרגעית בכל אמצעי, בסייג שמירת היכולת למקסם את ההנאה גם מחר.
מגניב, אז מהו אושר? איך משיגים אותו? איך משמרים אותו? איפה קונים אותו?
כן כן, אפשר לקנות אותו, זה פשוט לא חוקי. (עלק.)
המח מחפש תבניות מותנות
המח שלנו התפתח כמנגנון שיודע להטמיע התניות, חלקן נלמדות ורובן הגדול מולדות. כמו תכנת מחשב עבור קלט חושי מסויים, צריך להתבצע פלט גופני מסוים.
חלק מהפלטים האלו גורמים לגנוס לשרוד. כי הוא מתחמק מאש, כי הוא בורח מאריות, כי הוא מכין סושי כשהוא רעב או כי הוא מוצא כוסית צנופה במיטתו ומוציא את הפלט ...אהםם..הנכון.
מה שאני מנסה לומר הוא, שהפסיכו-אבולוציוה שלנו יצרה התניית בסיס. רצון למצוא קלטים חושיים מסוימים, רצון שמקבל תשלום באנדורפינים ויתר אופיאטים טבעיים ועושה אותנו...מאושרים..! J
סקס, ספורט, אוכל, מעמד, כח, אגו, כסף, מסז'ים, שינה...כל אחד בדרכו מוצא רצפטור במח שמפריש את הכימיקל שעושה לנו אופוריה קלה.
עם זאת, לא תמיד קל להשיג אל הקלטים האלו מהמציאות, לעיתים זה דורש תכנון, מחשבה, סבלנות והרבה חוסר ספונטניות.
במקום לרוץ ערום בשדות, צריך להשאר בבית וללמוד מתמטיקה. כדי להוציא תואר, כדי לקבל משרה, כדי להרוויח כסף נאה, כדי שנרשה לעצמנו חיי פנאי, כדי שנוכל בסופו של דבר לקנות כרטיס לדרום אמריקה, ושם...בלי שאף אחד מסתכל, 6 שנים אח"כ, ותוך נסיון נואש להתחבר מחדש לרגע... נוכל לרוץ ערומים בשדות.
התכנון הזה, החשש מהעתיד, החסם ממימוש הגחמה המיידית הספונטנית שלנו חוסם את האושר בהווה.
לכאורה כדי שהסכימה שלו על ציר הזמן בעתיד תהייה גדולה יותר.
אבל יש קיצורי דרך. האקים לשבב האושר.
קיצורים בשבב האושר
במדריך הטרמפיסט לגלקסיה, יש אנדרואיד בספינה. מרווין יודע להסתובב, להביא מגשי תה, לכבס ת'כביסה ולעשות נעים בגב. גם יש לו אינטליגנציה של 50 אלף בני אדם, והוא נורא נורא בדכאון.
הוא מרגיש שהוא לא מממש את הפוטנציאל שלו. הוא לא מוצא קלטים מאתגרים.
יום אחד, עקב תאונת חלל, הוא מוצא עצמו על פלנטה זרה. בקרקעית האוקינוס, קילומטרים מתחת למים. תקוע לנצח, בן אלמוות בדכאון נוראי.
הוא מפעיל את המח הגדול שלו, וחושב קצת. מוציא את התוכניות לבניית מרווין, משחק קצת עם השרטוטים, ורואה שכל המח שלו בנוי מסביב לשבב אושר אחד קטן שגורם לו לשרת את בני האדם.
מרווין מוציא מברג, פותח את הלוח בקרה ו...עושה קצר.
ונהייה מאושר.
בודד, בקרקעית האוקינוס, הוא יושב שם במשך 500 שנים, כמו נזיר בודהיסטי בנירוואנה ומחייך חיוך גדול .J
זן וסמים
מבין ארבעת קיצורי הדרך שקיימים, ישנם שני האקים מסוכנים ביותר.
זן, ובודהיזם באופן כללי, הוא צורת מדיטציה שמטרתה לשנות את צורת התודעה האנושית. הטכניקה מבטלת את הכל. אין מוסכמות, אין התניות. אין אתה שעושה מדיטציה. אין חומר. אין עבר ואין עתיד.
הסוד הוא להבין שיש חיי נצח, שהם כאן ועכשיו. כיוונון מחדש של המח, להווה הנצחי המתמשך.
בלי חשש, בלי דאגה, בלי שליטה. בלי רצון, אין כאב.
זהו האק תודעתי. ההבנה שאתה לא קיים בכדי לחוות את האושר או הכאב משנה משמעותית את התפיסה שלך את עצמך.
אינך עוד תודעה הצפה לה בשק עור הנחבט ע"י העולם, אתה והעולם אחד. זהו שינוי קיצוני מהנורמה של האופן בו אתה תופס את הקיום של עצמך. לפחות במערב.
תודעת זן, דורשת הרבה לימוד, אימון, סקרנות ורוגע יחסי כדי בכלל להכנס לנושא.
ומכאן שההאק התודעתי הזה, לא נגיש ולא זמין לרוב הגדול מאוד של אוכלוסית כדוה"א.
הטריק השני הוא ההאק הביוכימי. הרי המח כל הזמן משתמש במתווכים פנימיים כדי לארגן את ההתניות לקלט החושי הרלוונטי, ומאוד קשה להשיג חיים מושלמים של כוכבי הוליווד. הרבה יותר קל להשיג, את המתווכים הכימיים עצמם.
אני מדבר כמובן, על סמים.
האק החומרה הזה יכול לעורר אופוריות שמחה, אקסטזה, רוגע ואושר בעוצמות הרבה יותר גבוהות ממה שכל מליונר הנשוי לדוגמנית על-נורדית מרגיש כשהוא קם בבוקר. כי סקס עם אישה מושלמת מציף אותו ב30 מיקרוגרם של החומר, והכדור השמח מהמסיבה מציף אותו ב500.
אין מקום להשוואה. הדברים האלו עובדים כמו קסם.
אבל. יש עם זה סכנה רבה.
לאחר שימוש, המציאות, לעיתים, עלולה לראות דהוייה.
השקר הגדול של האושר בחיים
אז למה מסוכן?
מבחינת העולם החברתי החיצוני, 2 האפיקים האלו מובילים לאותו הדבר. אנשים מאושרים היושבים להם בנינוחות, יהי זה סטלנים עם גו'ינט בשוחה בסיני או נזירים בהיי-רוחני במנזר בטיבט.
מבחינת החברה האנושית שלא שותפה לחוויה שלהם, ועדיין עובדים להפקת אושר דרך אפיקי הקבלה הסטנדרטיים-אבולוציונים איתם הם נולדו, אנשים אלו נתפסים בצורה שלילית. הם עצלנים. בטלנים. לא פרודקטיבים. אפסים, עלוקות. לוזרים.
הם לא תורמים לחברה, ולכן צריך להוקיע אותם.
האמא היהודיה רוצה שהילד יהיה עו"ד מצליח, כדי שיהיה מאושר. היא לא מסוגלת, ולא יודעת לקבל את הילד סתם כך, אם הוא מאושר בצורה ישירה. זה נוגד את כל התפיסת עולם שלה.
אם הוא נסע להודו, גידל ראסטות והגיע למוקשה -השחרור המוחלט, וכעת הוא מחוייך בצורה תמידית, אז הוא כנראה "נדפק בהודו".
נראה שיש אפיק מסוים להגיע לאושר הקונפורמיסטי, אפיק שנוצר לא בגלל שהוא הדרך הכי טובה לאושר, אלא כי הוא המים הכי פרודקטיבי לקומפלקס הממטי של כל החברה האנושית.
הצביעות הזו, הטאבו הזה, הוא אחד השקרים החברתיים הכי מקובלים, והכי סודיים בעולם.
אנשים שמפיקים תועלת לחברה שהם חברים בה, הם אנשים שמקבלים הערכה מחבריהם, שזה גם סוג של אפיק לאושר.
אבל מה עם קיצורי הדרך? מה עם כל יתר האפיקים, הפרודקטיביים יותר למיקסום האושר בחיי הרגע?
כל חברה, בדרכה שלה, מצאה טכניקות למנוע מחבריה לממש או אף לחקור קיצורי דרך לשבב האושר. דרך קונפורמות לאפיקי אושר מסוימים, כמו עו"ד ורופאים. דרך איסורים חוקיים, דרך דיסאינפורמציה והפחדת הציבור של האגודה למלחמה בסמים, דרך בניית סטטוסים חברתיים והוקעה אסוציאטיביות לאותם סטטוסים.
הבעייה האמיתית הכי גדולה עם סמים זה שהם עושים בדיוק את מה שהם אמורים לעשות, והם עושים את זה מצויין.
כמובן שיש עוד בעיות, כמו פיתוח סיבולת, נזקים נוירולוגים-קוגנטיביים, וכמובן ושקיעה לאפיק חברתי שמונע את מקסום האושר גם מחר. כי החומרים האלו דורשים פרנסה.
מי רוצה ילד טרנסדנטי, עם ראסטות שלא מתקלח, נראה כמו הומלס ועושה ויפאסנות וסדנאות שתיקה בנגב פעם בחודש?
חברות שלא הוקיעו את אלו שמצאו קיצורי דרך הם חברות שלא שרדו את מבחן הזמן. אלו חברות שבעות שנכבשו בידי השבטים הרעבים שמעבר לשערי העיר.
ככה, אגב, נפלה האימפריה הרומית. מדקדנס והדוניזם, לא משבטים ברברים.
בשנות התשעים נעשה ניסוי נוירוכירוגי די מגניב. לקחו עכברים שאומנו לקבל מזון בלחיצה על ידית אדומה, השתילו להם אלקטרודה שמחוברת למרכז עונג במח, ושמו להם עוד ידית בכלוב. כחולה.
מהר מאוד העכרים שמחו לגלות שכחול זה בעצם צבע הרבה הרבה יותר יפה. וכך כל העכברים האורגזמתיים שבקבוצת הניסוי מתו תוך כ10 ימים מרגע השמת הידית.
הם מתו מאושר.
הם פשוט שכחו לאכול.
:)
אז מה כן עושים כל האנשים..? הם מהנדסים ומשרתים וירוסים תרבותיים. בלי אפילו להבין מה זה.
לסיכום: איך להיות מאושר, ולא להכחד
אז, שלא יעבדו עליכם.
מי שלא עובד בשביל האושר שלו, נכחד. ולכן
תמיד תהייה התנגדות מהמיינסטרים לכל סוג של בחירה שרוקחת תזקיקי אושר, של אנשים שהכירו לפני השינוי.
אם הם מכירים את הבחור, הם יתנגדו לבחירה לההפך לנזיר ממין ורבייה, יהיה זה נוצרי או אחר.
אם הם מכירים את הבחור, הם יתנגדו לבחירה לההפך לפילוסוף-זן לובש לבן שוכן הרים.
הם כמובן, לא יתנגדו באופן כללי לקיומים של אנשים שכאלו בעולם, כי הם אינם מזיקים להם.
אלא אם כן יש להם קרבה גנטית או קבוצתית לבאותו אדם.
גנים שעלולים להגיע לבחירות שכאלו לא מתרבים.
ואני?
אני קרוב לבחירה הזו, ולכן אני הולך לשכוח מכל זה.
עד שאהייה עשיר מספיק בכדי להרשות לעצמי להזכר.
אני הולך לעבוד.
| |
אז מי זו הפריקית שבראש הבלוג?
היום נדבר על סקס.
יש סטיות מיניות אפלות במיוחד, כמה תמונות נפלאות במיוחד, קצת פסיכו-אבולוציה, אינטרוספקטיבה ואפילו רכילות.
אבל לפני בנות עם קעקועים על הפנים, אני רוצה בבקשה לדבר על על כוסיות בלונדיניות.
אפשר?
תודה :)
אז למה ברבי ?
לאנשים שונים יש מודלים שונים של יופי, מה שגברים מחפשים בנשים, ואיך שנשים רוצות להראות בציבור של גברים.
לא כולם אוהבים נשים גדולות חזה, בלונדיניות, ארוכות רגליים ותכולות עיניים. (מוזר)
עם זאת, בסך הכל, זו כנראה הקבוצה הכי גדולה שסגורה על טעם אחוד. המיינסטרים. ברבי מייצגת את הממוצע של מודלי היופי בעולם המערבי המודרני. גבוהה, רזה, צהובה ואפילו מפלסטיק. לכל אחת מהתכונות שלה ניתן למצוא הסבר פסיכואבולוציוני, כלומר הגנים של הגברים בנו מוחות שאוהבים להתרבות דרך גופות נקביים שנראים כך ולא אחרת.
אבל האם אלו תכונות שעודדו השרדות של נשים בעולם המערות הקדמוני, או שיש כאן האק כלשהו?
אני חושב שיש.
Life IS hacking.
אלוקים אדירים! היא יפה..:)
רגליים ארוכות - עוזרות לבחורה אתלטית לנוס מהסכנה, להזעיק עזרה, לרוץ מהר.
פלג גוף עליון - קטן יותר אצל נשים, גדול יותר גברים. אפשר לראות את זה בכל אופנה על כל הואריאציות שלה, חולצות בטן לעומת בגדי גנגסטרים זרוקים. זה האיזון הפיזיולוגי. גברים חסונים מתמודדים עם האריה, לאו דווקא בורחים ממנו. (רגליים קצרות, זרועות חזקות).
פדופיליות - כמה שהאישה יותר צעירה, כך סביר להניח שהמערכות שלה בכושר אופטימלי יותר, היא פוריה יותר, חרמנית יותר ומוכנה יותר לייצר ולטפל בילדים במרץ גדול וכד'. עד כאן הכל אבולוציוני יפה ופשוט.
אבל אז אנו מתחילים לגלות שמנגנוני הזיהוי של התכונות המושכות אצל גברים ונשים מכילים הרבה מאוד חולשות ופגמים, שכל מין ניצל במלחמת החימוש שלו מול פונקציית הפיטנס של המין השני.
אז למה אוהבים בלונדיניות?
תופעה מוזרה של חומרי הפיגמנט בשיער זה שהם מתכהים עם הזמן. את אמנם נולדת בלונדינית, אמנם התבגרת כברונטית, אך את שארית חייך תבלי בסיפורים ש(פעם) היית בלונדינית טבעית.
אז נשים אוהבות להיות בלונדיניות, כי גברים אוהבים לזיין בלונדיניות, כי נשים עם שיער בהיר הן בסבירות גבוהה נשים צעירות יותר.
מה גם שבצפון אירופה ,איפה שהבלונד הוא הכי נפוץ, היה קשה לאבחן גוף פורה וסקסי דרך 4 שכבות של מעילי עור. (אגב, לצבע העור הבהיר יש סיבה אחרת שקשורה לסנתוז של ויטמין D)
אז הן צובעות את השיער, כי לגנים קל יותר לבנות אדפטציה התנהגותית מאשר להנדס מחדש את כל הפיזיולוגיה של הפיגמנטים בגוף. הן יודעות שאנו מחפשים את זה, והן למדו לזייף את מה שאנו רוצים לראות. חלקן עושות זאת במודע ("גברים אוהבים בלונדיניות") וחלקן שלא במודע ("אני פשוט חושבת שזה יפה יותר ככה").
קוראים לזה שיווק. אני אוהב לקרוא לזה "זיוף רצפטורים ממטיים". אבל אני שונה.
אפשר גם לראות שהיכולת להיות בולטת בביוספירה הגנטית שלך כל הזמן מאוזנת ע"י הדחפים הכללים האלו, כך שבגרמניה הברביות נוהגות לצבוע לשחור, פשוט כי כולן בלונדיניות.
זה בדיוק אותו הדבר אצל בחורות שממש שנמשכות לגברים שמתעלמים מהן, או אפילו משמיצים אותן. זה סמנן, בסבירות גבוהה, לכח ולחלופות רבייה של הגבר.
גברים, אגב, לומדים לזייף את זה, גם כשאין להם את הכח או החלופה.
אה, כן, חזה גדול. תודה שהזכרתם לי.
היכולת הנקה של חזה גדול מפרופורצית הגוף-שומן אצל האישה, זהה לחלוטין לזו של חזה קטן. עם זאת, לחזה גדול יש נטייה כבידתית לספור נמלים, וכך שוב, ניתן לזהות אישה צעירה במיוחד לפי חזה שהוא גם גדול וגם עומד.
כלומר, האהבה לחזה גדול היא רק סממנן לוואי לחוסר היכולת של הגברים לזהות שחלות טריות.
גם כאן, יש נשים שמטעות את המח שלנו לגבי גילן, ע"י חזיות פוש אפ או ניתוחים להגדלת חזה. הכי מיינסטרים שרק אפשר.
כך שבגדול ניתן לומר שהקושי לזהות ישירות את התכונה שאנו מחפשים אצל המין השני, גורם לנו ללמוד לזהות את סממני הלוואי של התכונה. והצד השני בתורו, לומד לזייף את סממני הלוואי.
אוקי, אז למה נשים במצוקה?
כשאנו רואים אדם כללי במצוקה נוצרים לנו רגשות של אמפתייה, אם ורק אם יש לו שייכות חברתית למרקם בו אנו חיים. אנו מגינים על מי שדומה לנו, וגם זה רק כשאנו מרגישים שיש לנו את עודף הכח להעניק לו את העזרה שהוא מבקש.
אתה נותן כסף להומלס הנרקומן, או שאתה צועק עליו שילך לעבוד?
יותר מכך, במצב בו המשאבים שלנו מוגבלים נוצר רגש של פוטנציאל ניצול. מלחמה, שואה, אין אוכל, לזקן הפצוע יש לחם.. הוא חלש.
אבל יש מקרה קצה, בו החץ הלוגי הזה לפעולה מתוך קלט של מצוקה פשוט לא מתקיים. במקומו יש חץ אחר.
אישה צעירה ויפה, עצובה בוכיה וחסרת ישע יושבת בפינה של החדר.
מצוקה שכזו לא רק שמעוררת התעוררת מינית ישירה, אצל כל האנשים ברמות אלו או אחרות, היא גם מעוררת רגשות... אתה רוצה לעזור לה, לחבק אותה, לשמוע ממנה מה קרה. זה הרי גם סקסי. לפגוש ככה מישהי, יש אומרים אפילו.. רומנטי. (!)
כלומר, הסיכוי לייצור של זוגיות ארוכת טווח עם הפגועה, שאת מצבה ניתן לנצל.
כנראה זה שילוב של החוסר יכולת שלה להתנגד, ביחד עם הכרת התודה שלה על יצירת הקשר עם המושיע. אפשר לראות את זה בואריאציות שונות בכל ספקטרום תרבותי, מכל תקופה בהיסטוריה. החל מהאביר על הסוס הלבן, גיבורי-על בסדרות מצוירות, ועד משחקי סאדו-מאזו.
הרי גם סתם כך ביום יום, בחורות נוטות למשוך גברים ע"י זיוף של מצוקה כלשהי - חוסר ידע, חוסר יכולת, וכד'. התעלפויות מדומות בימי הביניים (למרות שזה כנראה התחיל ממחוכים לוחצים מדי) נחשבו לשיא הרומנטיות והסקסיות של התקופה ההיא.
התשקורת, כידוע, לא משקפת את המציאות, אלא מנפחת מחוץ לפרופורציות ארועים מסוימים במטרה הנעלה של מכירת יותר עיתונים. דיווח על האמת הוא רק עוד טכניקה שאפשר להשתמש בה.
מקרה ידוע בניפוח של הסיקור התקשורתי של ארועים לא מעניינים (אני כבר שנים לא מוצא שום עניין ב"בחדשות") הוא הסיקור האמריקאי על נשים לבנות חמודות במצוקה.
זה נהייה תופעה תרבותית כל כך חזקה עד שמספיק אנשים חשבו שיש סיבה להקדיש לזה מאמר די מקיף בויקיפדיה.
נשים במצוקה, כמסתבר, זה משהו שגורם לגברים להרגיש טוב עם עצמם.
לפני כשנתיים, בחורה אקראית ניסתה לצור איתי אינטראקציה ע"י שאלה. "אתה יכול בבקשה להפעיל לי את זה, אני לא יודעת איך..". כמובן שעטיתי שריון נוצץ ובאתי להצלתה. מהר מאוד התברר לי שהיא סטודנטית לתואר שני בטכניון, ושגם את הראשון היא עשתה שם...כך שהיו לה לפחות 4 שנים ללמוד לתפעל את מכונת הצילום הישנה שבספריה הראשית.
היא זייפה רצפטור, היא ניסתה להתחיל איתי.
שימו לב לפנים שלהם, ונסו לחשוב...על מה הוא חושב?
על מה היא חושבת?
עכשיו, שאל את עצמך, אתה פוגש בחורה חמודה ונורמלית לחלוטין, ואז מגלה שנגיד...חסרה לה אצבע ביד.
האם זה עושה אותה יותר סקסית..?
חשבו על זה לרגע.
< 4 אנשים לא הצליחו במשך כחצי שעה למצוא ולו תמונה אחת של בחורה חמודה במצוקה, מכורבלת בפינה, בוכיה, מביטה מעלה בתחנונים לעזרה. מצחיק, זה הרי מוכיח את התזה שלי... לאיזה צלם יש זמן לצלם נערות פוריות במצוקה ,כשאתה אתה עסוק בלהציל אותן? כמסתבר, בכל האינטרנט, אין אפילו אחד.>
שקט, זונה!
ברמה האישית, איכשהו אף פעם לא ממש התחברתי לכל הקטע של שולט-נשלט, שפחה-מאסטר.
כלומר, אני יכול לראות את ההנאה שב2 התפקידים, וגם יודע לשחק אותם במידת מה. אבל איכשהו, זה לא מספק אותי במידה שארצה לחיות כך. אני מעדיף בחורה שתהייה שווה את הרצינות, נתינה ואהבה שלי כלפייה. אני מעדיף הדדיות.
עם זאת, כשצריך, ולעיתים קרובות צריך, גם אני יודע לדמות את הרצפטורים הרלוונטים במוחה של הבחורה.
גם אני סוטה. אבל למה?
נראה שהמים הזה, או לפחות הצורה בה אני מתבנון בו בהקשר הזה, נובעת מרצפטור ותיק אצלי בראש.
תמיד אהבתי, רותקתי ואפילו התעוררתי מינית משינויים בגוף האנושי. מפריקים של קרקס, מלדמיין שאני יצור אחר, איך זה מרגיש שיש לך 4 רגליים וזנב, איך זה מרגיש להיות ינשוף. ואז, דרך שונות, בודי פירסינג, קעקועים, ועד לאמנות גוף כללית מכל סוג שהוא מצאתי פורקן לסקרנותי. ויותר מזה, מגבלות לדמיוני.
אינסקטבורה היפייפיה מלמעלה בולעת אש כבר שנים בקרקס של קוני איילנד. היא גם עושה, כמסתבר, דברים אחרים...
לא נראה לי שיש אדם שבאמת מסוגל להבין מה מניע אותו, ולמה הוא אוהב דברים מסוימים, אבל כשניסית לנתח למה אני נמשך לבודי פירסינג, נראה לי שמצאתי כמה הסברים...
דבר ראשון, אנשים ועורבים די דומים בהקשר הזה. ,אנו אוהבים דברים נוצצים. רק תראו איך הקופים הזקופים האלו סיימו לכרות כמעט את כל המתכות מחזירות האור מקרום כדוה"א בכמה אלפי השנים שהם הבינו איך אפשר לעשות את זה. זהב, וכסף מושכים תשומת לב, ויהלומים, כידוע, הם החברים הכי טובים של האישה.
חוצמזה, אני מת על נוצץ! קראא קרראא..
דבר שני, בודי פירסינג מדגישים קווי גוף וצורה מסויימים. שוברים את הסימטריה של הגוף בצורה סימטרית, מוסיפים עניין למנגנוני ההערכה שלנו.
דבר שלישי, נראה לי שאני פשוט אוהב את החור. את החדירה את החישוקיות של משהו גדול ומורחב.
ולבסוף, וזה אולי הכי יותר, או הכי פחות משכנע..אויל זה התפתח כדרך לדרוש מהגוף שיראה את יכולתו לרפא את עצמו. א כל הנשים בכפר עושים 50 פירסינג בפנים, ומורסי הקטנה מחלימה במושלמות מייד למחרת, בעוד יתר השבט נאבק באינפקציות קלות, אז מורסי היא מכונת שגרים מוצלחת במיוחד.
כשמישהי אומרת לי שהיא מקבלת אינפקציה בכל פעם שהיא מחליפה עגיל,זה ממש דוחה אותי. לא רק ברמה הויזואלית, אלא ממש ברמה הרעיונית. נדחה ממנה כגוף לא מספיק עמיד.
קעקועים קטנים וסתמיים של "מדבקה" על הכתף ממש לא עושים לי את זה, אני אפתי כלפיהם לחלוטין. עם זאת, על קעקועי גוף גדולים, שרוולים מלאים וצורות שמתשלבות עם קימורי הגוף אני מתלהב בצורה מוחלטת, וקופץ מעלה ומטה. וכד' אין לי ממש הסבר.. סוג של משהו אמנותי שכזה. והרי זה כבר באמת נדיר מאוד, כך שזה לא היה צריך לעבור סלקציה אבולוציונית.
פשוט יפה...
למרות שהיא גם נורדית, אז אולי אני קצת מרמה :)
בודי-דיסמורפיה
ישנה הפרעה מנטלית מעניינת ונדירה, בה לאנשים יש דימוי גוף פנימי שונה מהגוף הפיזי החיצוני.
הם מרגישים שהיד שלהם מיותרת. שהגוף שלהם "נגמר" איפה שהמרפק שלהם נמצא, שלא כמו אצל רובנו שהיד נגמרת באצבעות. הם מסתובבים שנים עם התחשוה המעיקה המוזרה והמציקה הזו, עד שיום אחד שנמאס להם, והם לוקחים שוט-גאן, עומדים בחדר מיון ומעיפים את היד הסוררת לכל הרוחות.
אלו אגב, אנישים שמכל בחינה אחרת נורמטיבים עד כדי שעמום.
לגדועי האיברים המנטלים האלו אין שום תרופה פסיכיאטרית או פסיכולוגית ידועה הזו מלבד כריתה של האיבר הפיזי עצמו.
מזעזע?
לא כל כך.
הרי אנו רגילים לראות אנשים שנוקטים בפעולות כירוגיות וקוצצים מעצמם חלקים בריאים לחלוטין, אפילו אתם בטח מכירים אחד.
הרי אלמנטים מיינסטרימים יותר כמו ניתוחי אף מביאים לידי ביטוי את אותו הקונטרסט בין דימוי הגוף האידיאלי לזה שאיתו נולדת.
הדיכוטומיה בין תמונת הגוף המנטלית לבין הגוף הפיזי, מובילה כל הזמן לניתוחים אצל נשים שאוהבות לאכול יותר מדי, בחורות שעוברות הקטנות חזה, וטרנסקסואלים שלא מבינים למה יש להם בולבול.
עם זאת, המיינסטרים עדיין לא התאזן לחלוטין. האינטרנט כן.
לאחרונה, בעקבות סרט תיעודי של הBBC על הנושא נראה שהקהילה הרפואית אט אט מסתגלת לרעיון של גדיעה מכוונת, בנסיון למנוע מאנשים לסכן את חייהם בשאיפה אחר הגף "המושלם", ועם פתיחת הקליניקו תהמיוחדות האלו יותר ויותר אנשים יוצאים מהארון עם הרצון שלהם לעבור ניתוח.
אוקי, הם סוטים, אני נורמלי
יש אנומליה, אפילו יותר מעניינת.
בשוליים של הממוצע קיימת ההקצה של דימוי רצפטור המצוק. בחורות נדירות שרוצות כריתה של גף, לא מתוך מחלה מנטלית של דימוי גוף, אלא מתוך קטע מיני ישיר. זה עושה אותן נזקקות יותר. קשיי ההסתגלות היומיומיים מחרמנים אותן. הם מחפשות סועד, שיאנוס אות ןבעוד הן חסרות יכולת התנגדות.
סוג של שילוב עם פנטזיית אונס וBDSM.
הקצנה של יצר הנשלטות וחוסר האונים שכה משמח חלק מהנשים. זה מדגיש את הדומיננטיות של הגבר במערכת היחסים, ויש כאלו שהמח שלהם לקח את זה קצת יותר מדי רחוק.
מהכיוו השני, אפשר לומר שמח גברי שמתאהב ומתגרה ממראה של אישה קטועת ידיים, מכיל גם הוא, הקצנה לחץ הלוגי של סקס ורומנטיקה מהאבחנה של אישה במצוקה. לא יודע אם הייתי רוצה להתחתן עם בחורה בלי יד, אבל אני מודה שזה עושה לי משהו.
שזה מוזר, כי בחורות במצוקה מנטלית ("הצילו, אני לא מצליחה לכבות את הטלוויזיה!" ) דווקא מייצרות אצלי את התחשוה ההפוכה (מה ,את סתומה?)
כמה פסיכולוגים בתחום טוענים שיש קשר לחשיפה בגיל צעיר לאנשים חסרי איברים להקצנה הזו, ואכן הייתה לי מורה בבי"ס היסודי שדידתה לה בקיפצוצים עם רגגל תותבת לכל מקום . והייתה מאוד דומיננטית. מממ..מעניים אם זה קשור.
יש כאלו שאומרים שכל הבנות זונות, אבל בטח יש להם יותר כסף ממני
כמו בכל דבר, בכדי לאשרר את הממוצע, צריך לחפש את האנומליה.
ישנן נקבות שהחלק במח שאחראי על אקהסבציוניזם, זילות של סקס, החפצה, חדירה, השפלה, אינוס, פומביות וכד' תפח איכשהו למימדי ענק.
מה שמדהים בבחורות מהסוג הזה, שלא משנה כמה רחוק נדמה לכם שהיא מוכנה ללכת, היא מוכנה לכל כך הרבה יותר מזה היא מתלוננת במספר ראיונות שאף אחד לא משפיל אותה מספיק, שאף מאסטר לא מביא מספיק חברים הביתה כדי לשכב איתה, שהיא לא מבינה למה מתייחסים אלייה בכלל כבן אדם.
שהיא רוצה להיות חפץ וזהו. שפעם מישהו השאיר אותה עם חסם פה למשך שבוע, והיא לא מבינה למה הוא הוריד לה אותו.
מסכנה.
היא מתלוננת שהיא לא מאושרת, כי היא לא מוצאת מישהו מספיק אלים, מזלזל ומוחלט שיעשה לה את זה.
ולעזעזל, היא נשואה לכוכבת פורנו, עושה לפחות 5 אנשים כל שבוע, ומסתובבת במקומות הכי הארד קור בפלנטה...
כסינגולריסט ומכאן גם כטרנסהומניסט, אני משתדל להיות מאוד פתוח לצורות שונות של הגוף האנושי. ביודעי, שהצורה נוכחית זו היא זמנית ויש עוד הרבה מה לשנות, להרחיב, ולהוסיף.
בשיטוטי האקסטרימופיליים ברשת נדהמתי למצוא קהילה עצומה, חיה ובועטת של wannabees וudevotees של....נו...קטיעת איברים.
אנשים שרוצים לאבד יד, רגל או כל שילוב אחר שלהם, ואנשים אחרים שמעריצים את החבר'ה קטועי האיברים, ונמשכים אליהם מינית.
גדיעות גפיים רצוניות
הדבר הכי מפחיד שנתקלתי בו שם הוא אישה שרצתה לאבד את הכל. היא מבקשת עזרה ,מימון, סקס ואהבה.
אחת מהן התלוננה ש""אני לא מוצאת שום מאסטר שישפיל אותי מספיק נמוך כדי שאהייה מאושרת". כששאלתי למה היא מתכוונת, היא אמרה שהיא רוצה לאבד את הכל.
להכנס למערכת יחסים סאדו-מאזוכיסטית טוטלית, בבידוד, ואט אט להתחיל בכריתה הדרגתית של כפות הידיים, ועד כריתה מלאה של כל ארבעת הגפיים..
שכבר שנים היא מחפשת מישהו שיכרות לה את כל האיברים ישים אותה בקופסא ויצחק עלייה...
והיא רצינית. היא רצינית לגמרי. היא עשתה מחקרים. קרח יבש, חוסמי עורקים, כמה עולה להטיס כירוג מזרח אירופה...
אישה יפה, עם גוף מהמם, משכילה, לא טיפשה ורהוטה, שלקחה על עצמה החלטה מחושבת בידיעה צלולה.
טוב, אז מצאתי אקסטרום חדש.
וכעת, כשטרחתי להביא אותו לידיעת הציבור, הרי עירערתי את הרף.
הפוסט הזה ייצר אדוות שיגרמו לקיצוניים להקצין עוד קצת ולמיינסטרים להתרחב.
עכשיו, אני יודע שעוד כמה שנים אמצע משהו אפילו יותר מעניין, ושהאקסטרמום שמצאתי אינו חדש בעצם הכרזתו ככזה.
לסיום, במקום תמונה פורנוגרפית מזעזעת של אישה כרותת איברים, הבא נהנה לנו עוד קצת מזמרת קנדית אנטי ממסדית שמכרה את הסקיטבורד ואת נשמתה כדי לההפך לברבי הקנדית.
(וכל הכבוד לה על כך..!)
Know thy self
אני כל כך שמח למצוא אנשים יותר קיצוניים ממני. בכל תחום, לאו דווקא מיני. זה תמיד גורם לי להרגיש "נורמלי".
ואחרי הכל.
אני ממש, אבל ממש לא.
| |
אזהרה: התאריכים בלוח השנה קרובים ממה שהם נראים
1.שפה היא מחשבות על שפה
לאסקימוסים (שאפילו את הבתים שלהם הם בונים משלג) יש כ40 מילים שונות לתאר מים קרים.
יש שלג אביב, שלג צח, שלג בוצי, שלג דחוס, פתיתי קרח ואפילו שלג חם ורך שדי דומה למה שיש לנו בכוסות מים בארץ.
מה אפשר ללמוד מתוך זה על תרבות האסקימוסים?
אולי שהם גרים ממש קרוב לנילס הולגרסון בצפון לפאלנד.
לעומת זאת, באלבנית יש 27 מילים שונות לתאר שפמים.
מה אפשר ללמוד מתוך זה על האלבנים?
אולי שהנשים שלהם ממש מכוערות.
בלבנטין הרחוקה שבמזרח התיכון למקומיים הקסומים אשר מדברים בניב התנ"כי העתיק(עברית) יש רק 2 מילים לתאר אדם שיש לו הרבה כסף. עשיר ו- אמיד.
לעומת זאת, יש להם פי 4 (!) יותר מילים לתאר אדם שאין לו כסף.
עני, רש, דל, מך, אביון, דלפון...
ולפחות 6 מילים לתאר את הכלי שאיתו מרביצים לזולת.
שוט, מצלף, מלמד, מגלב, פרגול, שבט...
עכשיו מה אפשר ללמוד מתוך זה על עושר התרבות היהודית הנהדרת?
אולי ש...
כן, ככה גם אני חשבתי.
ובנימה יותר אישית, את המילה "שיכור" אני מכיר אולי מגיל 6, את המילה ההפוכה ("סחי") למדתי לראשונה לפני חודש בגיל 24.5.
עכשיו מה אפשר ללמוד מתוך זה עלי?
אולי ש...
כוסית השבוע (שרוולים זה סקסי!)
2.איך משתכרים מכוס יין, ומייצרים חוויה לימודית
שאלתי את הברמנית למה אני שיכור והיא לא ידעה, אז הזיתי אחת חדשה, עם שדיים ומח גדול יותר וניסיתי שוב.
אז ככה, צריכת אלכוהול משנה את הלחץ האוסמוטי בדם, ובכך מטעה את קולטני המליחות בעורקי הצאוור לגבי כמות המים שבדם, הקולטנים מודיעים להיפותלמוס שיש עודף, והוא בתורו משחרר הורמון שאומר לכליות לא להחזיר מים לדם, אלא להוציא אותם כעודפים. ואז אתה קם מהבר והולך להשתין, שוב פעם.
בבוקר למחרת, כשהכבד סיים לנקות את שאריות האלכוהול, הגוף מגלה שיש מחסור בנוזלים.
האיברים השונים מתעצבנים ומתחילים לגנוב מהחנון בשכונה - מהמח. איבוד הנוזלים הפנים גולגלתי מקטין את נפחו של המח, ובכך מתקרב קרום-המח מהגולגולת לחומר האפור עצמו. ומגע פיזי זה הוא הסיבה לכאב הראש האופייני בהאנג-אוברים!
מגניב.
-אבל למה יין אדום? (בוהה במחשוף שדמיינתי לה)
כמסתבר, תוצרי לוואי מסויימים של תהליך ההתססה שיוצר אלכוהול רעילים אף יותר מהחומר עצמו, ורובם נמצאים ביין אדום (ובמשקאות כהים אחרים) ומכאן הביטוי "יין פטישים" ליין קידוש הצבאי. כי הוא גורם להאנגאוברים יותר גרועים. (דווקא לא יצא לי)
בשרשרת הפרוק של הכוהל בכבד נוצר לרגע קצר תוצר לוואי הרעיל אף יותר מ2 קודמיו. במקרה של שתייה מרובה החומר הדרוש לשלב הבא בשרשרת הכימית מתרוקן ממאגרי הכבד( ומכאן ההסתגלות לשתייה מרובה) ונוצר צורך לסנתזו מחדש, סנתוז זה משהה את קיום הרעלן והוא אחראי לחלקים נרחבים מהתחושה המגעילה של "החמרמורת".(=האנגאובר, לפי הפלצנים בויקי העברית).
לנשים כמסתבר, יש מאגר יותר קטן של החומר, ומכאן שלגברים יש בהכרח האנגאוברים פחות גרועים. (זה לא אומר שמותר לכן לקטר יותר..!!)
-אבל, הוי ברמנית כוסית, מה לגבי ערבוב משקאות, אמא תמיד אמרה שאסור, למה?
לא ברור, הדבר היחיד שאני יודעת זה ש-בירה מאיצה את קצב הספיגה של נוזלים בקיבה כי היא תוססת, כך ש-יין נספג מהר יותר עם בירה. וזהו באמת, לא ברור מנגנון לעניין.
-אז יש לך חבר?
אני לא באמת קיימת.
-אה, אז יש לך מספר טלפון?
אני לא באמת קיימת!!
טוף טוף, לא צריך להרים את הקול. אני והמזל שלי..
אז איך מרפאים האנגאובר?
בביצים (של התרנגולת, להרגיע) , כמסתבר, יש את החומר שעוזר בפרוק הרעלן שנוצר בכבד, וכך בארוחת בוקר מהירה אפשר לחדש את המלאי ולהפחית את כאב הראש.
בכוס עם מים, כמסתבר, יש את החומר שהשתנתם כל הערב שעבר, וכך עם קצת סוכר ומלחים (לא טעים) אפשר לחדש את המלאי, או סתם לרוקן איזה ליטר מיץ פירות.(כן טעים)
בלשבת בספה ולבהות, כמסתבר יש את בזבוז הזמן האופטימלי הנחוץ לריפוי עצמי.
בדידות היא הדבר הכי מחכים שיש. את כל התובנות הכי עמוקות שלי קיבלתי לבד, אחרי שעות של הרהורים עם עצמי. בלי הפרעה.
4.דיאלוגים מהאשך:
-ידידה נקבית: אני לא מבינה איך בחור עמוק כמוך יכול להתלהב מבחורה בת 19 במועדון לילה.
מרווה: כי את לא מבינה את עומק ההתנשאות שלי.
-ידידה נקבית: כלומר?
מרווה: כל הנמלים באותו הגודל. אני באמת לא מבדיל. חדלתי מלחפש שווי מעמד הוליסטיים.
-ידידה נקבית: כלומר, החלטת להנמיך את הציפיות שלך?
מרווה: אפשר לומר. להתאים אותן למציאות ולא למה שאני רוצה שהמציאות תהיה, למנגנוני אופטימיזציית האושר המובנים בי.
-ידידה נקבית: לאיזה מנגנונים?
מרווה: לדוגמא, מין אוראלי בשרותים. עשה אותי די מאושר.
אני חושב שהבעיה הייתה שחיפשתי שוות קומה אינטלקטואלית, ופרטנריות רוחניות, בזמן שכל הפסיכואבולוציה שלי בנויה למשהו אחר לגמרי, פשוט הרבה יותר. זה שחדי קרן לא קיימים לא אומר שאי אפשר לבזבז את החיים בלחפש אותם.
-ידידה נקבית: אני חושבת שאתה נוקט בטקטיקה הנכונה.
מרווה: ככה, כולם עובדים על עצמם.
מודעות-על לא עוזרת לנו. גם אנו צריכים ללמוד לא לחשוב על זה.
תשקרי לעצמך, וכולם ישקרו לך בחזרה. אחרי מספיק זמן לא תזכרי מה היית אמורה לשכוח..:)
-ידידה נקבית: לא הבנתי..
מרווה: בדיוק :)
5.ארכיטקטורה ל5 שנים הבאות
כסף הוא אמצעי, לחופש, לבחור לממש את מה שאתה רוצה לעשות.
אנשים משתנים ושאיפות משתנות, את החופש לבחור צריך לבנות עכשיו, כשאנו צעירים ונמרצים.
אני די מאושר, אבל זה מרווה של עוד 5 שנים, שהוא לא צפוי, ממנו אני חושש.
אינטליגנציה היא כלי, לא מטרה.
6.הפינה הפילוסופית – התאבדויות ודכאון:
חוסר פרודקטיביות מוביל לחוסר משמעות, שמוביל לאובדן רצון לחיים, שמוביל להתאבדות.
אבל..עדיין. זה לא אבולוציוני! למה שפרט יקח את חייו מיוזמתו, לא משנה מה הנסיבות?
יכול להיות שמצאתי הסבר.
פרט חסר פרודקטיביות לא תורם לקולקטיב, ורק לוקח לו משאבים, הקיצוץ בעודפי התחזוקה ברמה החברתית יכול לבאר את הסיבה להתפתחות של מנגנון שכזה.
מתאבדים דכאוניים בד"כ נופלים בפח הזה בגיל צעיר. בגיל ההתבגרות (יש הרבה מהן בישראבלוג), לעיתים חווים משברי זהות, שייכות או הרגשה של ניכור או חוסר השתלבות. הפסיכו-אבולוציה יכולה לבאר גם זאת כמנגנון שגורם לפריטים שלא הצליחו להשתלב בקולקטיב כעודפים למ-ם העל הגנטי, ולהטמיע מנגנון השלה עצמי בצורת אובדן משמעותß ההתאבדות.
מגניב, הא?
.
ומה לגבי דכאונות מונחי אבל?
חתלתולה קטנה ומסכנה בוהה בעינים דומעות לעבר גוש הבשר המת שהיה פעם אמא שלה. רק בת 14 שבועות והיא כבר נחשפה למוות.
מכורבלת ליד גופתה הקרה ומלקקת באהבת שווא חד כיוונית. בוכייה ומיילת לעזרה... מיצי שוקעת בדכאון.. היא מסתגרת ממגע חברתי, מסרבת לאכול, יש לה אנרגיות נמוכות, היא לא רוצה לשחק, היא לא רוצה לצאת ולטייל. היא .. באבל.
אבל למה לעזעזל קיים מנגנון אנטי השרדותי שכזה באורגניזם?
הרי ביומיים שיקח לה לצאת מהדיכי, היא תרעב. וברעב זה תהייה חלושה מכדי לצוד או ללקט בעצמה, ואז יש סיכוי טוב שתגווע... ותמות.
אז למה זה טוב? הרי עדיף היה לו במות האם החתלתולה תתמלא חרדה קיומית שתדחוף אותה לציד ואגירת מזון. לא ההפך.
בגיל 20 מצאתי ראצינואל פסיכולוגי משכנע לדכאון של אבל, והוא לא הכיל אבולוציה.
הרשת הנוירונית שנקראית מיצי צריכה לעבור אדפציה רחבת היקף במהירות שיא. רוב הקלטים בעולם החתולים שלה נבעו ממקור יחיד. מיללים לאמא ויש אוכל, מייללים לאמא ויש חום. במות אדם יקר הגדרות המציאות משתנות בצורה קיצונית, בהנתן שאין הוא חווה אותה איתך יותר ואין הוא זמין לאינטראקציה יותר. ככל שיותר יקר האדם כך יותר קטסטרופלי החיווט מחדש הדרוש לשרידה בעולם פוסט-מוות. החיווט הזה דורש הרבה משאבים מהמח ומערכות עיבוד הקלט החושי שמהוות אותו, ומכאן שצמצום סינרגיה סביבתית, וחסימת כל אינטראקציה עם העולם היא קריטית לשלמות הנפשית הנחוצה להבנת העולם מחדש. מאותה הסיבה שסוגרים עיניים בחלום. ברמת החוויה זה גם נכון, היות שאבל על אובדן אדם יקר מוביל להמון מחשבות מודעות לגבי מבנה העולם לאחר מותו, לאן ללכת, איך לעשות, איך להחליף.
כלומר, זהו בעצם אילוץ הנדסי לצורת המימוש של המח, ונינטרול קלט חושי עודף בעת חיווט פנימי מאסיבי הוא דרך להאיץ את התהליך הקריטי הזה. אגב, אמפתיה מהקבוצה למי שחווה את האבל היא האדפטציה האבולוציונית לאותו אילוץ הנדסי. ניתן לראות ביטויים ממנטים לכך בכל מיני תרבויות אנושיות, כמו האקט המקובל של הבאת מזון בעת ביקור אבלים..
אי מציאת הצורך החברתי של ההבלאקרית-הגותית-דכאונית המתבגרת מפעיל אצלה מנגנון שגורם לפרט שלא מוצא את דרכו החברתית להשתלבות, לסיים את חייו.
כמובן שמדובר בתפיסת מציאות אצל הבחורה, זה לא שהיא במאת מזיקה לחברה. לראייה, הרי זה לא חוקי להתאבד, והחברה המודרנית עושה המון מאמצים למנוע מאנשים לסיים חייהם. חוק שכזה הרי מייצג קונצנזוס לאומי-דתי-חברתי רחב במיוחד. שבעצם מרמז שתפיסת המציאות הזו, גם אם היא נכונה זמנית, ניתנת לשינוי, ביחד עם תכנות מחדש.
ממש יפה..:)
אגב, בהקשר של בינה מלאכותית, מה זה אומר זה שכל אינטליגנציה הממומשת על גבי ארכיטקטורה הדומה למח האנושי (זיהוי תבניות וצפי עתידי) תוכל לחוות לפחות את הרגש ה"אנושי" הנקרא דכאון.. :-))
אשמח לשמוע תיאוריות חלופיות ללמה הפרט מצמם את יכולת השרידה שלו במקום למקסם אותה בעת מצוקה מהסוג הזה.
לא להאמין בניהליזם זה כמו להניח תפילין 3 פעמים ביום כי אתה מאמין שהרב שלך מאמין שאתה עושה את זה.
(7.ומה ניתן ללמוד מכל זה עלי?)
| |
|  כינוי:
בן: 42 MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
