שוב מסתמן שזעם אגור בי. בגלל שזה לא קרה הרבה זמן אז אני מתייחסת לזה בהומור.אני כל כך כועסת, וזה מצחיק כי אין לי על מי להוציא את זה. אני עושה המון ספורט, מרביצה לקירות.
בוגדים, הם מגעילים אותי.
זה מצחיק כי אני מדברת עכשיו עם הבחורות שהוא היה איתן כשהוא היה איתי. וזה הרי ברור שאם היה לו גוף של גבר לא הייתי איתו, אבל עכשיו מסתמן שזה אפילו יותר גרוע, יש לו הלך מחשבה של גבר. ולא סתם גבר. גיבור צבא ההגנה.
אבל הוא לא גבר, לא ככה מתנהג גבר. הוא לא היה גבר ולעולם לא יהיה גבר.
עם כל הסלידה שלי מגברים.
אז אני מרביצה לקירות, כי אני לא אנסע לנתניה עכשיו וארביץ לו.
היום בלילה אני אחלום איך אני מרביצה לזין של חבר שלו בזמן שהם מזדיינים.
מסתמן שחבר שלו קורא לו בלשון נקבה. נקבה! הבנתם?
זה סימן שגורם לי להרגיש טוב. למה טוב?
טוב כי כשהוא איתו, הוא חייב להיות היא.
הוא לא יכול להתנהג כמו עצמו ליד החבר החדש שלו. זה מעודד אותי.
נקמנות כזאת לא הרגשתי אף פעם. בתהליכי שחרור. אבל כל פעם שאני חושבת ששחררתי אני מרביצה לקיר.
מדמיינת מפרקות של דמויות של סרטים נשברות.
אוכלת הרבה יחסית אליי ואז מפסיקה להרבה זמן.
מזניחה את הלימודים ובאותו זמן צוללת לתוכם.
שותה המון קפה, אוכלת המון שמן, מרביצה לקירות.
קוראת קוראת קוראת .
מחפשת תעסוקה.
עושה ביד, המון המון. על גבול הנימפומניה.
התחלתי לעשות שתיים שלוש מקלחות ביום.
שותה.אלכוהול סוגשל משחרר.
הבגידה כואבת. אבל אני לא כואבת, אני פשוט זועמת.
כל הגועל שלא ראיתי כשהיינו ביחד עולה על פני השטח. כל האנשים האחרים שהוא היה איתם בזמן שהוא היה איתי.
כל הג'יפה, פשוט בא לי להקיא.
אוי, זוועה. אבל הכעס הזה דווקא מצחיק אותי.
מיכלי חבשה לי את היד. האוכל בבית הקדוש טעים יותר. היחס יותר חם. היא ממש חבשה לי את היד. זה כל כך מקסים.
זה פשוט נפלא.
כינוי:
גאיה הרוחנית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
