לפעמים אני שמחה ולפעמים עצובה
נורא כיף לי בחופש הזה... אבל מטרידים אותי דברים שאני לא מצליחה לעזוב. מאוד התערער לי הביטחון בעקבות כמה מקרים. אני מרגישה כאילו שלא שווה להתאהב בי... שאם מישהו התאהב בי הוא מנסה לשכוח את זה ולהעביר את זה באהבה למישהי אחרת. והעניין הוא שמאשימים אותי בזה שהוא אוהב אותי. זה מאכזב אותי ברמות שקשה לי להתגבר על זה... ואני כן אופטימית וחיובית לרוב אבל הפעם זה תוקף אותי כל כמה שעות. ההרגשה הזאת של האכזבה, העצב וההתאבלות על חבר שמנסה לשכוח ממני בגלל שהוא בסה"כ התאהב בי (או נדלק עליי אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה אהבה אפילו)... אהבה היא דבר יפה לא? מה קרה שפתאום היא נהייתה שלילית כזאת והיא רק מעיקה עליי?
גם נהייתי נורא קשה עם עצמי אני מבקרת את עצמי על כל דבר שאני עושה... אפילו על כל מילה שאני כותבת כאן אני חושבת לעצמי שבטח מי שקורא את זה יחשוב שאני שחצנית מתנשאת וגרועה. שכחתי קצת מי אני... אהבתי את עצמי ואני כבר לא מרגישה נאמנות ואהבה לעצמי. אני לא סומכת על עצמי ועל המעשים שלי יותר. טוב אני אפסיק עם העדכון המציק הזה... סתם עצבות מתפרצת
שיהיה המשך חג מקסים אל תשכחו כמה יפה הארץ שלנו