תומי.  (סיפור)

"אתה רוצה סוכריה?" שאלתי את תומי שהביט בי בעיניים מבוהלות, לא מבין את שאלתי, ולאחר מכן מהנהן בראשו לאות הסכמה.

הוצאתי מכיסי את הסוכריה ששמרתי עבורו, "קח סוכריה" אמרתי והגשתי לו אותה. תומי חטף את הסוכריה והחל מסיר את העטיפה במהירות, שמא אתחרט.

הוא מברך בשקט, מילה אחר מילה, כמו שלימדנו אותו, ובסיום הברכה הסוכריה נדחפת לפיו.

"מה אומרים?" אני שואל. ותומי בפה מלא עונה "תודה".

תוך כדי שהוא נהנה מן הסוכריה, אחזתי בידו והובלתי אותו אל עבר בית הרב. שם הרבנית מגישה לנו עוגיות חמאה ביתיות וכוס תה מהביל. תומי מקבל פטל.

ביקשתי ממנו שיחכה לי, ופניתי אל החדר השני , שם ישב הרב, שקוע בלימוד הגמרא. והלה, הרים את עיניו מן דפי הגמרא והביט בי. "הבאתי את תומי" אמרתי, והוא רק הנהן בראשו וסימן בידו שאביא את תומי אליו.

עשיתי כציוויו. תומי הביט ברב באימה. "בוא תומי" אומר הרב, ומזמין אותו לשבת על בירכיו, והוא עושה כן.

אצבעתו מלאת הקמטים של הרב הצביעה על אחת האותיות בדף הגמרא. "איזו אות זאת תומי?" הרב שואל, ותומי עונה "זאת אל"ף"

"וזאת?" שואל שוב הרב

"זאת בי"ת" עונה תומי

"ומה כתוב פה?" הרב מעלה רמה, ותומי עונה "אבא"

"יופי תומי" מחמיא הרב ומנשקו על מצחו.

אחר כך מניח ידו על הכיפה הלבנה הגדולה של תומי ומברכו.

"...יברך ה' וישמרך"

לאחר מכן מוריד את תומי ממנו. הרב לוחץ את ידי ומביט בי. עיניו נוצצות.

"תודה הרב" אני אומר והרב חוזר לשקוע בלימודו.

אי שם בצידי עיניו, ירדה לה דמעה...

תומי אוחז בידי הגדולות ויחד אנו הולכים לגן המשחקים. תומי מתגלש במגלשה, ומסתובב בקרוסלה, ומתנדנד בנדנדה.

תומי משחק תופסת עם ילדים אחרים-אותם ילדים שלא אכפת להם שהוא שונה.

תומי רץ אלי ומחבקני, שמח על היום המאושר הזה שנפל בחלקו.

ואני, אינני יכול עוד לעצור את הדמעות "אוי תומי, תמים שכמותך" חושב בליבי. מנשקו על לחיו, ומאמצו אליי.

* * *

כשמתחיל להחשיך אתה כבר עייף, אני מרים אותך על ידי ומקפץ איתך אל ביתנו . ואתה מאושר.

יחד אמא, אני ואתה אוכלים ארוחת ערב, ומשם-אל מיטתך.

יחד, אני ואתה אומרים שמע ישראל ואמא מכסה אותך ואומרת איתך המלאך הגואל

"המלאך הגואל אותי מכל רע..."

אמא בוכה, ואיפשהו, גם אני.

את הלילה הזה אני זוכר איך העברנו בדמעות ובתחינות. אני הייתי בכותל, ואמא בכתה עליך בבית.

בוקר, כשקמת, שאלת למה עינינו אדומות, ואנחנו רק חייכנו.

* * *

תומי הולבש בבגדים רגילים. "אני הולך לגן?" הוא שאל. כ"כ רצה לחזור לשם

"לא, תומי יקירי" אמא אומרת "אתה צריך ללכת לרופא"

"אבל הייתי אצל הרופא לפני שתי ימים ושלושה..." תומי רוטן, ומכניס אצבע לפה, ואמא, אמא כבר לא מעירה לו על כך. היא מחבקת אותו בחיבוק חם ואוהב.

* * *

'חיבוק אחרון?' שאלנו את עצמנו. ואתה הבטת לנו בעיניים, וחייכת את חיוך שובה הלב.

"בואו נלך לרופא" אמרת ומשכת את אמא לצאת.

* * *

תומי נכנס לחדר הניתוח. אמא ישבה על ספסל ברזל לבן בפרוזדור בית החולים, קוראת תהילים ברתת. 

אני רצתי לבית הרב לבקש ברכה. "הכל מאת ה'" אמר לי ברצינות, "וכל מה שעושה ה', לטובה עושה"

הוא השפיל את עינו ואמר בשקט "רפואה שלמה".

* * *

שנינו זוכרים איך הרופא יצא מחדר הניתוח, 3 שעות אחרי שאתה נכנסת לשם.

והרופא, עייף עד מאוד. הביט בנו בחיוך, "הניתוח עבר בשלום" אמר. ורק אחרי כמה שעות הבנו עד כמה.

אתה תומי, החיוור, פקחת את עינייך.

חייכת, ואמא נשקה לך ברוך הל מצחך, אני אחזתי בידך.

כולנו מאושרים.

* * *

"אבא, אמא," תומי אמר, ורק היה אז בן ארבע "לא היה לי כואב." הוא חייך "התפללתם בשבילי נכון?

תודה אבא, תודה אמא. אני אוהב אתכם" נאנח.

"אבא" הוא פנה אליי "הכל מאת ה', נכון אבא? וכל מה שהוא עושה זה לטובה, גם הרב אמר ככה, נכון אבא? נכון אבא?!" הוא עצם עיניו, עייף מכמות המילים, שגזלה ממנו את כל כוחותיו.

התפלאתי איך ידע זאת. אבל תומי כבר עייף.

* * *

דמעה ועוד דמעה החלו פורצות מארובות עיני ומעיני אמא. אט אט מעכלים את הרגע הנורא הזה.

יחד, אני ואתה הנחנו כף יד ימין על עיניך והתאמצנו כל אחד בדרכו שלו-

* * *

"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"

....

הסיפור החרדי הראשון שלי-קצת קיטשי עם כל הקטע של הרב אבל.. היי... תחמיאו! אשמח לקבל ביקורת בונה!

אגב- המורה שלנו התארסה... (רק דיברתי)

-יופ-