הימים עוברים. עוד שעה ועוד שעה ואני לא שמה לב.
משהו בתוכי זועק וצועק... ראש השנה! עוד שבוע! שימי לב!
אבל לי בקושי אכפת. אולי התפילות קצת יותר חזקות, והברכות, אבל חוץ מזה כלום...
...
"אכפת לך שאני אעבור ליד רויטל?" מי שישבה לידי שאלה אותי היום.
"זה בסדר" אני עונה ואוכלת את עצמי מבפנים.
והיא מתפלספת על תורה והיא חסרת התחשבות. האם חשבת פעם שגם אני נפגעת?! אולי?!
את הדברים האלה כתבתי במחברת. מיד כשזה קרה. מוציאה את הזעם.
אפילו המורה הבינה שקרה משהו, כל השיעור הקודם השתתפתי, ועכשיו אני שותקת.
...
אלול הזה שונה. שנה שעברה שמחתי, והייתי מאושרת, ולא בכיתי, ואף אחד לא פגע בי. ולא היו לי אנשים שהייתי צריכה לסלוח להם. כי את כולם אהבתי.
ועכשיו, לכל כך הרבה אנשים אני מנסה לסלוח. וזה לא הולך.
למורה, ולאותה אחת, ולדין, ולחברה של דין, ולעוד בנות קרובות אליי שפגעו בי כ"כ...
...
והרבה אנשים צריכים לסלוח לי. הרבה.
...
וכל הזמן הזה עולים בי מחשבות של מוות רחמנא ליצלן.
וכן, מגיע לי למות שנה הבאה.
או לקבל איזו מחלה.
או אפילו להחטף ולהיענות בדיוק כמו אותו אחד מפסגת זאב. שנחטף ונרצח.
ועוד מעט יחטפו בנות. ויאלצו אותם לעשות דברים שהן לא רוצות.
יהרג ואל יעבור על גילוי עריות
וזה יקרה.
זה יקרה.
ואולי גם אני אהיה שם?
זה מגיע לי.
כן זה מגיע לי.
...
היום קיבלנו שאלון של המורה על עצמנו. היתה שאלה של מה הדבר שהכי קשה לי להתמודד איתו ואני כתבתי:
לקבל את העולם שהגעתי ממנו
וכ"כ קשה לי. לקבל את אותם "דתיים לאומים" שהייתי כמוהם פעם.
קשה לי.
אני נזכרת כשהייתי בכותל יום לפני שהאותם מגורשים הגיעו לשם, הגיעו כמה ישובים שהתפנו באותו זמן. והם, במקום ללכת ולהתפלל ישבו על הריצפה וניגנו בגיטרה.
רציתי לזעוק-"טיפשים!" אתם יושבים מול בורא עולם ושרים?!!? ושרים?! תבקשו! תתפללו! למה לנגן?!
...
תתעוררי כבר.
עוד שנה ראש השנה, ואת מקטרגת על עמ"י.
...
"כי תצא" - מהעולם הזה
"כי תבא" - לעולם הבא
"ניצבים" - ואתה ניצב למול הקב"ה
"וילך" - והולכים לראות מעשיך
"האזינו" - מאזינים למסנגרים על האדם
"זאת הברכה" - אם יצא זכאי-זאת הברכה
"בראשית" - ואם לא יצא זכאי, חוזר לעולם הזה.
...
בא מכאב/
דניאל סלומון
לא בא ממשפחה מאושרת שכולם רק מחייכים
לא בא מבית אוהב שכולם תמיד תומכים
לא בא ממקום גדול וחשוב
בא מעפר, בא מעפר ולעפר יום אחד אשוב
לא בא ממשפחה מעורערת שכולם לא בטוחים
לא בא מבית הרוס שכולם רק נפרדים
לא בא ממקום קשה ועצוב
בא מעפר, בא מעפר ולעפר יום אחד אשוב
אם יש אלוקים בליבי
אז למה הוא בורח בא ונעלם
רחוק מעל כולם
עמוק בתוך הים
אם יש אלוקים בליבי
אז למה זה צורח עכשיו למלחמה
אז למרות שקר לך
חבקיני אהובה
לא רוצה משפחה מאושרת של הורים שמבינים
כל דבר שעובר על הילד ותמיד הם מודאגים
לא רוצה לרפא כל פצע בגוף בא מכאב,
בא מכאב ולכאב יום אחד אשוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
