אמא החליטה בטוב לבה ללכת ולדבר עם המורה. לספר לה שאני מנגן יפה באורגן ושיזמינו אותי לנגן בבית ספר.

ואני שמעתי. וכעסתי.

למה היא עושה זאת בלי ידיעתי?

אני אוהבת לנגן לבד. בשקט. בלי שאף אחד יפריע לי. 

אבל אמא טוענת שאני צריכה ביטחון. ואני כועסת. 

למדתי לנגן על אורגן בכיתה ה' אם אינני טועה, ואחרי כמה שיעורים פשוט לא הלכתי יותר לחוג. לא רציתי. אולי משום שאבי תמיד הכריח אותי לשבת ולנגן בזמן שלא הלך לי באיזה שיר ורציתי להפסיק.

מאז אני חושבת, אני מנגנת לבד. לפי השמיעה. אני שומעת שיר וישר מזהה את התווים שלו.

ועם הזמן אני הרבה יותר מתקדמת, ואמא אומרת שאפילו מנגנת הרבה יותר יפה מאח שלי שהוא מקצועי. אבל זה לא נכון.

אחרי זה המורה התקשרה אליי ודיברה איתי בנוגע לזה. התביישתי, וכעסתי כאחד. על אמא.

אני יודע שקהל באיזשהו מקום יגרום לי לשנוא מוזיקה. כי קהל רוצה מוזיקה טובה, ואיכותית, ולא סתם של אחת שנוח לה וכיף לה לשגות לפעמים.

אבל לנגן להנאתה...

ממש עכשיו, מתחיל איזו פעילות של ארגון צוהר לכמה מהסמינרים לחוזרות בתשובה בירושלים.

גם התיכון שלי הולך. וגם אני רציתי ללכת. אבל כ"כ כועסת על אמא שלא רוצה. ונשארת בבית.

כמו טיפשה.

החג עבר לי בטוב ברוך ה', וגם צום גדליה, והשבת הזאת. קראתי את "בעל זבוב". ספר מדהים. השפיע עליי קצת... אבל עדין לא הבנתי כ"כ מי היה בעצם בעל זבוב.(?)

דמות דמיונית של סיימון?

ראש החזירה על המוט?

(אם יוכלו להסביר....)

האמת, שסיימון וחזרזיר באיזשהו מקום הזכירו לי את עצמי.

שניהן נרצחו....

פעם ראיתי את הסרט.

במוצ"ש עשינו "מלווה מלכה" (במבטא אמריקאי), עם השכנים האמריקאים החדשים שלנו. אני המתורגמנית.

משום מה בזמן האחרון יוצא לי לקרוא אצל אחרים ולא להגיב. פשוט אין לי מה.

אז תפסיק לשאול, כן אתה, ששואל למה ומדוע. (שלא אזכיר את שמך!)

;)

צום קל

-יופ-

נ.ב., לאחיינית שלי שנולדה לפני שבועיים (זוכרים?)-קוראים הַלל.