הלכתי אתמול לרופא (שפתאום נראה לי כ"כ נחמד), וסוף סוף אני יכולה להתחיל את הטיפול של הרואקוטן (הכדורים נגד פצעי בגרות)

ואני אתגבר על הפחד, ושבוע הבא בדיקת דם (מפחיד...) אבל אני חייבת!

כמו תמיד, בחודש חשון מתחילה תחרות קישוט כיתה. שבוע מקשטים את הכיתה ואז יש תחרות בין כל הכיתות.

הנושא היה ארץ ישראל, ואנחנו בחרנו בנושא "מצוות התלויות בארץ" ובקיר המרכזי רואים אישה יושבת בשדה, מלקטת שיבולים, וכתוב  למעלה: "בתי, אל תלכי ללקוט בשדה אחר". מאוד אהבתי את המשפט, וזה היה יפה.

בחרו בי להמון דברים-

לצייר את האישה (עשיתי)

להסביר את הקישוט (לא רציתי)

וכו'... אולי בגלל שאני הכי עבדתי. כל השאר ישבו כמו פרזיטיות ושמעו את "אוף שימחס" ו"ישיבס לייף". נחמד. אבל תעשו משהו!

מישהי באה אליי היום ואמרה לי "יופ, מה את חושבת על הבנות שבכיתה, נכון הן יצורות כאלה?" והיא צדקה. אמרתי לה שגם דין חושבת ככה (בגלל זה היא לא מדברת עם חצי כיתה), ועוד שתי בנות.

הכיתה שלנו באמת יצורה, אחת אחת. כולל החברות הטובות שלי, אבל אני לא אשב בצד ולא אדבר איתן.

דוגמא: יש אחת שצריכה ממש צומי, אז היא כל הזמן מתלוננת שהיא לא יודעת כלום. והיא כן יודעת! וזה כ"כ מעצבן! כל שיעור "אוף אני כזאת אהבלה" הילדה ממש מחוננת. היא מבינה דברים תוך רגע, אז מה הקטע?!

וזה רק חלק קטן (זאת רק ילדה אחת).

אני במצב רוח מאוד טוב בזמן האחרון, גם בגלל שבפוסט הקודם הוצאתי את כל מה שכבד עליי והתגובות עשו לי טוב. אז באמת תודה. :) גם בגלל ששינו לי את השם בבמה סוף סוף, ואף אחד כבר לא יכול למצוא אותי דרך גוגל או משהו, וגם בגלל שחידשתי קשר עם ידיד מאוד מאוד מאוד טוב שלי (שמאוד מאוד מאוד מבין אותי) וזה משמח :)

שבת שלום