שירים בד"כ קשה לי לכתוב ולקרוא. שיר מצידי זה כישרון גדול שאין להרבה אנשים-ומי שיש לו מבורך.

אמא בשישי התעצבנה כל כך, שלפני הארוחה ישבתי בחדרי וכבר השיר הזה החל להיכתב בראש-עכשיו הוא על הכתב

לא לבכות.

שמים סגולים-וורודים

ואת מביטה בהם מבין מים עכורים

נושמת נשימה עמוקה

וחותמת את שפתיים בכעס.

יום שבת,

ובשבת לא בוכים.

לא לבכות,

לא לבכות.

משהו בתוכך כבר נקרע לשנים,

קוראים לך ממקום אחר ואת שותקת.

מחבקת את רגליך חזק.

לא לבכות,

לא לבכות.

לא לבכות- כי איפור על פניך

כי אחרים עוד יראו

כי צריך לשמוח

כי אסור לבכות

כי את חזקה

לא לבכות.

והלב הוא הקרוע, דמו שט בגופך,

מדמם עוד איבר ואיבר בתוכך,

וחלקו האחד נופל אל תוכך, ונשכב שם בודד.

וחלקו האחר, נשאר תלוי על וריד רעוע ומאיים לנפול.

חץ הפגיעה עדין נשאר בתוכך,

וסממו מטייל בך.

לא לבכות,

לא לבכות,

לא לבכות,

ואת בוכה.

(עכשיו המצב רוח יותר טוב ומרומם-אבא חזר מהשבעה)

שבוע טוב :)