דברים שמשמחים אותי לאחרונה:

• שמועה עוברת שבקניון נפתח בורגרנץ' כשר, לשמחתי, לפחות 3 שנים לא אכלתי שם (אחרי הרגל ללכת כל מוצ"ש ולקנות ארוחת ילדים)
• אחרי שנתיים שבערך לא אכלתי-יצא לי לטעום "מנטוס" - גם הוא, כבר כשר
• חידשתי קשר עם שין. (החבר לשעבר). החברה שלו נפרדה ממנו-לא נעים לומר זרקה; והוא מצידו, מוצא זמן להיות בישיבה וללמוד. (סוף סוף...)
• גם הקשר עם דין חודש. אבל למרות זאת, קשה לי להתנתק ממנה. למרות שאני רוצה.

היו לי הרבה תכנונים להיום, ומיד כשחזרתי מבית ספר, אחותי התקשרה, מבקשת בייבי סיטר.

הלכתי בלי חשק-אני שונאת לשמור על ילדים, במיוחד כשמודיעים לי על כך בעיתוי גרוע-בכל אופן, דווקא היה לי נחמד. וכשחזרתי הביתה גם הסכמתי לשמור על אחייניתי בת החודשיים וחצי. (צעד די קיצוני מצידי)

היה לנו היום דיון די נוקב עם המורה על גד אלבז (להלן-הבן של בני). הכיתה נחלקה לשתיים-הבנות שמעריצות אותו, והבנות שלא (ביניהן-אני). הבנות שהעריצו נחלו בתבוסה מרה. כי עם כל הכבוד-ולא חסר כבוד-אלבז הוא אחד הזמרים השבבניקים-פלצנים שאני מכירה. הוא שר יפה, אבל יותר מידי מוגזם-במיוחד ההופעות בקהל מעורב-מה ששמעתי שגם קן ברג'ס עושה. וחבל.

אני מחרבשת פה הרבה.

פשוט מצברוח טוב :)

עם אמא הכל הסתדר. היא עדין צועקת ומעצבנת, אבל אפשר לומר שעשיתי חשבון נפש עם עצמי. אין מה לעשות, היא אמא שלי, ואם לא אכבד אותה היום, לא אכבד אותה גם מחר.

ואם אני לא אדאג לבית הזה-אף אחד לא ידאג לבית. כי לאמא, כבר אין את אותם כוחות שהיו לה פעם (כל השבוע היא היתה חולה).

ואם עכשיו, כל שלושת האחיות הנשואות שלי באות לפה רק כדי לאכול ולהתפנק, מה יקרה כשגם אני אלך מפה? הבית יהיה סדום ועמורה.

ולכן, למרות שזה נשמע לא פייר-האחריות על הבית היא עליי. כי לי אכפת ממנו.

עוד שבועיים טיול שנתי

ראש חודש כסלו מגיע, וארבע ימים אחרי כן, (ד' כסלו)... אני חוגגת שנתיים מאז שחזרתי בתשובה.

עד אז-

יום טוב-וכל טוב!

-יופ-