כאילו רק בשבילי, ביום שני בלילה, היה אצלינו הכנסת ספר תורה. בניגוד לערים אחרות, הסתובבה ברחובות מכונית ענקית, מקושטת בשלל נורות צבעוניות, ועשן מסיבות, מוזיקה בוואליום, ומאות אנשים סביבה. מאחוריה, רוקדים עם ספר התורה.

זה מחזה יפיפה-המוזיקה, האורות, האנשים. כולם-דתיים, חילונים, חרדים... ואנשים מציצים מחלון ביתם.

אני אצתי לעשות ביבי סיטר אצל אחותי, חולפת על פני המכונית והאנשים, משתוקקת לרקוד, ובמקום זה פותחת בריצה לכיוון התחנה. כשאני מאושרת אני רצה. וזה גרם לי לכ"כ הרבה אושר.

שם, בביבי סיטר, פעם ראשונה שלא הצלחתי להשתלט על הילדים, השתדלתי לא לבכות, ובסוף-נשברתי. היו הרבה סיבות, שאין פה המקום לפרט. והם השתוממו למראה הדודה הבוכה, ושאלו אם זה בגללם. לאחר שעניתי בשלילה (אינני יודעת למה), אחד מהם אמר: "אולי היא בוכה בגלל בית המקדש?" זה שימח אותי מאוד.

אבל זה עבר. ואחותי ממש הבינה.

ה' בכסליו (אתמול), נבחר בשבילי למין יום ציון מסוים שכזה למהפך שקרה לי לפני שנתיים. ביום הזה נכנסתי לבית ספר המיוחד שלי.

משום מה, לא היה לי כוח ללכת לבית ספר הזה (מוזר...), לא עשיתי כ"כ משהו מיוחד. הייתי אמורה לצאת עם 2 חברות לעיר כדי לחגוג. אז קבעתי איתן בסביבות ארבע. באוטובוס עלו כמה בנות מהבית ספר הקודם שלי-לבטח בכיתה ט'... הם הזכירו לי את החברות הקודמות שלי.... ישבו ליד איזה בחור שהכירו (הוא לא היה נשמע שמח לפגוש אותן) הן צעקו בקולי קולות-שכולם ישמעו-ובאיזושהי תחנה אחרת, ראו את אחד המכרים שלהם מהחלון וקראו לו מהחלון-זה היה סיוט...

הגעתי לעיר, ואז כבר התחלנו לשוטט לנו. חיפשתי גם מתנה לשין. שרשרת כמו שהוא ביקש אבל קניתי גם צמיד.

במדרכוב, ראינו אחד שעושה צמידים. אני התלהבתי במיוחד, הן לא כ"כ. הוא שאל אם אנחנו מירושלים, ואז הסביר שאנחנו נראות מהגבעות. (זאת לא מחמאה...)... לא קנינו ממנו, אבל אם היה לי כסף הייתי קונה.

אחרי זה, חיפשנו מקום לאכול, התעקשתי שנלך ל"הדרים" (בנחלת שבעה), אבל הן התביישו מאחד העובדים שם שאני מכירה אותו. אח"כ... רצנו מסבארו, לקפה נאמן, ומשם לקופי שופ, ומשם מצאנו אחרי זה כבר מסעדה, (היא היתה קצת שוממת לכן לא אומר את שמה) ומי שמכיר את מרכז העיר יודע כמה דרך זה לוקח...

קניתי לי גרבים ארוכות ארוכות כמו שאני אוהבת, ולשין שרשרת שבצדק אמא אמרה שהיא נראית קצת פשוטה, וצמיד. קניתי גם אותה

שרשרת לעצמי אבל כשמדתי את השרשרת של שין על צווארו של אחי הוא אמר שזה יפה וחלטתי לתת לו את שלי.

אני לא מספרת את זה כ"כ טוב, אבל נהנהתי מאוד. סוף סוף גם יצאתי מהבית למקום קצת יותר פתוח, וסוף סוף היו לי 60 ש"ח שהרווחתי לבד!

כשחזרתי הביתה הדחתי במשך 40 דקות ערמה ענקית של כלים, מה שגרם לי לדי הרבה סיפוק.

רציתי לכתוב פה איך בדיוק חזרתי, ומה בדיוק קרה, אבל זה כ"כ ארוך ומורכב.

מה שכן, באתי ממשפחה מסורתית-ששומרת שבת וזהו, למדתי בבית הספר שאני נמצאת בו עכשיו מכיתה ו' עד ח' (אחרי 5 שנים בממ"ד), עברתי לאולפנה כי לא עניין אותי דבר וחצי דבר מהדת, ואז היו כל מיני ניגודים באולפנה ובבית שגרמו לי לשינוי בדרך החשיבה. אחרי הרבה "עושים חושבים" ומסקנות עם עצמי, גיליתי את דרך האמת, והחלטתי לחזור לבית ספר שלי, מה שקרה לפני שנתיים (ויום).

שנאתי ועד עכשיו אני שונאת את דרך הבינייים-הלא מוגדרת שחייתי בה.

גם עכשיו אני לא טלית שכולה תכלת, אבל יש לי דרך ישרה שאני אוהבת, ורצון להתקדם.

באותה שנה שאני נכנסתי, נכנסו עוד כמה בנות מבתי ספר חילוניים לגמרי בירושלים.

המורה שלי של כיתה ט', דואגת להעביר את הסיפור שלי לכל התלמידות שלה בכל שנה, דווקא את שלי, ולא את של האחרות, כי אני הגעתי מאותם בתים שהבנות האלו הגיעו.

ביום ראשון הזה היא ספרה להם, וכבר בהפסקה שמעתי- "את יופ?" "המורה שלנו דיברה עליך..."

וכו'...

למחשב שלי יש פיצול אישיות . פתאום הוא מחליט להתקלקל.

"hard disk fail" היה כתוב לי, אבל הצלחתי לתקן, אכן, יש לי עתיד במחשבים (אממ... ;)

שמעתי שמתיסיהו הגיע לארץ להופיע, אחד הזמרים שאני באמת מעריכה, לצערי, גם הוא מופיע מעורב :(

בבארבי בתל אביב, "בית הבובות" באים לחימום, ובמעבדה בירושלים...

יגיגי הו... יגיגי הו...

כבר אין לי כ"כ דרך לגמור את הפוסט הזה, לא יצא לי משהו... אבל בכל זאת

-יופ-

(עיצוב חדש, עוד מיוחדים התווספו לרשימת הבלוגים-מומלץ :))