-יש לך אף פולני

-אבל אני לא פולני

-לא יכול להיות, בטוח שיש לך שורשים פולניים

-אברר

-אבל הוא קצת ארוך יחסית

-את רואה, זה בגלל שאני לא פולני

-לא, אבל בטוח יש לך שורשים פולנים

-זאת מחמאה?

-כמובן

-אז אני מקבל. בכלל, אפים לא הולכים לפי המוצא

-דווקא כן

-מה זה השטויות האלו? מי אמר לך?

-המורה שלי ובן דודי שניהם פולנים ויש להם אותו אף

-אל תדברי שטויות. ואיך זה שיש לך בן דוד פולני אם את לא פולניה?

-אמא שלו...

-אה...

-...

-מה קרה?

-אתה מצחיק אותי נורא

-אני תמיד כזה, בלי קשר

-זה חשוב

-תשמע אותם

-הם דווקא נשמעים לי דיי טוב

-הם מזעזעים לי את האוזן

-למה? הם מנגנים יפה

-אני שונאת מוזיקת ג'ז

-ובכל זאת הולכת להופעות שלו

-זה חשוב לו, אני אחותו

-הם מנגנים יפה

-קלרינט לא מתאים למנגינות כאלה

-וסקסופון?

-דווקא כן, קלרינט מתאים יותר לניגונים חסידיים, סקסופון להכל

-הוא ילד מוכשר,

-שניהם מוכשרים

-ראית איך הסתכל?

-אל תשטה

-ברצינות!

-אני ממשיכה לקרוא, אל תפריע

-כרצונך...

-ראית איך התחמקה?

-כן, זה בגלל שאת אמרת לה את האמת

-זה עצוב

-זה נכון

-ולא איכפת לה בכלל

-בטח שאכפת לה! רק שאין לה מה להגיד כנגד

-אם אתה אומר. שיהיה

-...

-תודה

-זה כדי שתרגישי טוב

-באמת, תודה, הייתי זקוקה לזה

-אני תמיד פה כדי לחבק

-אני מרגישה

-באמת? לא תמיד נראה לי

-באמת, אני מרגישה.

...

כרגע דיברתי עם דין באיסיקיו, התחברה פתאום, ולא יכלתי שלא לדבר איתה עליה. היא בקושי מגיעה לבית הספר, הילדה, וגם לא משקיעה בלימודים ועצבנית כל שעות היום. גם חברתה החלה לנהוג כמוה וכבר שתיהן בקושי מגיעות, והיחסים ביניהן הצטננו מעט.

בבית סיפרנו בד"כ, המורות משתדלות לדבר עם הבנות, וכמו כן גם המזכירה והמנהלת.

המורה שלנו, בגלל שלא תמיד מספיקה, החליטה לעשות לנו מין מחברות קשר וככה ניכתוב לה והיא תחזיר לנו.

בינתיים, סיפרתי לה עליי את הדברים הנורמלים, לא יותר מידי. גם לפני הטיול ישבה ודיברה איתי, ואמרתי לה, שהדבר שהכי חשוב לי הוא שיקבלו אותי, ניסיתי לבחון אותה איפה היא עומדת, ואינני זוכרת איך, בדקתי את מעמדה לגבי מקרים שונים, ואיכשהו אמרתי לה שיש משהו שסיפרתי למישהי מהצוות והיא לא קיבלה אותי ומאז אני לא יכולה לספר את זה לאף אחד.

"מי, המורה -" (המורה שסיפרתי לה שנה שעברה)

"כן" (איך הבינה?)

"היא קיצונית במיוחד. יש דברים שהיא יודעת לטפל בהם, ויש דברים שלא"

לא ידעתי שככה היא חושבת עליה. אבל בהחלט הסתקרנה לדעת מה הבעיה, וגמלתי בליבי שלא אומר לה דבר. היא אמרה שמתי שארצה אומר, וגם שאלה אותי פעמיים אם אני רוצה לספר, וכשאמרתי "לא" היא לא התעקשה.

ראשון שעבר רעדו לי הידיים וסיפרתי לה משהו אחר (לא קשור בכלל), והיא הבינה אותי מאוד.

ובכל זאת, לא אספר לה.

בחמישי היא מתחתנת.

כתבתי לה מזל טוב במכתב האחרון, ודין, כתבה לה שתפסיק לדחוף את האף שלא לחיה שלה.

הקטע הוא, שלא פחות ולא יותר, החברה של דין סיפרה לי את זה

ועכשיו, כשאנחנו מדברות, היא דורשת לדעת מי זאת, אבל אני לא אומר.

אני לא רוצה לקלקל להם את הקשר. לא את מה שעשו לי.

-הוא לא יבין לעולם

-נראה לך?

-כן, אני בטוחה

-הוא יבין, תשתדלי בשבילו, תחשבי

-אני באמת צריכה לשמור על הפה שלי

-תעשי, אל תדברי

-תראה, שלג

-הוא לא יתפס

-מי אמר? הוא כן

-זה בכלל שלג עם גשם

-לא נכון, זה שלג

-אל תהי טיפשה

-שתוק!

...

-אמא אמרה שהיה שלג עם גשם

-אמרתי לך

-למה אתה תמיד צודק?

-זה התפקיד שלי, לא?

...

השלג בשבילי בד"כ הוא סימן רע. למרות שכיף לשחק בו...

הוא מזכיר לי מוות, ברוב הפעמים.

עם השנים, השכלתי לדעת מתי השלג יתפס ומתי לא.

סערת גשמים, ואז רוח קלה, אומנם קרה ומרתיעה, אבל לא גשם. זה מה שבטוח. מין רוגע כזה, ובסופו של דבר, מגיע השלג, המרגיע, הרך, הקר, ורואים הכל לבן.

...

-זה מזכיר לי אותו

-אני יודע, אבל הוא לא אמיתי

-בכל זאת

-אל תבכי בגלל זה

אני ועוד אחת קיבלנו היחידות בכיתה 100 בתולדת ישראל (שזה כמו היסטוריה, ועל שתי המקצועות ניבחן במבחן החוץ).

אם הגעתם עד לפה-אשריכם

שבוע טוב