קשה לי להתחיל את הפוסט הזה, באיזה בדיוק משפט לפתוח, ומאיפה להתחיל. ובכלל, הבטחתי לעצמי פוסט רציני ואני חייבת שהוא יהיה רציני. למרות שאחי מתרוצץ פה מסביבי, ואין לי שום פרטיות לכתוב, אני חייבת.

כבר מיום חמישי בלילה אני חושבת איך לכתוב אותו, ולא יצא לי כל הזמן הזה. אז אני מושיבה אותי בכוח על הכיסא, ויאללה לכתוב, למעני.

אולי אני אתחיל עם זה שאני חושבת שחזרו לי ההפרעות אכילה. טוב, זה לא בדיוק הפרעות (אנורקסיה, בולמיה, ואכילת יתר כפייתית) זה משהו שונה לגמרי, אבל אני קוראת לזה הפרעות. זה התחיל לי עוד מלפני חודש, אבל לא התייחסתי לזה ברצינות.

רק אתמול בלילה, כשלא יכלתי להירדם מרוב רעב, הוצאתי מהמקרר פרוסת עוגת שכבות ענקית, אכלתי, והלכתי לישון (וקמתי רעבה). ה'הפרעות' האלה, מתבטאות ברעב תמידי, ובחילות וכאבי ראש נוראיים אם אני לא אוכלת, מה שגרם לי במשך החודש הזה לקום באמצע הלילה, לאכול, ולהתעורר שוב בשביל לאכול.

ברוך ה', הדבר לא משפיע על ה"שומנים" (אם נקרא לזה כך), אני נתקעת במשקל 42-45...

אז ביום חמישי, שוב רבתי עם אמא, ושקעתי בדיכאון, שמתי דיסק קלאסי שבד"כ תמיד מרגיע אותי, ונכנסתי למיטה, ובכיתי שוב. החתונה של המורה היה הדבר האחרון שרציתי ללכת אליו, ואז, באמצע ש- morning mood  מתנגן ברקע, אני לא יודעת מה בדיוק משך אותי, יצאתי מהמיטה, ונכנסתי למקלחת ל-40 דקות.

אני חושבת שבזמן הזה באמת הבנתי את המשפט שאמרתי למישהו כמה ימים לפני זה ש-"כל דבר טוב יש בו מעט קושי" ובאמת יהיה לי טוב אם אלך לחתונה, וזה קשה לי (זה היה לי מאוד קשה) אבל הכרחתי את עצמי ללכת, כי זה טוב למעני.

לבשתי את הבגדי שבת שלי, התאפרתי, עשיתי משהו יפה בשיער, ואז שוב רבתי עם אמא. הייתי למטה, והיא למעלה, וככה צעקתי והתעצבנתי, והיא אמרה משהו, ואז... שמעתי בקול שלה שהיא בכתה.

באותו זמן, באמת שלא הבנתי מה עשיתי, השכנים האמריקאיים בדיוק דפקו בדלת-מודיעים שלא יגיעו ביום שישי לארוחה, וכאות התנצלות, הביאו עימם עוגת שכבות עם קצפת, ושבבי שוקולד באמצע. אמא פסקה מלבכות, ואני הלכתי לחתונה.

רק בבדרך חזרה מהחתונה, באמת הבנתי מה עשיתי.

אני לא מתביישת? שאלתי את עצמי. אמא שלי צריכה לבכות בגללי?! בגלל שהעלבתי אותה? איפה ההיגיון? ואפילו שהיא לא כ"כ שמה לב אליי, ולא איכפת לה ממני, אני צריכה לפגוע בה?

אותו לילה היתה לי שיחת נפש רצינית עם עצמי. החלטתי לשנות את הגישה שלי ב-180 מעלות. זה התחיל ביום שישי בשטיפת החדר של ההורים, לדבר יפה לאמא, לעזור, לשמור את כל הזעם שיש לי על הלחץ והבלאגן בלב, והיום בבוקר אפילו קיפלתי 4 מכונות כביסה.

אין לי עוד מה להוסיף בנידון, אני משתדלת לעבוד על עצמי וזה קשה, בכלל, אני מרגישה שאני חייבת לשנות את היחס שלי להורים, אני מזלזלת מידי. עקב כך גם שלחתי בקשה להיכנס לטבעת שמצאתי אצל מתן,-"נאבקים בעצמנו".

והחתונה... (במעבר חד), כבר שנתיים שלא הייתי בחתונה, ו-10 שנים שלא הייתי בחתונה חרדית.

כשאני מנסה לתאר את החתונה הזאת, אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל!

הסדר, הניקיון, השקט, הנגן היחיד ולא הדי ג'י, הפשטות, המעגלים.

כשאחותי התחתנה לפני שנתיים, היא קנתה קטלוג של 'מתחתנים', שם היתה את השמלה הכי מפוארת, האולם הכי גדול, הכי הרבה מוזמנים, המנות הכי טובות, השירים הכי מקפיצים, הפליקרים הכי צבעוניים, הסלבריטאים הכי מוכרים שבאים לחתונה, הטבעת הכי יפה, השעה הכי מאוחרת לחגיגות...הכי הכי הכי...

ושם, היתה לה שמלה פשוטה, יפיפייה, עם פרח שמרים את כל השכבה הראשונה, הטול בשיער, שהולך אחורנית ונשאר שם כל הערב, זר הפרחים הלבן, האולם הפשוט והיפה, שמחיצה מפרידה בין הבנים והבנות, הזמר היחיד שעמד על הבמה, וניגן את השירים שאף אחד בעצם לא שם לב אליהם, העיקר לרקוד ולשמח חתן וכלה. האורות באולם שכל הזמן דלקו, ולא הפריע לעיניים עשן צבעוני, ואורות מסנוורים שמזכירים מסיבה באיזה דיסקוטק נידח.

היה שם סדר. 

פעם ראשונה שרקדתי ושמתי לב פתאום שאני לבד, ולא הרגשתי עם זה רע אלא המשכתי לרקוד לי בתוך המעגל.

פעם ראשונה שבאמת הבנתי מה זה לשמח חתן וכלה ביום חופתם.

באמצע, העלינו את המורה על דיקט של שולחן, והעברנו אותה מן הקצה האחד של העולם לקצה השני, זה היה כיף.

לא באתי לחופה (היא היתה ממש מוקדם), אבל באתי לשמח וזה באמת מה שעשיתי. אפילו ראיתי את החדר יחוד ואת הצלחות עם האוכל שלא נגעו בהם.

פעם לא רציתי להתחתן. החתונה הזאת שינתה לי הרבה במחשבה.

ואם כבר מדברים על חתונות, שמעתי על האישה שהתחתנה עם הדולפין, איזה אבסורד!

...

בשישי בטיפשותי שחכתי שאסור לי לשתות את היין של הקידוש (בגלל הרוקוטן), ושתיתי בכיף, רק ב-12 בלילה, כשלא הצלחתי להירדם כי נסתם לי האף לגמרי, נזכרתי שהיה אסור לי. כל הלילה ההוא לא ישנתי, ובשבת הייתי חולה.

...

במוצ"ש, אחרי מלווה מלכה עם השכנים האמריקאיים (והעוגת שכבות - כמה פעמיים הזכרתי אותה בפוסט הזה?) הלכתי לאחותי.

אז מה אתם עשיתם בסילבסטר?

אני נדנדתי את העגלה של אחיין שלי בניסיון להרדים אותו, עם שירים של מתיסיהו ברקע, תוך כדי שאני משחקת בנסיך הפרסי בפלא פון (ולא מצליחה לעבור את שלב 3), ושומעת זיקוקים ב-12:03 כשהייתי בטוחה בהתחלה שזה יריות.

J

עכשיו בבית ספר יש ערב בנות ואימהות, ולי אין חשק ללכת, אמא כועסת (על עקשנותי), אבל באמת שאין לי כוח לזה. בד"כ  בערבים כאלה היא נרדמת, ואני מחכה לסיומו. 

אני במצב רוח טוב מאוד בזמן האחרון (ברוך ה'), בקרוב אני מתכננת לעלות לכותל, לתפילת הודיה להקב"ה על הרבה ניסים קטנים שהוא עשה איתי בזמן האחרון.

-יופ-