הייתי נחושה בדעתי ללכת, ועוד בביבי סיטר שעשיתי לילדים של אחותי הרגשתי נורא. גמרתי לה חצי חבילת טישויים.

אפילו להתעטש אני לא יכולה מרוב כאבי גרון

:(

והייתי בטוחה לפני כמה שעות שזה יעבור

איזה יעבור

גיסי אפילו מתבדח עלי, שבגלל שאני מצוננת אני מריחה ריח של אבק, ולאוויר יש ריח נורמלי.

אז החלטתי לא ללכת.

חבל על הבריאות שלי.

שחכתי לכתוב שבין התעודות לחתונה של חברה שלי יהיו ימי עיון-שהם יומיים של הרצאות ופעילויות עם הבית ספר, כך שאני לא מרגישה שאני מפסידה הרבה מחר.

אלך לרופאה, בבית ספר אעשה מבחן בג"ג, אחזור הביתה, ויום שישי חופש (כמה כיף לא?! :( )

בתשע אחתי מתקשרת אליי ואומרת לי "זוכרת את שליסל?"

"איזה שליסל?

"נו, שליסל ש*אחותי* טיפלה בהם פעם?"

"מה אני זוכרת, למה מה איתם?"

"זוכרת שנה שעברה במצעד הגאוה מישהו דקר? אז זה הוא, והוא קיבל 12 שנות מאסר!"

"באמת?!!?!"

"כן"

אע! ואחרי שאחותי חזרה היא סיפרה לי מי הם בדיוק והייתי בהלם

אע! אני מכירה אותם!

(באמת, מה נסגר עם עצמי, גם חולה, גם לא הולכת, גם מעדכנת פעמיים ביום, שבוע שלם, וגם מכירה את מי שדקר במצעד הגאווה... איזה עולם)

-יופ-

(לא יפה, השקעתי בעיצוב...  ;)