זאת היתה הפעם הראשונה שבאמת שמחתי כ"כ לצאת מהחדר הזה. דחסו אותנו 4 בנות, בחדר של בערך 4/3 מטר, בקושי אפשר לזוז, 4 מיטות (לא קומותיים) אמבטיה עם רצפות שבורות, חלון שכולם רואים אותנו, ובדלת, רק נשענתי על המשקוף וגיליתי עשרות נמלים מהלכות להם עליו.

המתנחלים, שפונו מגוש קטיף, "לקחו" לנו את חדר האכול הקבוע שלנו במקום הזה, ונאלצנו לאכול במקום קטן יותר כשהכל מוזנח יותר.

את החדרים הטובים הם לקחו לנו.

את החדר אוכל הגדול הם לקחו לנו.

ולא רק זאת, אלא שהיינו צריכות להיות בשקט כל הלילה.

וכשחושבים על זה, אני עדין לא מצילחה להבין איך האנשים האלה ישנים משפחה אחת בחדר כזה קטן, הולכים יום יום לחדר האוכל הזה, סובלים כל יום קבוצות חדשות שבאות לעשות סמינרים במקום הזה.

וכבר חצי שנה.

...

אחרי היום הראשון קרה לי משהו מוזר. ראינו קליפ על השיר של "עלה קטן", אז הראו בחורי ישיבות לומדים ונזכרתי מיד בשין.

שין שעזב את הישיבה ורק נס יחזיר אותו אליה.

חיבקנו אחת את כתף השניה, מתנדנדות עם הקצב ושרות.

והדמעות, שזחלו לי מהעיניים ללמטה, שמחיתי כ"כ הרבה פעמים, משום מה אמרו לי כל פעם להתקשר לשין. קרעתי את עצמי מאותה אחת שאחזה בי, והתקשרתי אליו בחוץ. בלי שרציתי, מ' רדפה אחרי והזזתי אותה ממני בתירוץ ששין התשקר אלי לפני זה ואני חייבת להחזיר לו שיחה.

וכשהתקשרתי, הוא אמר שהוא אצל ידידה שלו. ידידה שכבר ממזמן ידוע שהיא לא סתם ידידה.

שתקתי ובקשתי שנדבר יותא מאוחר והוא הסכים.

אבל לא התקשר.

בסביבות 1 ועשרים בלילה, התקשרתי אליו שוב, הוא כבר ישן, ואיכשהו נפלט לי מהפה "אתה בבית?"

"לא, אצל יערית".ענה. ידעתי מה עושים.

ריחמתי עליו. והוא שמע את זה בקול שלי. לא קנאה, או התאכזבות, רק רחמים שין.

...

הפעילות האחרונה שלנו, היתה עם הארגון צהר (לא הדתי לאומי).

חיכינו למנחם הדי-ג'יי הבעלזי (כלומר, מחסידות בעלז), שיבוא וירקיד אותנו כמו תמיד, אבל הוא לא בא.

אנחנו המנוסות משנים עברו, דווקא התאכזבנו. זה לא התחיל כמו תמיד בריקודים ואז הדברים המעניינים, אלא ישר משיר אחד או שתיים לפעילות עצמה.

נהננו. אין ספק. אבל זה לא היה כמו אז. (שום דבר הוא לא כמו אז...)

ואחרי הכל, כתמיד, הרב של צוהר מזמין בנות לבמה כדי שיקבלו על עצמן משהו, וכיתה ט', החדשה, שמאוד נהנהתה מכל הימי עיון האלה עלו ראשונות כשכל אחת מקבלת על עצמה משהו.

ידעתי שהמורה תבוא אליי ותבקש ממני לקבל על האינטרנט וזה באמת מה שהיא עשתה. אבל עניתי לה בשקט שקיבלתי בלב.

בשבילי ובשביל שני אנשים מאוד חשובים לי קיבלתי על עצמי שיותר לא אכתוב בלשון זכר. זה יהיה קשה. אבל זה טוב בעבורי. כמו אז.

...

קשה לי לומר שהימי עיון האלו תרמו לי כמו בכל השנים. ציפינו להרבה יותר. היו שמועות שיביאו את הנסיך האפריקני, (נתן גמדזה...), או שוב פעם את אביחי כהן, רק בשביל כיתות ט'.

אבל הביאו מישהו כמו אביחי כהן, שהיה גם בסרט ישראלי עם יאיר לפיד וכיתה ט' ממש אהבה.

היו דברים נפלאים, והתחזקתי כ"כ בתפילה ובאהבת חינם. אבל לא כמו אז.

...

החתונה של החברה ביום חמישי הזה. (מהר לא?!)

שבוע טוב.

-יופ-

(חם מהתנור:)

 1. נגמרה לי התקופת ניסיון שהיתה אמורה להיות עד אמצע החודש עם הרוקוטן וברוך ה' אני יכולה להמשיך לקחת

 2. התימנייה שלי בסופו של דבר לא עוברת לאולפנה (מזל מזל....) וממשיכה את דרכה בבתי ספר להשלמת בגרויות...