הן אמרו שזה מאוד שבבניקי, ובכלל, לבקש ממישהו באחד בלילה לעלות איתך למונית זה בעצם להתחיל איתו. או לזמן לעצמך אונס בטוח.

לא חשבתי על זה. רק רציתי לחזור הביתה מוקדם ושאמא לא תדאג. האוטובוס האחרון עבר לנגד עיני ולא היה דבר לעשות.

השבבניק רק חייך ואמר שאין לו כסף, ואני עליתי על האוטובוס לצד השני של השכונה ביחד עם חברים של אחי, ומשמים גיליתי אותו אוטובוס עובר בכל השכונה ואני הגעתי הביתה בשלום.

אמא נורא דאגה. הייתי בטוחה שהיא תספר על זה היום לכל הדודים שהגיעו לארוחת פורים. כ"כ מתאים לה. אבל היא לא סיפרה.

היא היתה עדין עייפה, משתדלת שיהיה מספיק אוכל, ושהכל יצא טיפ טופ.

כשדיברתי עם שין היום, היא קצת צחקה על שנינו, שהתביישנו לדבר קצת אחד עם השני, הוא הזכיר לי את מה שנזכרתי בו רק אתמול, איך שנה שעברה, כשהיינו ב"פסק זמן" קצר, בשלוש בלילה בא לבית שלי, אני, כששמעתי שקוראים בשמו בחוץ, סגרתי את האור בחדר והיבטתי בחלון. שין עלה לביתי, וירד למכונית, ושוב עלה, ושוב ירד. וכשהלך פתחתי את הדלת הבית, שם חיכה לי משלוח מנות ענק, וקופסא עם יין ושני כוסות.

התחפשתי לאינדיאנית. אילתור של הרגע האחרון. סתם בשביל הכיף. ד' ואני התחלקנו בתחפושת, כי לה לא היה כלום, לכן הבאתי לה מידי פעם את הנוצות.

את דין לא ראיתי מאז החתונה. היום עברתי ליד ביתה, והכנתי מבעוד מועד משלוח מנות ענק ומיוחד בשבילה, אבל היא לא היתה בבית וחזרתי הביתה עם המשלוח. הוא עדין עומד בחדר מיואש.

ההחמצה הזאת. עד שהכנתי והשקעתי בשבילה, היא לא שם, ואפילו להיכנס אליה לבית, ולמסור את המשלוח לאחת מאחיותיה לא היה לי כוח.

וזה לא המשלוח דווקא. ציפיתי יותר מידי שהיא תיהיה שם, תקבל את מה שהכנתי במיוחד לה, תיתן לי נשיקה על הלחי ואני אברח ברגע מביש בטענה ש"מחכים לי" ואלך.

אבל היא יצאה לה למסיבת פורים

וכלום לא היה.

בזמן האחרון המצבי רוח משתנים כל 5 דקות. אולי זה בגלל הכדורים, הרי אמרו לי שהם עתידים לשנות לי את המצב רוח.

ובכל זאת, בלילות, כשדיברתי פה ושם עם חברים אחרי יום קצת דיכאוני ועייף, הרגשתי יותר טוב. מן שמחה כזאת של פורים, שהגיעה אליי בסופו של דבר.

בגלל החופש, אין לי פרטיות לבלוג. אחי כל היום בבית מול משחקי רשת, ועכשיו גם הגיע בן דוד, ולכן אני גם לא מצליחה לקורא אצל אחרים. למרות שידוע לי שהוא קורא כאן, אני לא אוהבת שמבקרים אותי באמצע דבר, וגם אני צריכה את הזמן שלי לכתוב, ולקרוא. ואני מתנצלת פה רשמית לאותם אנשים שאני לא מגיבה להם בזמן האחרון. יוצא לי לקרוא רק בשעות המאוחרות של הלילה וגם זה בריפרוף.

עכשיו גם יש לי עבודה (סוף סוף), להדפיס עבודות לתארים של איזו אישה.

ביום האחרון של החופש- מחר- אהיה בבית. אכין משלוחי מנות ואחטוף כמה ממתקים. אין לי חשק לצאת. אפילו אם זה היום האחרון של החופש.. בכל אופן חופשת פסח תגיע עוד מעט.