כמה נושאים מאז הפוסט האחרון, ללא קשר ביניהם:
...
אני חולה. לא ממש, אבל חולה. (ללכת מחר לבית ספר?)
...
החזירו את דין לבית ספר מיד אחרי פסח. וגם אני והיא חזרנו להיות קצת כמו פעם, היא הכינה לי היום תה כי לא הרגשתי טוב בכיתה...
...
קיבלתי במתכונת באנגלית 86, וציפיתי לקבל יותר, הרבה יותר.
...
הפוסט הזה מפגר.
...
אבא החליט שהשנה לא הולכים ביום העצמאות במושב, אלא אצל דודים אחרים ביישוב אחר. בעצם, כל הבני דודים-והדודים האחרים שמחים ללכת ליישוב, אבל אני רוצה למושב, כי כבר שנה לא הייתי שם, ויום העצמאות חייב להיות במושב. (נקודה).
אז אמא החליטה שאני זאת שצריכה לדבר עם אבא, כדי שישתכנע לבוא למושב, והיא כבר תשכנע את האחים שלה, אבל למה דווקא אני?
מחר.
...
אחיין שלי בן 9, אחרי שלקח מהספריה את הספר הראשון שלו על השואה:
"אמא, מותר לשים ספר של השואה על הריצפה?"
...
יש לי תכונה (קצת מטופשת) להזכיר לכל העולם שיש לי יום הולדת. וזה קצת לא נעים.
יש לי יום הולדת ביום חמישי.
...
בזמן האחרון יצא לי לדבר עם הרבה אנשים על סמינר אופקים. שזה הסמינר שאני שואפת ללמוד בו ב-יג' יד'.
זה שאיפה.
הוא אחד הסמינרים הטובים ביותר, וגם אמרו לי שמאוד מתאים לי החברה וסגנון הלימוד.
ניסיתי לחפש עליו קצת מידע באינטנרט, אבל כמו כל הסמינרים החרדים, לא מצאתי עליו כמעט כלום...
...
המורה שלי נוהגת לצעוק על מי שממש מפריעה לה בשיעור, אז דיברתי ממש בקול, באמצע שהיא דיברה, ולא שמתי לב, והיא צעקה.
נעלבתי. מאוד. ואז היא אחרי שתי דקות, "יופ אני מצטערת שצעקתי"
הנהנתי בראש למרות שעדין הייתי פגועה. אבל בד"כ לא רואים עליי...
המורה אחרי 5 דקות, "יופ אני באמת מצטערת שצעקתי, את סולחת לי?"
ליד כל הכיתה, זה היה מפדח. חייכתי, והנהנתי שוב.
בסוף השיעור היא קוראת לי לרגע לדבר איתה מחוץ לכיתה ושוב פעם מבקשת סליחה, ולא הרגשתי שאני לא סולחת לה וכועסת, פשוט נפגעתי, ואחרי כמה דקות לא חשבתי על זה (רק מ' ו-ד' עשו מזה ביג-דיל)
אבל יפה מצד המורה שהיא התנצלה, לא?
...
אני מתגעגעת לשיר של מונה רוזנבלום החדש (טאטע)....
...
זה היה קצת מדהים לראות לדקה אחת שלמה, את מאות המכוניות בכביש ירושלים-תל אביב עוצרות, מלבד מד"א אחד שמיהר...
...
פעם סיפרתי פה על אחד שהייתי איתו בקשר ידידות די טוב, שהוא חסם אותי במסנג'ר ופתח את החסימה ושוב חסם אותי (פה) אז עכשיו הוא פתח את החסימה, והתחלנו לדבר כאילו לא קרה כלום, ומוזר ששנינו זוכרים אחד את השני ואת כל מה שקרה לשני, ושהוא כבר לא מפחד לדבר איתי (או משהו כזה...)
...
סליחה שאני לא מגיבה בזמן האחרון, אין לי כ"כ זמן....
...
הפוסט הזה דפוק (אכן) אף פעם לא כתבתי פוסט כזה....
בתקווה שאהיה בעצמאות במושב(?)
פוסט על עצמאות ועל מה שאני מרגישה בנוגע לזה-בקרוב.
תהנו מי שחוגג...
-יופ-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
