אף פעם לא ראיתי אצלנו באמת יום העצמאות.

זה תמיד היה מפגש משפחתי בשביל לחגוג לי יום הולדת.

הזיקוקים היו 'כאילו' לי, הדגלים היו לכבודי, המשפחה נפגשה בכדי לחגוג בשבילי, תמיד העוגה היתה ליום הולדת שלי.

הכל למעני.

פעם, היו מרימים אותי על כיסא, ואחת הדודות היתה מכינה עוגה, וכולם היו מסביבי ואיתי.

ובזמן האחרון, זה כאילו קצת הלך, הם היו קונים לי מתנה, וזהו.

והפעם, לא היה כלום.

אבל היה הכי טוב מכל הפעמים.

אולי בגלל שגם הפעם לא הגעתי עם חששות כמו בכל הפעמים. הייתי ממש אני הפעם.

הפעם הבנתי שזה יום העצמאות, והבנתי גם למה אני לא חוגגת, ושהם דווקא כן חוגגים. והעובדה שאני לא חוגגת, לא גורמת לי להיות שונה מהם.

...

לפני כמה ימים אישון פרסם תגובה של מישהי דתיה על אחד הפוסטים שלו.

כשראתי את מה שהיא כתבה, רציתי לבכות כ"כ.

קשה לי להסביר למה.

השנאה, וההבדל שהיא הפגינה, כאבו לי.

...

לפני כמה ימים, שאל אותי מישהו שאלה בסגנון של- מה יקרה כשתיהיה לי מישהי?

בהיתי במחשב לא ידעתי מה לענות.

בנסיעה, כשאני מסתכלת על הנוף היפה הזה של ארץ ישראל, חשבתי מה יקרה כשיהיה לי מישהו.

אפילו כשאני אהיה נשואה (כי כן, אני רוצה להתחתן מתישהו, עם גבר).

האם הוא יבוא איתי בכל יום עצמאות למושב? כי המנהג עדין מתקיים כשכבר כולם גדלו ובאים.

ואיך הוא יסתדר עם כולם?

ופתאום, נפל לי האסימון, שאין לי מושג איזה 'סגנון' של בעל אני רוצה.

כמובן, שיהיה פתוח לכולם. זה הדבר הראשון.

אבל מה הלאה? הסתבכתי מאוד.

הגיסים שלי לא אוהבים את ההורים שלי. אף אחד מהם. המשפחה המצומצמת שלי כולה בסיכסוכים אחד עם השני,

אז מה יקרה איתי?

...

דווקא הפעם הזאת, שהייתי כ"כ איתם ובכל זאת שונה מהם, נתנה לי מבט אחר על מי שאני ומה שאני

...

כמה ימים לפני יום העצמאות, יצאנו אני ד' ו-מ' (כאמור החברות הכי טובות) למרכז העיר, הן קנו לי מתנה (ואני יצאתי מהחנות ואקבל אותה בקרוב...).

לא היה לי כסף. רק 20 שקל שקניתי בהן עגילים ל-מ' כמתנת יום הולדת שהיתה לה, ולא קניתי לה מתנה.

50 ש"ח אחרים שחכתי בבית על המדף.

רצינו לשבת לאכול פיצה. הן קנו לעצמם, אבל לא רציתי לבקש מהן כסף. העדפתי לשבת לידן ולשתוק.

ואז, הן פתאום התלחשו ביניהן, וידעתי שזה עליי. ואחרי דקה שאלו אותי אם אני רוצה שהם יקנו לי.

הרגשתי ממש בזויה.

עניתי שאני לא רוצה.

אחרי זה, נכנסנו לאחת החנויות, ופתאום הרגשתי כ"כ לבד. הן היו עם עצמן.

הן תמיד היו עם עצמן ואני הייתי קוץ באמצע שנדחף.

כשקבענו שנלך מחר לחגוג לי בקניון יום הולדת, מ' טענה שהיא עובדת. אבל ידעתי שהיא יכולה לדחות את העבודה הזאת, או לחגוג איתי אחרי העבודה, הרי היא גומרת מאוד מוקדם.

אז מה קרה הפעם?

אי אפשר לוותר קצת בשבילי?

אני יודעת שאני לבד. חברות טובות אין ואף פעם לא היו.

אמת.

אני אף פעם לא מוצאת את הסגנון שלי.

וגם לא מתחברת בקלות.

...

בחודש האחרון, אפילו קצת לפני, הבנתי סוף סוף מה אני באמת.

ההבנה, שלשמור מצוות זה לא מכני.

זה לעשות את זה בנתיב שלי, על פי הדרך הטובה בשבילי. (משפט קצת מסובך אבל נכון)

ואני חושבת שזה מה שעשה את היום הזה ליום כ"כ טוב וכיף יותר מכל הפעמים שהיו, והיו הרי 17 פעמים.

...

בדיוק עכשיו, הבן דוד (איזה כבר יכול להיות?!), שלח אסמס ראשון של מזל טוב, כמה עוד יגיעו אחריו? יגיעו בכלל?

...

שבת שלום.

נ.ב. אמא היתה אצל איזו מגדת עתידות. ומאז היא מתחילה לשאול עם מי אני מדברת ומה אני עושה.

היא מאיימת ממש עכשיו ש"אני אחתן אותך מוקדם"

יכול להיות שהיא יודעת?

:(