באותו זמן,

עברנו שנינו דרך המנהרה בתחנה מרכזית, בדרך לחתונה של המדריכה.

אני הייתי עם פן ופוני שהעזתי סוף סוף לעשות.

את החזקת בפלאפון שלך

כשהגיע ההודעה, הסתכלת רגע על המסך, עצרת במקום

ובין רגע התפרצת בבכי היסטרי לא מוכר.

הסתרת את פניך בידיך והתכנסת בקצה המנהרה, למול הכיר, ליד הפח,

ובכית כל כך.

כשהבנתי ש"זהו, נגמר" כמו שאחותך כתבה, התקרבתי אליך ועטפתי אותך בחיבוק.

לא הסכמת להסתובב אליי, ואני מאחורה שלחתי ידי וחיבקתי אותך.

את נישענת על הגב שלי ובוכה, אני מלטפת את הזרוע שלך.

לא היה טעם לומר מילים, רק לחבק אותך, ואפילו לא להרגיע. לתת לך לבכות ולהשתחרר.

אנשים מסביב הסתכלנו עלינו ולנו לא היה איכפת. מתנחלת הגישה לי בקבוק מים לתת לך, והזכירה לי להביא לך טישו.

לא רצית לשתות. אמרתי לך שנשב איפשהו, עדיף.

וכשהוצאתי אותך מהמנהרה, את המשכת ללכת, כשאני מחבקת אותך ומתקשרת בו בזמן לאחותך לדעת אם זה באמת נכון.

לא אמרתי "מת" או "נפטר" כי ידעתי שזה יכאב לך, רק שאלתי אם זה באמת נכון ש"זהו".

למול קניון מרכזית, את עצרת ושוב בכית את הבכי הצרוד והיפה שלך. ואני שוב חיבקתי וסוף סוף זכיתי לגעת בך כל כך קרוב, בלי פחד.

וזה רע. לחשוב על דברים כאלה, בזמן כזה.

אני יודעת.

הנכסתי אותך לתוך הקניון, כשבפנים מחכת מ' ו-ד', כל הכיתה אחרה כרגיל.

את המתנחלת שהגישה לנו בקבוק מים, פגשתי בכניסה והיא כל כך הבינה כשהסברתי לה בקצרה מה קרה.

בדרך לשרותים, את מבקשת ממני להתקשר לחברה שלך, שאת כל הזמן איתה, כי רק לי יש שיחות יוצאות.

והחברה בדיוק היתה בכניסה, אני מרוב לחץ לא מספיקה להסביר,

וכשמגיעים לשרותים היא נשקה ללחייך וחיבקה,

מקדימה.

אחרי שנרגעת אמרת לי תודה.

גם בחתונה הזכרת שוב.

ובכל זאת המשכת לרקוד, וללמוד צעדים חדשים, ולשמוח בשמחת כלה.

ב-9 הזכרת לי, שעכשיו נגמר התור שלך ב"שמירת לשון" כלומר, לא לרכל ולדבר על אחרים, ועכשיו אמרת, זה התור שלי כמו שקבענו.

בבוקר, חילקת את כל השעות של היום לכל הבנות, כל אחת שעה בלי לדבר על אחרים, וזה קשה.

גם קיבלנו על עצמן קבלות רוחניות, ואמרנו תהילים לרפואתו.

בדרך לקניון מרכזית, אחרי שהודיעו לך שהחליטו לנתק אותו מהמכשירים, את אמרת שזה לא פייר אחרי כל מה שעשינו, ואני אמרתי שזה עדין עומד לזכותו. כל דבר.

בחתונה ראית את גיסך שאחראי על הוולאיום של התזמורת. אני אמרתי שהוא דומה לאריאל ברמן, ובאותו זמן סיפרת לו שניתקו את אורן מהמכשירים.

אורן, שהיית בטוחה שהוא יתחתן עם אחותך, הם רק צריכים עוד קצת זמן.

ואורן, שאמרת שהוא לא חבר ולא ידיד, הוא אח.

ואורן, שבגלל שהחבר שלו נרדם על ההגה, הוא הגיע לבית חולים, צמח, ומישהו החליט לנתק אותו מהמכשירים.

ושימות.

היום היית בהלוויה ולא באת,

למרות שאצלך זה די קריטי, במיוחד אחרי שעשית הסכם עם ההנהלה, שאחרי שמחזירים אותך מהסילוק את חייבת לבוא כל יום-לא באת.

אמרתי לך שלא תכנסי לבית הקברות משום טומאה וגם בגלל שאולי לא תוכלי לעמוד בזה.

ואת חייכת-מסכימה.

את תעמדי בזה, ותעברי גם את זה,

ותמשיכי בחיים שלך,

ובכל זאת לא תשכחי

כמו שרקדת בחתונה ולמדת צעדים חדשים.

נכון, דין?

אבא אם אפשר גלה לי
מי נתן לנו חיים
ומי סומך אותנו
כשאנחנו מועדים
איך עפר הופך לסלע
וגופנו לעפר
ומי בכלל יודע
מה צופן יום המחר

שמע בני הבט ילדי
העולם מלא חידות
אך רק אחד
ולו הפתרונות
שמע בני הבט ילדי
יש אומן ולו מכחול
ויש לו כתר והוא אדון הכל

(אבא נא גלה לי-אבי בן ישראל)