וגם החלה מלחמה[?]

איזו בדיוק מלחמה? (גוג ומגוג?) מפחיד רק לחשוב על המילה הזו.

אני רעבה, זאת המחשבה היחידה שעוברת לי בראש. ויש יריות.

כל היום אני מול חדשות, או שומעת או רואה (לשם שינוי)

כשמדווחים שנחתו קטיושות, אני מחייכת באדישות, זה מה שאני עושה בד"כ כשאני נקלעת למצבים מסובכים, כשאין  לי מה להגיב, מן ברירת מחדל שכזו.

פיספסתי שחרית. בתפילת מנחה, אני שומעת לפתע את המואזין של הכפר הערבי לידינו

הם מתפללים-ואנחנו מתפללים

הם אומרים "אללה הו אכבר"

ואנחנו מתפללים "ה' הוא האלוקים"

ויריות. ואליקופטר חג מעל הכפר.

כששמעתי שלחיפה הגיעו הקטיושות, עליתי לחדר ובכיתי. כל מה שנשמר מהיום הזה יצא החוצה.

ורוב החברים הוירטואלים שלי הם מאיזור הצפון. דיברתי עם כולם וכולם בסדר ברוך ה'.

התפללתי בלב שהקטיושות לא יגיעו לטבריה.

...

בשישי, אני מדברת עם שין והוא מספר לי, שלפני שבוע הוא סגר "וורט".

וורט הכוונה- להסכם בין ההורים, לפני האירוסים, שבו נפגשים רק ההורים (ונראה לי גם המחותנים) ומחשבים כמה כל צד צריך לשלם בשביל החתונה, ומתי הכל יהיה וכו' וכו'... (מין שלב מקדים לפני האירוסים)

אז, הוא מתחתן עוד מעט. בסופו של דבר.

בלילה אני יושבת במרפסת, רגע לפני תחילת הארוחה. משם יותר ניתן לראות את הכפר הערבי, ושוב שומעת יריות ומסתכלת על הכפר.

בלי יכולת שליטה אני צועקת "ימח שמם, זה זיקוקים!"

אבל למה זיקוקים בבוקר?

השבת עברה רגוע, אצלנו.

במוצ"ש אני שומעת שנפלו קטיושות על טבריה ויש נפגעים.

משום מה הייתי שלווה.

התקשרתי לשין פעם אחת, אבל הוא לא ענה, השארתי הודעה.

הלכנו למסיבת גיוס של בן דוד שלי, ובדרך, אני מנסה לתפוס אותו אבל הוא לא עונה.

ככל שעבר הזמן, ככה התחלתי יותר לדאוג.

עידן רייכל ושיר השירים ניסו להרגיע אותי (למרות שממש לא רציתי לשמוע מוזיקה), אבל הוא לא ענה.

אני לא מעיזה להתקשר לבית שלו, הרי הוא כבר עם רגל אחת בתוך החתונה, וזה לא מתאים שה"אקסית" שלו תתקשר אליו הביתה.

אחרי זה שמעתי שהקטיושות לא נפלו לידו, אבל בכל זאת, אני קצת מודאגת, הוא הרי אחד שתמיד מסותבב.

אני עדין לא מצליחה לתפוס אותו.

ובסוף, מסתבר, היריות היו יריות השמחה של הכפר הערבי הסמוך, על מה שמתחולל בארץ, והזיקוקים והשירים בליל שישי היו חתונה, או שמחה.

עדין לא כ"כ ידוע.

ושין, אחרי 3 הודעות במשיבון, עדין לא עונה.

:|