מישהו סגר לי את הדלת. בפרצוף.

סליחה, הוא לא סגר, הוא טרק לי אותה. ממש כשבאתי לצאת החוצה להוציא רגל ואז את השניה, מישהו בא מבחוץ וטרק לי את הדלת לפנים.

כל כך כאב לי עד שעליתי לחדר ובכיתי. התחפרתי מתחת לשמיכה, שלחתי הודעה למישהו שיעודד ובכיתי.

במוח התנגנו כמה צלילי פסנתר, וכל כולי רציתי לרדת ללמטה ולנגן. אבל אסור.

וגם כי אני לא יורדת לראות את מי שטרק לי את הדלת בפרצוף,

ובגללה יקח לי המון זמן לפתוח אותה שוב.

ובמיטה, כך כשאני עצובה, וצלילי פסנתר מתנגנים במוח, וכל כולי רוצה לרדת ללמטה ולנגן,

אני מדמיינת את עצמי יושבת עם גיטרה, ומנגת את אותם תווים שמוכרים לי מזמנים-עצובים-קודמים,

וזמר עם קול עמוק שר את השיר שאני כתבתי,

ותמיד שרה אותו לעצמי בלב,

כשאני עצובה...

בזמנים שהיה לך קשה."

שוב רבתי עם אמא. אני כבר באמת לא יכולה יותר.

חלמתי שנופלת קטיושה בבית חורון, והיום שמעתי שמישהו משם, נהרג בלבנון.

אין לי שום קשר למקום הזה, אפילו לא ראיתי/חשבתי על בית חורון ביום שחלמתי.

:|

שבת שלום

-יופ-

(אגב, הגיעו התמונות)