הדלת נפתחה לאט

ואז נתרקה

ואז הייתי בפנים בבית

קצת יצאתי

בהיסוס

ובכל זאת חזרתי.

אבל היום הדלת ממש נפרצה

רצתי בכל כוחי אליה ודחפתי אותה כלפי חוץ

והיא נפרצה.

ואני ראיתי עולם.

התחלתי היום עבודה.

העבודה הראשונה שהיא לא בייבי סיטר (מלבד העבודה עם ההדפסות)

העבודה הראשונה עם כל כך הרבה אנשים

ראיתי היום את שחר.

הבן אדם הראשון שפגש אותי דרך הבלוג בפרט ודרך האינטרנט בכלל.

יש אנשים שאני מדברת איתם שנתיים ועדין לא יצא לי לפגוש אותם.

ואיתו, רק כמה חודשים.

שחר, תודה. על כל כך הרבה דברים.

על העבודה.

פחדתי, פחדתי המון. הבנאדם הראשון, ובכל זאת הרגשתי טוב.

לא יותר מידי מילים

את מי שאת ותפסיקי להשוות אותך לאחרים.

החופש מתחיל להיות מעולה,

ועמוס,

ברוך ה'.

(בקרוב צריכים להיות פה-פוסט של "פרוייקט דלתות" ולהסביר לעזאזל מי זה שחר)

תודה

:)

-יופ- בחזרה לחיים.