עשיתי היום ילד

מאושר.

אבל בעצם לא עשיתי

כלום.

הוא לקח לבדו את התמונה שלו

ועשה לבדו את העבודה

והוציא לבדו את המדבקות

וצבע בצורה שעדין לא ראיתי

וכל כך התלהבתי

ואמרתי לו שזה מקסים

והוא חייך.

ולשתי השיניים הקידמיות העליונות

שלו 

שיצאו החוצה אל השפתיים

הצטרפו עוד כמה שיניים

כשהוא חייך.

וכשאמא שלו באה,

הראיתי את ההתלהבות שלי

רק בגלל שבאמת התלהבתי

וזה לא היה כמו תמיד

והוא חייך.

וכשהוא סיים,

באמת שכל כך התלהבתי

מהציור שלו

ואמרתי בקול הכי כנה שיכלתי,

"זה יפיפה"

והוא חייך.

והראה לאמא,

והסתובב בכל הרחבה

והראה לכל מי שרצה לראות

את הציור היפה שלו,

ובכל פעם

חזר אליי, ורצה להתיישב לידי

וחייך.

והיה מאושר.

ואחרי זה האם באה

ואמרה תודה

וגם הוא בא אח"כ

ואמר "תודה רבה"

של ילדים

וחייך.

וכשכולם כבר ראו את הציור שלו,

הוא בא אליי,

ואני הצעתי לו להתיישב לידי

והוא ישב

ושתי השיניים הקידמיות העליונות

יצאו החוצה.

ומדי פעם הוא הסתכל עליי,

וחייך.

עשיתי היום ילד מאושר.

...........................

כל החברים התפטרו, לא באים, או נמצאים למעלה.

אני לא חושבת שהייתי מצליחה לעבור את שלוש השבועות האלו בלעדיך, אלון.

אולי זאת תכונה משפחתית אצליכם,

ואצלי זאת תכונה טיבעית,

כמו אצל כל בנאדם

לומר למישהו,

תודה.

מחר יום אחרון, כנראה.

(רוצים שאמשיך לעבוד גם שבוע הבא,

כנראה)

-יופ-