אילולא תדי, הייתי יוצא לחניון ובוכה.

כל כך שונא וכועס עליך עכשיו.

אחד העובדים, החליט שהוא משתלט על הכל,

לא,

לא מי שסיפרתי עליו מקודם.

הוא בייש אותי היום,

לפני כולם,

כשאמרתי לו, "אתה יכול לא לעשן לידי"

והוא בכוונה נשף את העשן עליי.

לפני כולם.

אם לא הייתי שומר נגיעה,

או נגעל מהחצ'קונים שבפניו

הייתי מחטיף לו סטירה לחי.

אני שונא אותו.

כל כך.

יום ראשון אני אמור להמשיך

אבל, אני לא רוצה

למרות שאני אמור להתמודד עם הבנדם הזה ולא לברוח,

לא רוצה להיות נוכח כשהוא שם.

ממש לא.

היום, כשמילאנו טופס עובד (101) הוא אמר, "את נקבה?" סתם לצחוק.

ואני כל כך כעסתי עליו, עוד מאתמול, ואמרתי לו, "לא, אני גבר בגוף של נקבה"

...

הילדים עושים לי את היום.

אתמול, הילד המאושר, אחרי יום שלם עם אותו אחד מלמעלה.

היום, ילדים מבני ברק שהחליטו לעשות בסוף, ואמרו שכמה דוגמאות שעשיתי נראות חלומיות והחליטו להעתיק מהן.

והבוס, שצעק על כל העובדים הבנים, ביום האחרון, שהם אינם שומרים על הניקיון,

ובשבילי זה היה כמו ניצחון קטן...

"הציורים החלומיים שלי":

הסורק מבהיר מידי, הוורוד אמור להיות כהה יותר, ובד"כ אני עושה מדפקטים של ילדים, כדי שלא יחשב גזל (למרות שזה לא נחשב אצלי אבל בכל זאת)

התמונה עצמה צבועה בחול, (זאת העבודה שלי בעצם...)

הדפקטים מסומנים באדום:

> יצאה המדבקה.

> מהציור הזה הם העתיקו.

תזכירו לי מה חלומי בזה?

הכיעור בהתגלמותו...

תדי, תודה על הכל, גרמת לי באמת לחייך אחרי יום כזה,

שבת שלום.