לפני חודש, הציעה לי המורה שלי לקרוא את ספרו של דוד זריצקי "גשר צר"
תמיד אהבתי את החיבורים שלו, האופן שבו הוא מתאר את החי, הצומח והדומם.
בגשר צר הוא מספר את סיפור חייו של ה"סבא מנובהרדוק", שעליו לא שמעתי עד שהתחלתי לקרוא את הספר.
אולי זה מהספר, הביטחון שלי באלוקים עלה.
פעם זה היה,"נו, ה' ידאג", אבל בלב חששות.
ביום שבת, התעוררתי ב-5 וחצי לפנות בוקר, מכיוון שלא יכלתי לישון בגלל הגרון.
שתיתי יותר מ- 10 כוסות תה רק בבוקר, כשאני קוראת את הספר ומחכה עד שתתחיל הארוחה.
בקושי יכלתי לבלוע.
פחדתי.
לא יודעת ממה בדיוק. אבל פחדתי שזה משהו נורא.
גיבור הספר כבר החל לפזם לעצמו, "והעיקר לא לפחד כלל וכלל..."
בשבילי?
אולי.
אמרתי לעצמי, שאם כך ה' רוצה, כך יעשה.
והעיקר לא לפחד כלל.
באחד מעלוני השבוע הדתיים לאומים שאחי מביא מבית הכנסת, הצלחתי למצוא משהו שלא מדבר דווקא על עמונה. אלא על טו בשבט.
משהו קטן על טו בשבט בין כל הטרוניות על עמונה.
ומי כתב זאת? הפלא ופלא, אחד הרבנים הדתיים לאומים שהייתי מתווכחת איתו פעם על הדתיים לאומים, (ולא הגענו לעמק השווה), ועכשיו אני רק שואלת אותו שאלות מידי פעם בנוגע להלכות שאינני יודעת.
ופתאום הבנתי קצת, שהרי הוא ימשיך להאמין בציונות, ואני אמשיך להתנגד, ושנינו נמשיך לעבוד את הקב"ה בדרך שציווה.
ה"סבא מנוברהדוק" הסתגר בחדר במשך כמעט משנתיים, ולמרות שכולם חשבו שהוא משוגע, הוא המשיך לעבוד את ה' כמו שציווה, ומשך השנים כיבדו אותו, וראו בו צדיק, ורבים הלכו בדרך הביטחון שלו.
זה הזכיר לי קצת את אותו רב דתי לאומי.
נפל לי האסימון באותו רגע, הרי "איש צדיק באומנתו יחיה" ואם זוהי דרכו לעבוד את ה', ככה יעבוד אותו.
במוצ"ש אבא ליפף את צווארי בצמר גפן ספוג כוהל. הרגשתי כאילו אני נשרפת.
והגרון עדין לא חזר לקדמותו.
ישנתי מעולה.
ובבוקר, הכאבים בגרון עברו. עדין כואב אבל עברו הכאבים החזקים. עכשיו אני מסוגלת לבלוע, ולדבר, לצחוק...
והעיקר לא לפחד כלל...
כבר במוצ"ש החברות התקשרו וסיפרו מה הלך שם וכמה הן נהנו, והתאכזבתי שלא הלכתי, אבל זה לטובה. למעני.
ממחר כנראה אחזור ללימודים. להשלים כמה מבחנים ולשמוע עוד עידכונים מאותה שבת.
כל השבוע הזה היה לי שבוע של עליה רוחנית מאוד גדולה. קיבלתי על עצמי הרבה דברים וגם שמתי לב עד כמה אני באמת בוטחת באלוקים גם כשקשה לי.
והצלחתי.
"העולם הזה הוא גשר צר מאוד,
והעיקר העיקר לא לפחד כלל וכלל"
(שיר של ישיבת נובהרדוק)
טו בשבט מסמל תחיה חדשה פנימית אצל העצים, ואצלי פנימה, גם מתחילה אמונה חזקה יותר מבעבר.
חג שמח.
-יופ-
- העשב, התפלל עלי!
בשעה שמכת המלאך נוחתת על ראשך ואומרת לך: גדל!
התפלל עלי
אתה זכית להרגיש מכתו של מלאך, שליח השמים, על ראשך.
ואתה גדול. יום יום אתה הולך וגדל. אין לך רגע שאינך מוסיף לגדול.
ואתה מלא רעננות, ואתה כולך מכף רגלך ועד קודקודך מלא עשב.
ובבוקר-הנה טל של תפילה בפיך,
ובערב-והנה טל של לילה שאשמורות עיניך- - -
- ואתה הנך- עשב!
- התפלל עלי, על העשב שאינו זוכה להרגיש את מכתו של המלאך על ראשו האומר לו: וגדל! והוא אינו גדל. והוא אינו מלא אדם כפי שאתה מלא עשב.
ובבוקר- מלא הוא חלומות וחזיונות על עולמות שאינם קיימים, בקשות שאינן חלק ממנו. וטל הבוקר אינו מרעננו ואינו מוסיף לו על קטנותו ולא כלום. ובכל בוקר- והנה הוא חסר משהו
ובכל לילה והנה הוא הולך ומתמעט.
- העשב: התפלל על עשב-האדם לעמן אשר ירגיש גם הוא את מכת המלאך האומר לו: - גדל!
(העשב-דוד זריצקי זצ"ל)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
