מיומנו של קיוסקאי מטורף

הכל מעורפל, שולחן בודד וכיסא לצידו,
את יושבת על הכיסא, אני מדבר אלייך אבל זה נראה כאילו את לא שומעת אותי בכלל, האם את מתעלמת?.
אני צורח וצועק, מקיא את כל כולי החוצה, את כל הגועל נפש שהחזקתי בבטן כבר שנים. 
דמעה בודדה זולגת במורד לחייך, אני יודע שלא התכוונת לפגוע, אבל גם כדור מאש כוחותינו יכול להרוג.

אני יודע שאהבת אותי ואני יודע שאני עדיין אוהב אותך.

אני לא יודע אם זה ישתנה לעולם.