עומקים

on a new time

and slowly

i am going to find the way

for me, to love me

אני תמיד דואגת לאחרים

מה אחרים יחשבו

מה אחרים יעשו

איך אחרים מסתדרים

האם אחרים יאהבו אותי

אני הולכת להיות סנובית

הולך להיות לי אכפת מעצמי

וכשאני אדע להגדיר מי אני

מה מיוחד בי

רק אז אני אחשוב על אחרים

אני הולכת להפסיק לחשוב

אם אני אדם טוב או רע

כי אני צריכה לקבוע לעצמי אמות מידה חדשים

ולא לתת לאף אחד חוץ ממני להגדיר אותם

ואולי אני לא צריכה לחשוב על זה

אולי זה לא משנה אם אני אדם טוב או רע

כל עוד אני, אני.

ואני עוד לא שם

להשלים עם עצמך זה לא דבר קל

כל פעם שחשבתי שהגעתי לשם

משהו צף וזה אולי פשוט כי אנשים מתשנים

ואני השתנתי. עד לא מזמן החיים נראו לי דבר חשוב ונהדר

עכשיו פתאום כל הקונספט נופל על כתפי ביחד מעמסה

פתאום המוות מפחיד אותי הרבה פחות.

אבל אולי זה יתרון אם אתה לא מפחד למות אולי תצליח לחיות?...אני לא יודעת

אני בתהליך פנימי לא פשוט

אני כל היום רבה עם עצמי,עם קולות קטנים של לחץ

אני קוראת להם "אמא" ואני מניחה שחצי מהם באמת הגיעו משם

לא מזמן דיברתי עם אבא שלי, דיברנו על הקשרים שלי

והוא פגע במטרה כשאמר "את לא צריכה להוכיח שמישהו מסוגל לאהוב אותך,

כי עובדה כשאת יוצאת ומחפשת את מיד מוצאת, אבל את יוצאת במקום להתגבר

ואת פוגעת בעצמך, יש הבדל בין להכנס לקשר לבין לחפש אחד"

כל החיים שלי סבתא שלי ואמא רומזת כמה אני צריכה למצוא מישהו רציני כמה הן רצות נכדים

ופתאום לדעת שמותר לי לצאת סתם, שאני לא צריכה לרוץ

שאני לא חייבת להוכיח שמישהו יוכל לאהוב אותי

זה היה תגלית בשבילי,זה בטח נשמע מטופש משהו שאנשים שפוים מגלים מגיל 0

אבל בשבילי זה היה חידוש.

אני מקווה שאני לא אדם רע, אולי אני לא אדם טוב

אבל זה בסדר אני בדרך למצוא את עצמי

אני אשתדל להנות מהדרך

לילי שלוקחת זמן לעצמה