עומקים

ואני לא יודעת הפעם לכמה זמן דרכנו נפרדות

אבל אני יודעת שאין לי מנוס מכך באמת,אני צריכה את הזמן כאוויר לנשימה.

כי כרגע כל כאב כל שיעול שעובר לי

כל פעם שקר לי, את הכל אני מקשרת לשם.

וכך אני מרגישה שאני הולכת עם חור במקום עם לב

אני לא יוכלה לנשום ,ובאמת גם כשהנחתי שהתגברתי

ישר אחרי שיחה אחת שוב רגשות אובדנים של כאב

כדי להתגבר באמת אני צריכה זמן,אני צריכה הפרדה כוחנית

כדי להבין מה עוד כואב לי שהוא לא את. אם באמת סלחת לי

אני מקווה שתבני.כל מה שאני רוצה זה להיות שלמה עם עצמי להרגיש טוב

וכרגע אני לא יוכלה לעשות את זה ולראות אותך

את חשובה לי אני רוצה להאמין שאת שינית את חיי לטובה, את פתחת אותי מול הורי

והוצאת אותי ממעגל של טירוף,אבל אם אני אכניס את עצמי למעגל של שנאה עצמית מה הטעם?

אני מאחלת לך חיים טובים

אני מאמינה שאולי עוד נתראה

אני פשוט מבקשת ממך אל תחכי לי