עומקים

"סיבה נוספת שאני רוצה לעזור לך

היא שכשאני הייתי במצב הזה , אני הייתי לבד והייתי בטוחה שאין אף אחד שיכול להבין אותי"

אלו היו מילותיה של מראינה אלי כאשר הבאתי חשש

כאשר גרתי אצל אבי בעבר היו תקופת שבהם הייתה לי פסיכולוגית

מאחר שבריאות הנפש לא פנו אלי והייתי בלחץ החלטתי לבקש מאבי שיביא אותי אליה

לפחות לפגישה אחת. הוא הסכים לאחר שדיברתי איתו על הכל וכך בשבע בבוקר מצאתי את עצמי

נוסעת עם אבא לפסכלוגית לפני הנסיעה ללימודים.

גיבשתי את עצמי יחסית לפני השיחה איתה, הבנתי מדיבור עם סבתי מצד אבא

שכולל הנראה כל הלחץ שעלה, התחיל מהפנמה של היותי ביי והקבלה העצמית שנדחתה על ידי דעות קדומות

בעיקר של אמי ולחץ. ועכשיו אני צריכה לזכור שאני אותו אדם.

מן הפגישה הגעתי לשלוש תובנות

1. הפרידה מן הקשר הייתה הן מהגיון בריא אבל הן מחוסר מוכנות נפשית

2. כל פרידה יש בה סוג של אבל מי יותר מי פחות, אני לא הפסקתי את זה בגלל שלא אהבתי אותה, כמו בכל קשר שלי בזמן האחרון גם בזה היה מוטיב אובססבי(שזה נושא אחר לטיפול מיד אחרי הטיפול בחרדה עצמה),היא הייתה כל היום שלי ומכל היום לכלום זה כואב

וזה טבעי.

3.החרדות התחילו מסיבה הן נומרליות לגמרי,כרגע אני במצב של חרדה לכך שאני אהיה בחרדה

אין עדיין צורך בתרופות אלא בטיפול פסכלוגי

ישבנו מול אבא שלי, והיא אמרה שהיא תבדוק על המרכז באוניברסיטה אם קולגה ,או שאולי היא תמליץ לי על מקום אחר. לא מזמן לפני רק ארבעה ימים החלטתי שאני הולכת לחיות, והיום החלטתי שאני הולכת לקחת את הטיפול הפסכלוגי,איפשהו רווח לי שלפחות בהתחלה אני לא צריכה תרופות. לאנשים באוניברסיטה אכפת ממני ולמזלי היום אני הולכת להיות עסוקה כנראה רוב היום. אני מתמודדת עם החרדות שלי,אני רוצה להתקדם עם החיים

אני פוחדת פחד מופתי מהמפגש עם אמי אבל אם פחדים יש להתמודד.