עומקים

הרגרסיה היום הייתה לי ברורה ממרחק

חבל אתמול היה יום כל כך יפה, ובכל זאת יש שיפור

מבולבלים? גם אני אז תנו לי רגע להתחיל מהתחלה

גאטו לא התקשר אתמול בערב אני חייכתי לו וניסתי לראות אם אני אצליח לקרוא מחזה

ההצלחה הייתה מרובה היו זוגות במחזה אבל הוא לא רומנטי הגעתי עד עמוד מאה

והמשכתי במקביל ספר אחר, כך עבר הזמן עד כמעט חצות וגאטו לא התקשר

הוא דיבר איתי יום לפני,אבל הייתה לי תחושה שיותר הקשיב לי והיום יגיב

ובכל זאת נראה שהיה תשוש מידי אני טועה האם הוא עובר או לא עובר טרטרת במילואים

אני מקווה שהוא ידבר איתי היום

מה שקרה הוא שנרדמתי כשהחימום פתוח התעוררתי ב4 וחצי לכבות אותו

ב6 התעוררתי שוב וכך סיפרתי לעצמי ספק חלומות, ספק חלומות מודעים עד 8

היום היחיד שבו אני באמת יוכלה לישון על פי רוב ועדיין התעוררתי מוקדם

זה היה מייאש אבל זה היה גרוע מזה. חשבתי על כמה שכל יום אצלי

זה רק לחכות למיטה בלילה, וחשבתי "לא אסור לי שכל יום יהיה רק בשביל זה ,אחרת מה הטעם?"

מן הצד השני אני כן מנסה לקחת הכל יום יום כי אם אני חושבת על הכל בבת אחת,הכל נראה גדול מידי ומלחיץ. אז לנסות להגיד לעצמי שיש טעם אבל לא לדעת איזה מאוד לא פשוט

הגשתי את הטפסים ואני נפגשת לפגישת היכרות עם פסיכולוגית ביום ראשון

מה שיהיה מאוד מאוד טוב, אחרי סוף שבוע עם אמי, מצד שני אם אני אראה שאמי עדיין אוהבת אותי

אני בטוחה שזה ירגיע אותי מעט. דידתי ב10 וגילתי פינה נסתרת שאני מכירה באוניברסיטה

זהו בית קפה יפהפה ועושה חשק בעל ספות עור,ברקע היה הופעה ישנה של מדונה, ניתן היה לראות הצגה מרשימה קביעות אופנתיות וממש לבוש חדש לה ולכל הרקדנים בכל קטע. לא יוכלתי שלא לחשוב על כך שמדובר שאחרי המחזה הזה המופע המרהיב האומן תמיד מרגיש ריק,חשבתי על כך שמדונה פנתה לקבלה ועל אתי אנקרי שפנתה לדת ביחד עם כמה זמרים אחרים בארץ שעשו אותו דבר.

אני מתקשה לקבל דת שלא תקבל אותי רק בגלל איך שנולדתי אבל היה נחמד להבין שאת התחושה של הריקנות מרגישים לעיתים כולם גם הגדולים ביותר.

חזרתי למשכן האומנות ומצאתי שוב עם מי לדבר, הפעם בחורה אמיצה אחרת

מובגרת כבר ב10 שנים ממני, והיא סיפרה לי על התמדדות עם בעיות אנורקסיה וחרדות חברתיות

היא הלכה בארץ ממקום למקום עד שבגיל 26 החליטה לאשפז את עצמה ל4 חודשים והנה זה עבד.

בשיחה איתה היא אמרה לי שיש לי תהליך לעבור "כי אני צריכה וזה משהו שקורה לרוב בערך בגיל 28 להבין שאנחנו לא חייבים את ההסכמה של ההורים, אנו צריכים לעבור תהליך של עצמאות והתנתקות מהם, אמא שלך לא יוכלה להחליט לך וזה לא משנה בת או בן , את צריכה מי שעושה לך טוב מי שיהיה חזק ומי שהכי יתאים לך."

אחר היא נתנה לי נשיקה על הלחי והלכה לשיעור, הנשיקה הזו הייתה הדבר שהכי הרגיע אותי היום.

נקודה חיובית: יכלתי לראות שירי אהבה עם ליווי אנימה ביו טיוב ולקרוא מחזה בלי להתפחלץ,כן גם סרט אתמול.כמו כן המחזור שלי הגיעה הוא אמור עם הכל יהיה בסדר להסתיים מחר או מחרתיים (וגם עשיתי את בדיקת הדם נשארו עוד 3 בדיקות רפואיות)

נקודה בעיתית: אני מצליחה להרחיק את עצמי ריגשית מדברים,אבל אז יש לי תחושה שאני לא באמת מרגישה כלום,לנשום עמוק ולזכור זאת תחושה שהיא מותרת,מותר לי להרגיש וגם קיפאון הוא סוג של הרגשה מותר לי להתאבל זוכרת

נקדוה שלילית: השתעלתי רוב היום,אני חושבת שיש סיכוי שיש לי חום יתכן שאני חולה גם פיזית,מצד שני יוכל להיות שזה סתם בגלל ששכחתי את החימום פועל עד 4.

אני נוראה מבולבלת לפעמים עוד יש לי מחשבות על מוות אני טועה אם הצד של אמי ימות האם אהיה שמחה ואז מתחרטת שאני בכלל רוצה להרוג את כולם ואז נרגעת מזכירה לעצמי שהכל יהיה בסדר אין טעם להרעיל את עצמי,כן אני עדיין מפחדת,אבל אני לא רוצה למות ולכן גזרתי על עצמי לחיות וזה יקח לי זמן אבל אני אחזור לחיות באמת עם כל קשת הרגשות הרגילה ובלי קיפאון עם שמחת חיים וסיבה לקום מהמיטה בבוקר. יש לי לימודים במוסד שאני אוהבת, יש לי חברים שאכפת להם ממני, יש לי עתיד לגלות יש לי עוד הרבה למה לחיות אני רק צריכה לזכור את זה. ולזכור שאם יש אלוהים הוא יאהב אותי כמו שהוא יצר אותי.

היי שמי שירלי אבל בבקשה קראו לי לילי אני בת 22 בנתיים ואני ביסקסואלית

ואני בדרך לאהוב את עצמי, כל יום אני אנסה טיפה יותר.