עומקים

באתי היום ליעוץ הפסכלוגי באוניברסיטה והאמת שנורא התאכזבתי

"אז היה לך מחשבות אובדניות?" , "כן,אבל הם עברו לפני שבוע"

"כן אבל היו לך?"

יכולתה פשוט לראות דרך המבט שלך כיצד היא מתכננת שהפסיכאטר יסע אותי על כנפיו למחלקה הפסכאטרית של שלוותה ויפמפם אותי בכדורים עד מוות.

מה שהיה משעשע נורא נוחך העבודה שבאתי רגועה מכפי שהייתי בשלושה שבעות שעברו

בהתחלה מעט נבהלתי אבל אמרתי לעצמי "מה אכפת לך"

הרי במקרה הכי גרוע במקום לדבר שעות אני אקח כדור חצי שנה

נו מילא "נו שווין",אני טועה אם לא עדיף לי אפילו טיפול של פעם בשבועיים אצל פסכלוגית שאני יותר סומכת אליה, אבל החלטתי לתת להכל הזדמנות.

מי שקרא את הפוסטים הקודמים שלי,או אפילו מי שמציץ ורואה את מספרם העצום החודש

יכול לנחש את מידת חוסר היציבות שלי לחודש זה.

ואולי הייתי ממשיכה להיות כך ללא הצלחתי בפני המטרה שהצבתי לעצמי.

המטרה הנ"ל הייתה התעמתות מול אמא

זה הצריך הרבה פחות ממה שחשבתי מכיוון

שגם האמא הייתה פתוחה ומוכנה נפשית לשיחה אחרי שלושה שבועות

וגם מאוד ראו עלי את מצבי העגום והחרדתי, אנשים שמכירים אותי רגילים לראות אותי כאדם אופטמי,מלאה,בעלת ביטחון עצמי ,בעלת נוכחות ומאוד מקרינה אנרגיה.

נכון,אני לא תמיד כזו ולעיתים קרובות זו מסכה ,אבל במצב טוב אני אקרין את זה

במקצוע של אמנות הקרנת ביטחון ושיווק עצמי היא יסוד חשוב.

אמי אומנם לא התלוננה מכך שרזית אבל הגוש המגבב והמופנם לא נראה כמו הבת שהיא מכירה עכשיו אלא הילדה שהיא הכירה בגיל שתיים עשרה.

כאמור אמא הייתה מאוד מוכנה לדבר, דוקא לי אישית לקח הרבה יותר זמן להפתח.

גם בגלל שלא היה לי קל להתמודד עם אי הסכמות שלה.

וגם כדי שתבין עד כמה אני צריכה את ההעזרה שלה, הייתי צריכה להסביר לה שבלי לדעת

כאשר אני הייתי במצב רע היא סובבה את הסכין. רק הדגשת הקיצניות יכל להביר לה את המצב שעברתי, למרות שהוא הרבה פחות קיצוני עכשיו.

השיחה באמת עזרה גם העובדה שבמיוחד היה לנו לראשונה מזה תקופה

זמן לעצמנו, זמן איכות של אמא ובת. בלי אחותי,ובלי החבר שלה, ובלי הסבתא או כל אירוע אחר,רק אני והיא.

כל אמא שפגשתי השבוע אמרה לי שלמרות שכל אמא רוצה שילדיה יהיו בתלם,

לכל אמא הרבה יותר חשוב הבריאות הנפשית של ילדהם.

בסופו של דבר אמא שלי תעדיף אותי אפילו לסבית וחיה מאשר סטרטית ומתה.

"אני לא מוותרת עלייך" -זה היה המשפט הפשוט אבל החשוב ביותר לי לשמוע ממנה.המשכנו לפסוע הנה והנה מול גלי הים. המשכנו להעריץ את הטבע ולראשונה מזה הרבה זמן לדבר על דברים של אמא ובת.

אז מה אני עושה מכאן?

עכשיו הגיעה הזמן שלי להתעסק בעצמי,בבעיות שלי עם עצמי

כן, אני מאוד מודאגת לגבי אנשים אחרים גם.

אבל לראשונה מזה הרבה זמן,אני אהיה המקום הראשון שלי.