עומקים

*פעם ראשונה שכתבתי את הפוסט הזה הוא לא נשמר ולא עלה ,לשחזר את כולו היה מיאש בעיקר בגלל התמונות כי את הכתב שמרתי

לפני הפרסום הרגשתי צורך אז בבוקר שקמתי לפרוק משהו, אבל לא רציתי להרוס את התחושה הטובה בצדק שעולה מן הפוסט הזה

אבלהדרדרות במצבי חלה אחרי עליה כו גדולה. בדיוק שלמדתי לחוש בדידות בלי לרצות למות מזה אך היום מצאתי את מחשבותי נדודות גם על הבת זוג הקודמת איפשהו אני רוצה שהיא תעבור אותי ומפחדת לעיתים לפתח עליה תקוות, כי אני יודעת שכרגע באמת ובתמים אני לא מכונה לקשר.לעיתים אני טועה האם כל האמנות שלי על עצמי נכנות ומה יקרה אם הקום בבוקר ואבין שאין שום נכון בעולמי וכי הכל אלו הפחדים הפנימים שלי,ומצד השני האם יהיה משהו מן העולם הזה פרט לריקנות?

ובכל זאת קמתי בבוקר יצאתי למרפסת פשטתי בגדים ארוכים והודתי לבוקר שמש העירה עלי אחרי אמבטיה מחוממת ,

שיחה עם דודתי עזרה לי נורא אולי בגלל שהיא חייה לבד בגיל 40 ומעולם לא התייאשה מהסיכוי לקשר וגם לא התדרדרה מעולם לבדידות

שיחה קצרה איתה, הזרימו אנרגיות חיובית לראש,ובעיקר האח הבינוני בין ה12 שאינו יודע כלל מה עובר לי בראש אבל נכנס לחדר כבר שלוש פעמים

וסתם רצה לדבר איתי. יש לי מזל גדול שיש לי משפחה שאוהבת אותי,עכשיו אני צריכה לנסות לאהוב את עצמי שוב מחדש

כמו שהדודה שלי אמרה "הכל תלוי באיך שהאדם רואה את עצמו,והכי חשוב לא לראות את עצמך כקורבן"

זהו 10 שורות של שיחרור,שהייתי חייבת הפעם הפוסט לא יהרס אני מקווה

נראה שלמרות החשש הגדול שלי מסופי שבוע רובם הגדול מהנים למדי
שבוע שעבר היה לי ללא ספק את אחד מסופי השבוע המוצלחים ביותר
ולמרות שהרגשתי רוב השבוע הזה בודדה היה משהו מאוד בכיף ששאבתי מרוב הסופ"ש

לפני כמה זמן ידיד שלי רצה אותי לסרט שהוא מתכנן לאיקון
הסיבה הראשית הייתה, את מכילה מספיק בשביל לשחק אספקט של הדמות הראשית
אני רוצה שתשחקי את האספקט האגדי, בקצרה התפקיד שלי הוא to kick ass
כמובן שזו הייתה הצעה נהדרת שלא סירבתי לה
בשישי הזה נפגשנו על מנת לצלם בפעם הראשונה

נגררתי שעות כדי להביא את החרב שלי,חרב שהונחה על מזבח וללא ננגע שנים
הבאתי אותה לסט,כולה מדיפה מקטורות רק כדי לגלות ששעות העיכוב שעשתי (הייתי אמורה להגיע אליו ולמדוד הכל לפני)
לא הועיל באמת כמות החרבות האדירה שנתרמה לשם לה באמת היה חסר
נו לפחות  עכשיו החרב תשמר איתי במעונות הארון שעליו הונחה למעלה עומד להרס עוד חודש...

ה"סט" היה למעשה מקום ירוק ולא מוסבר אל מול חומה ענקית
היו לנו בדרך מספר הופעות אורך של בעלי חיים
לדוגמא(לחיצה על (התמונה הקטנה תגדיל אותה:

ן

בתחילה הייתי עם שתי בחורים הם היו החיליים האמיצים
בתחילה לא סמכתי על אחד מהם הוא פסכיאטר אחרי הכל
ואני מתחמקת קבע משלוותה ומכל מוסד אחר...
אבל לאחר שהם למדו לרוץ כמו כוסיות ואני למדתי ריצת גברים
חשתי כי אין דבר שבו הוא יכול להכניס אותי לבית חולים בלי שאוכל להכניס אותו איתי
(מה שאומר שלא יהיה משעמם)
בדרך עברו עוד הנשים ההתגלו כמעניינים וניתן לסווגם בקצרה כסטודנטית וערפדית
ואלו צילמו אותי כשבקשתי...
הרי לכן תמונה מובחרות בקטן ולינק מתחת לתמונה הגדולה

http://img207.imageshack.us/img207/7826/ar3jp7.jpg

לאחר הצילומים הוזמנתי לשאות אם הוגה הרעיון הלו הוא עידו הלא הוא סנופקין הלא הוא מקים ארקמר

ובכלל אדם נחמד וכן עם חברתו, הם היו זוג מקסים

וכיף היה לבוא לשם.

את עידו הכרתי בעיקר מהדוכן שלו בפסטביל איקון

הבית של עידו הוא מיוחד מאוד כדי להסביר את כוונתי אני מביאה הצצה לחדר שלו ביו טיוב כפי שהוא עצמו ניסח

 

ולעצלנים הרי שתי תמונות

במהלך הסופ"ש שהייתי הרגשתי שיצא לי להכיר את סנופקין יותר לעומק והרגשתי באמת ברת מזל שהוא בטח בי מספיק לספר לי יותר על עצמו, אבל החברה שלו הייתה שקטה יותר כל הזמן והייתה לי את ההרגשה הלא נעימה שאני מפריעה

ועדיין אני מתרגשת לקראת הצילומים הבאים ואני שמחה שאני משתפפת בזה

עוד על היום הספצפי הזה וכן בכלל על הרעיון מאחורי הסרט וגם על עידו אישית תוכלו ללמוד יותר בבלוג שלו

כאן לילי בפוסט נדיר עם הרבה תמונות ומדיומים מאחלת לכם שתהנו מסוף השבוע כל עוד יש אותו