אחד מהזכרנות הראשונים שלי
אולי אפילו יותר ראשון מהזיכרון ראשון הרישמי
אני עם אבא ואמא שנפרדו כבר כנראה מול פסכלוגית מציירת את כלנו כחיות
אני לא זוכרת איך תארתי אותי
אמא ארנבת בינונית (היא אהבה לאכול גזר)
ואבא כמו דוב גדול
"אבא הוא דוב גדול וחזק,והוא יגן עלי מהכל"
גיל 6 בגן העיר של ראשון לפני השיפוץ
"שירלי את חייבת לבטוח בידיים שלך ולהחזיק חזק
אל תדאגי אני כאן למטה ואני אתפוס אותך מקסימום אבל את חייבת לבטוח בידיים שלך"
הסתכלתי עליו מרומי מתקן הלולאות הישן והנהנתי
אבא שלי היה באמת גדול ורחב אז חזק ולבוש יפה, לא פחדתי ליפול
עד היום הידיים הם אחד הכלים החשובים ביותר שיש לי.
כיום הוא כבר לא נראה כזה כמו דוב
הוא רזה חצי מהמשקל,אני יודעת שזה בשביל הבריאות שלו
ושמעשית ככה הוא יותר חזק,אבל זה לא מרגיש ככה
היום הייתי בסופ"ש אצלו הרגל שלו הייתה נפוחה מאז שחזר מהנסיעה עם הבנים
ובנוסף לזה את רוב היום הוא בילה בשירותים ותחת עינה המשגיחות של סבתא ואישתו
מגונן בקומפרסים רוסים ותה למהדרין,מעטים המקרים שאני זוכרת את אבא שלי חולה
ומעולם לא יצא לי לשמוע אותו מקיא.
ופתאום הבנתי שהאבא הזה, "האבא הכי חזק בעולם"
בעצם לא כל כך חזק, וככל שהגיל יגיע הוא ילך ויחלש ועלול להדמות לכול אותם דימוים של זקנים
שה"אבא הכי חזק בעולם" יצטרך אולי אותי חזקה יותר,כי הוא לא בטוח יהיה שם.
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
