עומקים

כתבתי את הקטע הזה בערך בנומבר

הגעתי אליו במקרה דרך משהו שנרשם בסטטיסטיקה של הבלוג

ואני עדיין בתהליך אבל בכמה ימים אני מרגישה טוב יותר

התחלתי להרגיש טוב יותר כששהייתי אצל אבא שלי ,הייתי הרבה לבד

אבל לא הייתי לבד באמת,שמעתי את האחים שלי מתרוצצים,צוחקים

ראיתי את הדאגה בעיניים של הסבתא,ותחבתי כמה שרק גבינות נהדרות והזיות שהם קנו בשבועות

המלצת השף להחודש טוסט מגבינת קאשקאבל.

וזה החיבור שלי למסורתי,המשפחה שלי.

המקום שממנו הגעתי,שיצר חלק מהבעיות שלי אבל גם חלק מהסיבות שהאישיות שלי היא מה שהיא.

המשפחה שלי מורכבת מסובכת והרוסה,בדיוק כמוני. ובדיוק כמוני זה חלק ממה שיוצר את היופי שלה,השוני והיחדיות שלה.

האמת היא שאני מפחדת שהמצב רוח ירד לי דרסטית מכיוון שכך היה עד עכשיו העליות היו ואז הירדות היו כפלות,

אני בעיקר נלחצת לקראת הזמן שבו אני אפגש עם אמי.

 אמא שלי נולדה לחברה שבה היא מעולם לא יכלה באמת לחשוב על האופציה של היותה ביי,פעם אחת מישהי התאהבה בה והיא ניתבה את הפחדים שלה מזה להאשמה עצמית על כישלון הנישואים שלה והתרחקות מאותה בחורה שהייתה עד היום לדעתי אחת הנשים השונות והמעניינות ביותר שזכרתי. אמא שלי החביאה כל מחשבה על סטייה מן הנורמה עמוק בארון. אני חושבת שלא היה לה פשוט כשזה "התפוצץ לה בפנים" על ידי הילדה שלה,התינקות שלה,האישה שהיא גידלה, היא פשוט לא הייתה מוכנה לזה.

 וקשה לי להאשים אותה, כי היא נולדה לחברה שבה היו לה מאבקים אחרים כמו המאבק על היותה יהודיה וגאוותה בכך על ומלהקרא יהודיה מלכולכת ללעשות עליה ציונית לפתח קרירה, ללמוד, להוכיח את עצמה ולמצוא את המקום אליו היא שייכת,ומכאן התחברותה למסרות,והאם זה לא בעצם כל מה שכלנו מחפשים להיות שייכים?

אנחנו חיים בחברה דיכוטמית כל כך עדיין

עד היום יש לי קושי לראות מעבר לשחור וללבן

כל ילד בארץ תמיד מחפש בטלוזיה מי הגיבורים הטובים ומי הרעים

קשה לנו לקבל את החיים ואת המיניות בפרט כדבר מעגלי 

העבודה שאם כל מאבק הזכיות היום גם הומוים ולסביות מתקשיים לקבל ביסקסואלים

כי אם יש צדדים אז הם הרי צריכים להחליט

אנשים לא מקבלים את האפשרות האחרת כקיימת או כקבועה.

אבל איפשהו בין כל זה מצאתי את התשובה שלי, בקו בין המסרות למודרני

אני אחייה במקום שאני ארגיש בו הכי חייה,אני לא אבטל את המסרות לחלוטין 

אבל המסורות שלי בטח לא תיהיה המסורות שלך

היא תכלול מעיין באתי ,אבל אני אחשוב לאן אני הולכת

גם אם אני אהיה עם גבר אני לא אעמיד פנים שאני לא ביי,ואני לא רוצה להיות עם מישהו שאני מרגישה שאני מסתירה ממנו

ואולי זה יהרוס לי מערכות יחסיים כמו שאמא אמרה,אבל אני רוצה להיות שלמה עם עצמי

האם זה דבר כל כך רע?

אבל עוד חזון למועד,אני רוצה קודם לדעת איך אני חייה עם עצמי לפני שאני חייה עם מישהו

כרגע זוגיות זה דבר שעדיין מאוד מפחיד אותי

אם אני אגיע לשם עדיף שאלמד איך לעשות זאת בלי להלחץ ולברוח.

אבל אני עוד רחוקה מזה.

אז הנה לקורא ולדי היום לשאלה מה שלומי אני ענה "טוב"

אל תדאג זה בטח יעבור עד מחר.

העבודות שלי בפיסול אני אוהבת אותם כי הם יוצאות כל כך משחקיות ,הושפעתי קשות מגוקמטי

וכך בעוד כמעט כולם יצרו עבודות ענק בגודל אני יצרתי עבודות עץ פיציות ומלאות בשכבות וצבעים

יתכן שאני אשים את התצלומים שלהם בדוויאנט או בפייס בוק נראה,כנראה שאני אצלם

 גם את התמונות מהתערכות סוף שנה בציור

תיהיו מוכנים לזה נפשית

בנתיים ככה הם כשהן יוצרות עולם פנימי מלא

אז ככה בשורה למעלה :"עץ" (אמורים לשים לידו מקרן ואז נוצר צל של העץ הדק על הקיר)

"ספינה ושמה עיר"

בשורה למטה מתחת ל"עץ" ,"ביקור בחיפה" ואחרון "מפולות של הרים ומים"

אם יצא לי להציג אותם באמת בתערוכה אני אקרא לה "עולם"

נ.ב. -נכון הבנות בקורוס שלי יפות,וכן אתם לא טועים המקום ממש גדול

ולסיכום: הפוסט הזה יצא הרבה יותר אופטמי ממני