רוב רובה של השנה הזו ציור היה אחד המקצועות הכי מתסכלים שלי,לא משנה מה עישיתי הרגשתי שכל מאמץ שלי לא מתגומל או מתגומל רק באי שביעות רצון וכעס מצד המורה.
רק חודש-חודשיים לפני הסיום נראה שמצאתי מה לעשות חזרתי על תהליך שנראה שנגעתי בו כל השנה אבל לא במכון וכל פעם עבודה אחת. התהליך הלך קח לקח לי זמן רב, לבחור תצלום שאני צילמתי או מאלבום משפחה של אנשים קרובים ,לצייר אותו בצורה מדוייקת יחסית באקרליק או בשמן, ואז להשחיט אותו בצורה שונה כל פעם (בין הדרכים,בקבוק פלסטיק,מקלות ארטיק,שריטות, הטחה בקירות שימוש בשקיות וקפיצה על הציור).
אני רוצה להראות לכם את תערוכות סוף השנה שלי בציור
הקלקה תגדיל את התמונה
לתערוכה אגב קוראים בית
החלק השני
כאן אני יוכלה להגיד במדויק שכל העבודות הם במידה 40X40
לפני שאני מראה את העבודה האחרונה והגדולה ביותר אני רוצה להראות כיצד היא נראתה לפני רציתי רק שתראו שכן השתדלתי לדייק אותה היא הגדולה מכולן ולקחה מקום של רביעה בעצמה
המידות של הוא 90X90 בשבילי זה די גדול ואני הייתי מרוצה מהיכלות שלי לעבוד על גודל כזה עד שהלכתי למוזיאן תל אביב וראיתי עבודות באורך שתיים וחצי מטר על שלוש דבר שאני לא חושבת שאני אעשה בעתיד הקרוב
ועכשיו תראו את זה עם ה"פצעיות"
אני מביאה כאן חלק מזה כי לא חשבתי שאפשר לראות את הכל ממש טוב
הציור בשיטה הזו לא קשה במיוחד, גם לא הפציעה של הציור יש בזה הרבה מן השיחרור
אבל מנטאלית זה מאוד מבחינתי,זה לא ציור זורם,זה ציור קשה שאני ניגשת לעבוד עליו כמו מעין טקס
חייב להיות לי או שקט מוחלט או מוזיקה משלי כל האופציות של הצבעיים חייבים להיות נגישים ומול העיניים שלי
ועדיף שאני אזוז כמה שפחות עד תהליך ההרס (ואחרי יושבים וחושבים אם לתקן ולהרוס שוב או לשחרר),גם הזמן שלקוח לבחור תמונה לרוב נוטה ללפחות שבוע.
הביקרות שלי עד כו הייתה מאוד טובה,אנשים אהבו את ההצבה שהייתה לשם שינוי נגישה יחסית לקהל ולא כוהטיתית
הכאוס התבטא בעיקר בשיטת העבודה, התלמידים והמורה היו חלוקים על איזה ציור היה הכי טוב,המורה הכי פחות אהבה את הגדול,היא תענה בצדק שרואים שעדיין לא התגברתי על בעיית הגודל ושהוא לא הרוס מספיק והרוס יפה מידי,אני חושבת שהיא צודקת לא התגברתי על בעיית הגודל אבל אני חושבת שנפשית מהציור הזה למדתי הכי הרבה.
עם העבודה מחר לא תיהיה אסון מוחלט אולי הראה גם דברים מתערכות סוף-שנה בצילום עליה קיבלתי מהמורה
וידוי מלא שזו אכן שליחה למשימת התאבדות
יש לי בטן מלאה בדברים שרציתי לכתוב עליהם
אבל אני עושה הכל בצעדים קטנים. יום אחרי יום.(כן אני יודעת שזה יותר כמו שבוע אחרי שבוע,תמדדו)
אני אשמח בנתיים אם תגיבו על זה
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
