עומקים

למה אהבתי את המשפט, כי הוא כנה

איך שרדתי את המצעד ?

בקושי רב, לא בגלל השמש (למרות שנשרפתי המון) אני באתי למצעד בשביל לקבל תמיכה אני עדיין מאוד לא שלמה עם עצמי עדיין,כלומר אני נורא מבולבלת עברתי דיכאון השנה יציאה מהארון.ולא מזמן הצלחתי באמת לדבר עם אמא שלי על כך ש"זוגיות עם גבר זה לא במאה אחוז הדבר שיגרום לי להיות מאושרת,עובדה את התגרשת פעמיים " (המשפט היה יותר מרשים מזה לדעתי)

השנה הזו הייתה מלאת תהפכות עבורי,בין היתר נפרדתי מהחברה שבגללה(או בזכותה) יצאתי מהארון.

רציתי לראות שאני "לא יצור חריג ומוזר",הייתי צריכה לראות שאני לא שונה ,שיש עוד כמוני, שאני לא לבד,כי רוב השנה הזו הרגשתי לבד.כשאתה בא למקום כזה בשביל תמיכה ויש לך חרדות ואת יושבת על זה עם פסכלוגית ומתקשרת ומנסה לקבוע עם כול העולם ואישתו שיבאו ונלחצת רצח מזה שאולי מישהו יצלם אותך וסבתא שלך מצד אמא תראה. כשאת רבה עם עצמך על זה אבל בסוף באה

את לא מצפה שהדבר הכמעט ראשון שיקרה זה שאת מקבלת זו סתירה מהאקסית.

זה רק גרם לי להרגיש עוד יותר לבד. זה ביטל כמעט לחלוטין את הסיבה שבגללה התאמצתי.

בכל זאת ידידים שלי באו, ראיתי שם הורים אחרים והורות אחרת.

לא הייתי לבד. וראיתי אותך,ואז נתתה לי את המשפט הזה "תמיד ידעתי שאני צריך לספר משהו להורים, רק לא ידעתי מה". והרגשתי פתאום שמישהו מבין אותי באמת,לא סתם מנופף בדגל כי זה קל לנופף בדגל אני נופפתי בדגל ואני מתתי מפחד.

 אני באמת לא מנסה להתחיל איתך או משהו כזה אבל אתה הייתה החמש דקות הכי משמעותיות במצעד.

הדבר המשמעותי הבא שקרה לי היה הדיבור עם הידידה שצעדה איתי אחרי המצעד.

אז לא, אני לא חושבת שאני יוכל לבוא למצעד בירושלים, אני גם לא יודעת אם אני אבוא למצעדים אחרים. אבל משהו בי משתנה,למעשה המון דברים משתנים בי, וזאת תיהיה הלידה הנפשית השנייה שלי ,כמו אחרי הדיכאון השני תווצר לילי חדשה, אומנם יקח לי עוד זמן לזחול וללכת,אבל בסוף התהליך מול המראה תעמוד מישהי מאוד אחרת.

כאבלי ללכת כאב לי הכל,אבל זה לא היה יכול להווצר בשום צורה אחרת

את המכתב הזה במקור כתבתי למישהו ספצפי, הוא לא הגיב ורציתי לשלוח לו שוב בנוסח הזה

כשהבנתי עד כמה במדיוק  זה מתאר את רגשותי על האירוע לא הייתי מסוגלת לשלוח אותו

צילמתי מספר תמונות בודדות

ידיד המהוסס והסטרייט שהגיע למצעד מחליט שזה זמן טוב לתרופה החדשה נגד הומופוביה

סוכריות מנטה לכל המתעניין

ככל שהיה שם יותר אנשים ויותר מלוכד

כך הרגשתי יותר לבד ופחות שייכת

והיה גם ממש ממש חם



מצד אחד טעיתי האם הוא באמת איש עסקים שמנצל את היום

ומצד השני חשבתי שיש לו המון אומץ

המצלמה של ידידתי נגנבה ואין תמונה שלי,לפחות לא אחת שמצאתי

אני מאמינה כי לא היה ניתן לפספס את עודף הפרחניות שהייתי

וגם לא את דגל הקהילה הלטה"בית שהיה לידידתי.

ככה שאני מניחה שבאמת אין תמונות שלי מן האירוע

זה מעציב אותי אבל זה גם מקל במובן מסוים

כמו שכתבתי כאן, אני אעבור כרגע את הבלוג ואת מה שאני רוצה לומר בצעדים קטנים

אומנם כל פעם שאני כותבת נראים לי אלו כקפיצה על פני תהומות והרים

אך אין לי ספק כי לא כך הדבר

"צעד ועוד צעד ועוד צעד, כך חוצים את ההרים הגדולים"

נראה בנתיים עד לאן ירחיקו לכת צעדי הבודדים

שלכם כתמיד

לילי