עומקים

ערב

שיר die with your boot on

הייתי עם מגפיים (ועם כאב ראש)

מוכנית כסופה (אני חושבת שרנו מאגן מהדגם החדש אבל לא בטוחה)

חשבתי שהיא תעצור (זכות קדימה להולכי רגל)

והיא כנראה חשבה אחרת

פלאש בק:

אני: אם אני אמות תבטחי לי שתשימי גרעיניי עץ תפוחים בשבילי?

היא: אבל אני לא רוצה שתמות.

אני: אני לא אהרוג את עצמי אבל שום דבר לא מבטיח שלא אדרס

היא: אבל זה יהיה התאבדות רק עקיפה

אני: פשוט תעשי את זה בסדר

היא: פשוט אל תמות

זו לא הפעם הראשונה שביקשו ממני לא למות

זו לא הפעם הראשונה שאני לא חושבת שהבטחתי

בסופו של יום נראה שאני מצליחה לקיים רק את ההבטחות שלא מצפים ממני.

בזכרוני הרגע הזה דומה לרגעים מחלומתי בעיניים פקוחות (לרוב)

אפשר לכנותו כרשת קורים של אנרגיה ואפשר לקרוא לו ריפרוף הפרפר

ואולי הוא מאגי, ואולי הוא כקסם במובן הישן כי מה שבטוח

היה בו מן זריזות הידיים ואולי המהירות שלו היא שגדולה מידי לזיכרון

השתמשתי בכאב הראש כדי לנטות לצד הפרונט של הרכב שם הנחתי את ידי הדפתי את עצמי אחורה מעט

ורגלי פנו בצעדי ריקוד ישנים, כך למרות שלא הייה מרווח ולו של סנטימטר בין גלגלי הרכב לבין רגלי המרווח הספיק

הגלגל השני כבר רחק ממני גופי נטה בחזרה אחורה,ידי חזרו אלי והוא עבר

הספקתי רק לקלוט במהירות את פניו המרירות של הנהג,שחום כמו האיש מסיוטי

זו הפעם השנייה בחיי שאני בוחרת שלא להדרס

אולי הפעם זו פחות בחירה ויותר אינסטנקיט אבל בכל זאת אם יש כאן מן הבחירה מדוע?

בסופו של דבר ,מחר מאוד מסקרן אותי

לא שהוא לא מפחיד אותי

להיות בחברה המונית מפחיד אותי עד אין קץ

אבל מסקרן..

ופעם לפני עידן או שתיים
הייתי עושה דברים

לא בגלל טוב ולא בגלל רע

רק בגלל שזה עניין אותי

 השיר הבאה היה kingdom for a heart

לילי