לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עומקים


לחישות קטנות, מחשבות רבות, דברים שעוברים, כשיותר מידי חושבים

Avatarכינוי:  lily_ kane

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2009

ואז היא חייכה


זה לא פייר

כל מה שרציתי היה להנות מסרט שחכיתי לו זמן רב

ולשמוח עם ידידה

ועכשיו היא תזכור אותי בתור הבחורה שלקחה אותה לסרט פאן פיק על נאצים

וגררה אותה לחצי עיר בשביל מונית באותו המחיר.

 

זה מה שעבר לי בראש במשך קצת יותר מחצי שעה

והשתיקה המביכה רק הגבירה את זה


ממזרים חסרי כבוד, עם הגעת המסך השחור ועליית הפסקול

זה ברור שזה סרט טרנטינו ונראה היה לי שכל ידיד מרוצים ממנו

אבל היה חסר לי משהו, זה לא הרגיש לי מספיק שלו

כן היו שם דברים שרק טרנטיו יכול לעשות (ולצאת מהם חיי)

אבל זה נתן הרגשה שהוא התאמץ יותר מידי לרצות את כולם ופחות מידי עשה מה שהוא רוצה

היה חסר לי משהו, אבל אולי זה בגלל חוסר הפאטיש שלי לסרטי מלחמה

 

בסיכמו של עניין עבורי זה היה פאן פיק משמח על השואה

ואפשר בכמה משפטים מגוחכים לסכם את העניין

1. blond have more fun

2. הו שושנה אוהבתי!

3. יחייו היהודים והכושים ביחד עד הסיגר (האלגנטי)האחרון


בדרך איחרנו לאוטבוס האחרון אני כנראה טעיתי בחישובי הזמן

נהג המונית נראה לי שיכור ומחיר הדרך לי משם היה עולה כפול

אז נסענו ועברנו את הנסיעה לתחנה מרכזית אחרת בשתיקה

היא התקפלה כנראה מכאב ואני ניסתי להתקפל גם לעידוד

אבל נחנקתי מעט מהחזה שלי, ויותר מזה חששתי שהיא תחשוב שאני לוהגת לה

השתיקה הייתה כבדה,אני הרגשתי אשמה

והיה נראה ברור שהיא עייפה ורוצה להיות יותר לבד

 

הבטתיתי על כל הסמטאות שעברנו ולתדהמתי קלטתי כמה שאני הכרתי את העיר בשלוש השנים האחרנות

כל מקום היה מלא עבורי בסיפורים, הנה כאן קינתי בדים,פה היה בית חולים שבקרתי את גאטו ואוראל

שם קניתי כל השנה הראשונה,פה עשיתי פרח ובתחנה הסופית פה עשיתי אחד בינואר עם מריאנה וגאטו שנה שעברה

כמה התאהבתי בעיר הזו,איך יהיה לגור שוב במרכז

והנה שקעתי במחשבות שלי כל כמה דקות אך עדיין מודאגת

 

הדבר הנורא היותר עבורי לראות ידידה סובלת

ולדעת שאין משהו שאני יוכלה לעשות

ניסתי לשלם לבד על המונית (למרות שאין לי כסף זה היה משקיט מעט את מצפוני)

אבל היא לא ממש הרשתה לי,וכך הנסיעה חלפה בשתיקה

 

ואז הגענו לתחנה שלה,ציפתי לטריקת דלת מסיבית

אבל היא עדינה יותר,היא קמה

ואז היא חייכה ,וחשתי הקלה מידית

כאילו האוויר סביבי ניהיה יותר נקי וללא מפעלי הכימקלים

 

והנה שוב נוכחיתי בדברי הפסיכולוגית

נראה שאני מתקשה לקבל מצב אמצע בין קטסטרופה להצלחה

אבל כנראה שזה היה אחד,

היא אמרה שהיא פשוט עצבנית לאחרונה

ואני רק מקווה שזה נכון

 

בכל זאת היה נחמד בקלנוע למדתי רבות על וופל בלאגי שם

אם כל הבלאגן,אני מקווה שהיא נהנתה

נכתב על ידי lily_ kane , 26/11/2009 00:46   בקטגוריות חרדות, מגדר, נפשי, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




93,022
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlily_ kane אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lily_ kane ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)