עומקים

הגעתי לדירה מאוחר אבל מוקדם יותר ממה שציפתי

הייתי במצב רוח טוב  גם עם מוערר מבלטיין (עליו אכתוב בפוסט הבא כשאוכל להוציא את התמונות)

עמדתי להתכונן להתקלח ולהכין את עצמי נפשית לשיחה

כאשר גוש שחור הציץ מליד דלת החדר שלי,ובעוד אני מתגברת על גורם ההפתעה

פנים חיוורות צצות משם,נבוכות ,נראה בירור היה שהוא חיכה על רצפת המזדרון שעה ארוכה

לא ציפתי לזה חשבתי שהוא אובססבי אבל לא ציפתי לזה

לכן בפרזנטציה המקדימה כל מה שיכלתי לומר הוא

"אני השמנתי,אתה רזיתה,מעבר לזה לא הרבה חדש אצלי

למה הגעתה?"

לקח הרבה זמן עד שהמונח שיחה התרחשה

ממה שיכלתי להבחין בנתיים ציפרנו של גור הזאבים התארכו

אחד התהיות שעלו לי לגבי בחירת תואר שני בטיפול באמניות

היא השאלה של אמי האם אני בתור בחורה יחסית רגישה יוכל לנתק את עצמי רגשית מהמטופלים

גם בשיחת המשך עם אליס שניינו הסכמנו ש"אין לי את המראה האוביקטיבי ויוכלת השתיקה"

ובכן הוכחתי במקרה הזה די אחרת, (ולמרות זאת, אני מאוד אוהבת אמנות ולא יוכלה שלא לראות את עצמי עוסקת בזה).

הייתי קצת אכזרית,כי הייתי צריכה להביא אותו לקצה, הייתי צריכה שידבר כבר.

אחרי הפרץ הראשוני הייתי יותר נחמדה

אבל העזרה שנתתי הייתה מוגבלת, חשתי שאם אהיה נחמדה מידי הוא יחזור להיות אובססבי

אבל כשאת רואה אדם במצב רועעה שאומר לך במפורש שמה שהחזיק אותו

היא האהבה אלייך..,קשה שלא לרחם.

אין לי ספק שאם הייתי מאוהבת בו

ובכן גם כנגד הסיכוים זה היה מרעיד לי מיתר

אבל למען הכנות בסופו של הערב ,רק טעיתי איך אצליח להגיע לשיעור של שמונה וחצי בזמן (והתשובה היא בקושי)

להתראות גור זאבים

קודם הייתה את הפרידה שלי בראשון, ואז היה את המכתב

ועכשיו הייתה הפרידה שלך,המעגל הושלם אין לך עוד תרוצים המשך הלאה

כי אני כבר המשכתי