עומקים

הימים עוברים עלי בנחת

מלאי פעילות אין לי זמן לנוח אבל בראשי הכל נראה כמנוחה

משהו אופטמי ממלא אותי

כמה שזה נדיר

אתמול הייתי רוב היום בין ידידים בבוקר עזרתי לארדן ובערב הייתי עם ידיד אחר

ופשוט היה כיף לצאת ולבלות, ובלילה היא התקשרה שוב ועשתה לי את היום

למרות זאת היום זרח לו בבוקר הפחד הראשון

קטן וגדול,כן ככה זה קורה כל שיחה

שנותנת ביטוי לצד פחות רגיל בי

לצד מיני יותר מתבטא למחרת בחרדות בוקר

אבל אני במקום טוב יותר ,אני לא נותנת לפחד לשלוט עלי

זה אומנם עדיין כוח שנובע מכדור אליפסי

אבל כבר נאמר שזה לא בושה לקבל עזרה,אפילו אם היא עזרה מדעית.

אני לא רוצה לתת לפחד לשלוט בי

אני לא רוצה להתכחש לרגשות שלי בגלל בושה

אני רוצה לזרום להתנסות ולפרוח

לא להגדיר את הדברים פשוט להיות

כמו אמא אדמה כמו הטבע

וקצת כמו רוקי

 ועוד גרסה נחמדה :)

אני הולכת לבקר אותה בירושלים בקרוב

מה שאומר שאני אהיה גם במצעד שם ומחר במצעד בחיפה

זה מצחיק אותי כי עד מאי גם לא חשבתי שאני אהיה אפילו במצעד של תל אביב