עומקים

"קשרים כאלו של שנים נשארים,אתה יכול אחר כך לפגוש את הבן אדם אחרי עשרים שנה ואיפשהו אתה עדיין מכיר אותו"

זה מה שאמא לי היום אמא של bao אמרה לי בעודה מקפיצה אותי ואת k לתחנת האוטבוס ממפגש האיחוד הזה

עד עכשיו הדברים שאמרה מהדהדים אצלי

הם עולים על שאלות שתמיד מציקות לי,כמה הגיל והחיים משפיעים מצד אחד ,וכמה בסופו של דבר אנחנו משתנים או אם בכלל?

 חזרתי למפגש איחוד אחרי לפחות שלוש שנים, כל האנשים האלו היו חברים שרכשתי בזמנו איפשהו בגיל 16 ,כלנו אהבנו מנגה, חלק מאיתנו צייר וחלק מאיתנו עוד מצייר :),שוחרי אמנות ותרבות יפן מדברים בפורום באינרטנרט ונפגשים מידי פעם,היינו קבוצה גיקית אבל קבוצה גדולה ומאושרת שמצא אחד את השני. ולכמה שנים טובות הם היו המשפחה השנייה שלי של ממש

אני עדיין חושבת שלגיל יש משמעות, אבל בכל זאת כשהגעתי למפגש ביחד עם עוד בערך 20 חברה

עם חלקם כמו(שסוף סוף זכיתי לראות את בן זוגו של ash מחוץ לתחפושות או כובע ענקי)may lee, k ,bao,ash, Mature

עוד היה לי איזשהו קשר למרות שלא טוב כמו בעבר 

יש אחרים שהגיעו וכלל לא שמרתי איתם על קשר כמו למשל : Aetna,Kyo, Kula, Jhun

לא שמרתי על קשר ,חלק לא הרגשתי צורך על אחרים תהייתי למה

הייה מוזר כאילו הגיל לא השפיעה כלל, ההבדלים העיקריים אחרי שלוש שנים היו שהרוב הגיעו עם מכוניות ,שהיה גם בירות, וסרבנו בכל תוקף לשחק עירייה.

בכל זאת הגיל עושה את שלו חלק סגרו את המעגל הזה בחייהם וסירבו להגיע

וכל אחד היה בשלב אחר בחיים, והיינו רצניים יותר בין יותר שטות לשטות, כל אחד רצה לדעת לאן השני רוצה להגיע

הייתה די פתיחות והקשבה,

 היה לי כל כך נחמד, אבל עכשיו ,לחכות עוד עשרים שנה?