עומקים

 יומים וחצי של רוגע ותקשורות הסתיימו בכאב ראש

אני מאשימה ריצות מטרופות ברחוב כי מי אם לא גאונה כמוני תשכח את הנייד

שמש חזקה ונסיעה שלקחה ארבע וחצי שעות במקום שלוש באוטובסים

וגם זה שלא חפפתי את השיער עם השמפו שלי (תמיד כשיש לי כאב ראש יש לי יותר קשרים בשיער

למה? כי השיער שלי תמיד היה תופעת טבע)

אבל נחזור רגע לעיקר

והעיקר היה כיף, על היום הראשון באתי בלבוש סקסי-גותי-סדיסטי ופרובקטיבי יחסית

שמלה עם מחשוף חזה נדיב, ארוכה בידיים קצרה ברגליים גרביוני רשת עם עכבישים וסגירה של וניל בסוף,אה ונעלי בובה שחורות עם אזיקונים

השרשרת הישנה עם האבן השחורה שלי וטאץ לולי קטן בפופיון "לידי גאגא "שחור לבן שקיבלתי מתנה במצעד מחיפה

משתי בחורות מקסימות.

 לא הספקתי לצאת מהאוניברסיטה וכבר קיבלתי מחמאה מבחורה

שפשוט ראתה אותי והלכה לתחנה כדי להגיד לי את זה

בירושלים הרוב שתקו אבל כולם הסתכלו לי על החזה

"תראי בתל אביב זה אחד ממאה פה זה רק את" סיכמה הפולית בחיוך

ניצלתי את הופעת האורח שלי בעיר בה כמעט לא ביקרתי חמש שנים (להוציא מוזיאון מדע לפני חודשיים)

כדי לראות את יקיר הבלוג הלא הוא אלון

הרגע ששיעשע אותי ביותר במפגש בין כלנו היה כאשר שניהם הרימו לי ביחד אחד מכל צד את הגרביון במעלית

של התחנה המרכזית,אל מול אישה דתית מבוהלת

אני עדיין לא אוהבת את ירושלים ,השלמתי עם הנוף הפיזי

פחות עם הנוף האנושי הדתי יהודי, הם היו נחמדים עזרו איש לרעהו

אבל יכלתי להסתכל על נעיצת המבטים שהיו כשראו אותי אותה

וסמיילי בצבע הגאווה על התיק.

כמה שהעיר חנוקה, גם בלבוש גם בחמות וגם בעמדות

זה רק גרם לי לרצות לשחרר יותר.

בבית של מדען מטורף לחודשים חלקנו לא רק מגע גופני אלא שיחות כנות בעיקר

שנינו חרדתיות ושניינו פחדנו,אני בעיקר ביום האחרון, האמת היא שאני יודעת שזה זמני ולכן אני לא נלחצת במידה הרגילה,מצחיק אבל אני הבחורה שהכי אוהבת יציבות פשוט לא הייתי שורדת כרגע קשר ארוך טווח.

 אבל כל פעם שדיברנו ונגענו,לאו דוקא מגע מיני אלא פשוט נגיעה בכתף,ליטוף של השיער. כל זה הרגיש נכון, השכיח עתיד מלחיץ ולא לגמרי צפוי

אני לא אעמיד פנים שאין עתיד שהוא עוד לא יגיעה שהכל לנצח

אני רק אשמח על הרגע

בסופו של דבר הצלחתי לעזור לה גם עם הדברים הפרקטיים זה שימח אותי